כלכלת הדברים הקטנים

ואם ביקשתם לדעת מהו הציר שסביבו סבה כלכלת ישראל, אומר לכם: מידת הפתיחות כלפי חוץ. ציר הכי מוחלק, שום חריקה לא נשמעת מכיוונו. ובכל זאת אהיה נחרצת בקביעתי: מידת פתיחותו של המשק ליבוא, מידת תלותו בייצוא, חופש תנועת הכספים ממנו ואליו, חופש ההשקעות אצלנו בפנים ושלנו בחוץ – הם שמעצבים את דמותו. יותר מכך, מי שהוביל לפתיחות הזו חשב מראש שכך יקרה.

הוכחה אחת לכוחה של הפתיחות מתקבלת ממהלך האינפלציה בישראל מאז תוכנית הייצוב של יולי 1985. תוכנית ייצוב המשק היא ללא-ספק סיפור הצלחה. שיעור האינפלציה צנח מיד בחודש שלאחר החלתה. במבט שנתי, הוא ירד מ-445% ב-1984 ל-185% ב-1985 ולסביבת ה-20% בין 1986 ל-1991. שם כנראה הוא היה נתקע לולא חשיפת המשק ליבוא של שנות התשעים. הצפת המוצרים הזולים מהמזרח הרחוק הנחיתה את האינפלציה לשיעור חד-ספרתי נמוך החל מ-1999.

אך, כידוע, מה שיורד יכול גם לעלות. אותו מנגנון שעזר לדכא את האינפלציה עלול לעורר אותה עכשיו, כשמפלס המחירים העולמיים עולה. ועם כל הפתיחות שאנו חובקים, יהיה לנו קשה יותר להסתגר בפני הגל הנגדי.

הקשר בין פתיחות לתלות התבהר לאזרחי אירופה בשנים האחרונות. לכן קמה שם תנועת התבדלות לאומית. תנועה הדורשת התנתקות מהאירו, שכתוב אמנת האיחוד, חסימת כניסת העובדים מבחוץ, סגירת הגבולות בפני מבקשי מקלט.

ומתברר מהניסיון האירופי, שאי-אפשר להפוך כל דבר במהירות או בקלות. נגיד שיוון תתנתק מהאירו ותנפיק מטבע משלה, מי יסכים לקבל את המטבע האקזוטי שאין מאחריו תוצר ממשי. גם את המעט שהיה שם – כגון חקלאות לאספקה עצמית – הצליחה שתלטנות האיחוד האירופי להרוס. נאמר שהמעצמה בריטניה תחליט באופן חד-צדדי לחסום תנועת העובדים מאירופה אליה, ברוח הברקזיט, האם צעדה יעבור ללא פגיעה במגזרה הפיננסי המפואר.

ישראל, למזלה הטוב, לא התקבלה לאיחוד האירופי למרות רצונה. עם זאת, היא מספיק מחוייבת לקשריה הגלובליים האחרים. נגיד שממשלתנו תחליט עכשיו משיקול הגיוני שהיא לא רוצה משקיע זר בענף המזון שלה. איך תגיב ברייטפוד הסינית בתנובה – תיסוג משם  בחיוך וקידה, או תפנה לממשלתה ותעורר סכסוך מדיני? נאמר שיוחלט אצלנו להקשות על המרה שוטפת של שקלים למטבע זר, האם אותן חברות פיננסים אמריקאיות בבורסת תל-אביב יקבלו זאת בהבנה?

על כן, למרות שכמו לפני שלושים שנה, אני מאמינה שפתיחותו של המשק היא הציר שמסביבו סבה הכלכלה, אני פחות אופטימית מאז לגבי יכולתנו לשנות עובדת יסוד זו במהירות ובחדות. יותר ויותר, אני חושבת על צעדים קטנים, על כלכלת הדברים הקטנים.

מה עשוי להסיג את ברייטפוד מכאן, מבלי לעורר תגובה סינית דרמטית? החמרת התקינה הנוגעת למזון, למשל. חקיקה מחמירה יותר בתחום איכות הסביבה. שיפור עקבי בשכר ובתנאי העובדים. כל אלה, לא ייתפשו כהתגרות מכוונת של ישראל במשקיעים זרים. אבל יתקבלו יותר בהבנה על ידי בעלים שביתם כאן, מאשר על ידי מי שבא לביקור קצר לחפש כסף קל.

מתוך הבנה זו, שיניתי את עמדתי כלפי אותם דברים "קטנים", וכלפי דברים שאינם מוגדרים ישירות כ"כלכלה". היום נדמה לי שבמגרש הכוח הפוליטי עדיף לעתים להתחיל בקטן, כדי למזער את ההתנגדות. הדיבור בקטן, על ענייני יום-יום כגון תקינת מזון או איכות סביבה גם חודר יותר ללב האנשים, לכן מאפשר לגייס תמיכה ציבורית רחבה. ועם תמיכה זו מגרש הכוח הפוליטי הופך להיות מגרש ביתי.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

 

5 מחשבות על “כלכלת הדברים הקטנים

  1. היסטורית הנהגה הדרגתית של הפתיחות היתה המנוע הכי חזק להתפתחות הכלכלית ולעליית רמת החיים של רוב אוכלוסיית העולם בכמה מאות שנים אחרונות, ועוד ידה נטויה. אז נכון שהצד השני של הפתיחות הוא צירוף שותפים למעגל ההחלטות – תלות בישויות מדיניות נוספות. אבל זה גם נכון לגבי הפתיחות בין תל אביב וקריית מלאכי…

    נכון טענת שהאיחוד האירופי הוא בבעייה בגלל מה שכינית "שתלטנות האיחוד האירופי" (יותר נכון של הארצות החזקות – גרמניה, צרפת…), אבל גם בגלל המבנה המוסדי. בקנדה ובארה"ב המבנה המוסדי יותר מוצלח וכבר מזמן אין נסיונות היפרדות…

  2. דוד,

    מה שאמרת כאן אינו מוכחש על ידי. נהפוך הוא, במאות הזדמנויות הסברתי במה הפתיחות מועילה, ובאיזה היבטים היא עלולה להזיק.

    וחוץ מזה, אני שמה לב שזה לא לב העניין בפוסט הזה. הכותרת מכוונת למשהו לגמרי אחר.

  3. תקנו אותי אם אני טועה:
    1. סחר גלובלי מתקיים כבר אלפי שנים. את אמריקה גילו תוך חיפוש דרך ימית להודו שאתה התקיים סחר עוד קודם לכן.
    התנאים הם אלה שמשתנים..
    2. אחד המאפיינים הבולטים היום הוא השליטה של תאגידים בינלאומיים שמשפיעים על כללי המשחק לא פחות מממשלות, ובכך הם משפיעים גם על מה שאנחנו מגדירים כדמוקרטיה.
    3. עליית רמת החיים קשורה במידה רבה להתפתחות המדעית והטכנולגית. שיתוף הפעולה הבינלאומי בתחומים האלה חשוב אולי יותר מתנאים כאלה או אחרים של פתיחות בסחר הגלובלי, במיוחד זה המתקיים בתנאים של שליטת התאגידים הבינלאומיים.
    4. עלייה ברמת החיים היא יחסית. יש גם עלייה ברמת האי שוויון שעלולה להיות מקור לאי שקט ולאי וודאות.
    5. התפתחות הסחר הבינלאומי בתחום הנשק מביאה יותר צרות מתועלת.
    6. רמת האיזון בין התלות בסחר הבינלאומי לבין העצמאות שיש לשחקנים בשוק – יכולה לקבוע את ההבדל בין יציבות יחסית לבין קטסטרופה.
    נדמה לי שעל זה מדברת כאן תמר – על מידת הגמישות והחופש לקבוע את תנאי הפתיחות.

  4. אכן, הגורמים לעליה ברמת החיים הם גם תהליך ההיפתחות והתפתחות הטכנולוגיתה.
    עליה ברמת החיים היא אבסולוטית – עלתה ביחס לעבר.

    ב-30 השנים האחרונות יש גם עליה באי השוויון שהוא מדד יחסי. התהליך הזה עשוי לגרום לאי יציבות אבל בנתיים כמעט ולא. נראה לי שהסיבה היא שגם לאלה בצד הנמוך של האי שוויוןיש מה להפסיד מאי יציבות.

    לדוגמה: מחאת האלפים בישראל ב-2011 השפיעה בעיקר באופן זמני…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s