מה אם כל זה הוא תרגיל בחירות? הבחירות לממשלה ביוון אמורות להתקיים עד 20 לאוקטובר השנה. חבילת החילוץ השלישית למדינה תגיע לסופה באוגוסט. ישבה ממשלת יוון  עם נושיה לדון מה-הכי-חשוב בימים אלה. ותשובתם המעודדת הייתה: יציבות שלטונית. רק יציבות תבטיח את רצף ההידברות בין יוון לבין נושיה. רק יציבות תשמור על שלום האירו, ועל שלום העולם כולו.

ההסכמה הושגה במפגש שהתקיים בשבוע שעבר בין יוון, לאיחוד האירופי ולקרן המטבע הבין-לאומית. ציפראס, שרצה לבטא חגיגיות, ענב עניבה יפה לראשונה מאז כניסתו לתפקיד ראש הממשלה. בכך הוא מילא את הבטחתו מינואר 2015: להשיב את העניבה לצווארו רק ביום שבו בעיות החוב של יוון ייושבו.

הכל כל כך נפלא? לא לגמרי. יוון שורדת מיום ליום. תנאי החזר חובה משתפרים, קמפיין לשמיטה חלקית של חובה מובל על ידי צרפת וקרן המטבע הבין-לאומית. בה בעת, חל מפנה לטובה בכמה ממשתניה הכלכליים החשובים. נסיגת התוצר, ששיעורה המצטבר ביוון הגיע ל-26% מאז 2008, הוחלפה בצמיחה של 1.4% בשנה שעברה, ושל כ-2% ב-2018. שיעור האבטלה, שעמד בשיא ב-2013 על 27.5%, צנח לכ-20% בימים אלה. רבית החוב הממשלתי שטיפסה ל24% בימים הרעים, עומדת עכשיו על כ-4%.

יוון, אם כן, כבר אינה בימיה הרעים ביותר. חובה הציבורי אמנם מגיע ל-180% מהתמ"ג, אך היא זכתה שוב בדחייה של עשר שנים להחזר החוב, ובחבילת אשראי נוספת. בהחלט ייתכן, שמאחרי הקלעים היא השיגה עוד הקלות, שלה ולנושיה אין עניין בפירסומן. דובר ממשלת יוון הכריז בשבוע שעבר כי "העם היווני יכול שוב לחייך". שר האוצר קבע כי "תושבי יוון חייבים בקרוב מאד לראות שינוי ניכר בכיסיהם. זו הבטחה של הממשלה".

התיקון הנוכחי לא מוחק את הנזק המצטבר. השכר במדינה נמוך היום ב-20% מאז שהכל התחיל. הפנסיות ותשלומי הרווחה קוצצו ב-70%. יוון תישאר תחת פיקוחם ההדוק של האיחוד האירופי וקרן המטבע הבין-לאומית. היא התחייבה לשמור על עודף בתקציבה הממשלתי לעוד עשרות שנים. לקראת המפגשש האחרון, היא שוב העלתה מסים, קיצצה עוד בפנסיות, והתחייבה להפריט נכסי ציבור נוספים.

כל זה לא ממעיט מהכבוד המגיע לציפראס, ראש ממשלתה. הוא, מתחילת כהונתו, קלט היבט חשוב של המשבר. זה לא רק יוון תלויה באיחוד האירופי ובקהילה הבין-לאומית, זה גם האיחוד אירופי והעולם שתלויים ביוון. שבירת הכלים במדינה הקטנה הזו עלולה למוטט את האיחוד האירופי ואת הסדר העולמי.

מאחרי פשרנותו המושמצת של ציפרס הסתתרו, אם כן, שתי תובנות. האחת, תחושת הכוח של מי שאומר "תחזיקו אותי" – אם לא תלכו לקראתי, גם אתם תחטפו. תובנה שנייה דווקא מצד החולשה: אין ליוון שום סיכוי לצאת מנצחת מהתנגשות חזיתית עם האיחוד האירופי ועם המוסדות הבין-לאומיים. היא חייבת לשלם את מחיר טעותה. זה אומר תקופה לא-קצרה של נשיכת שפתיים והתאפקות.

ומה עם כל מבקרי ציפראס האמיצים – אנשי אקדמיה ופוליטיקאים. יהיה מעניין לראות את התבטאויותיהם הגלויות נגד הצטרפות יוון לאירו טרם התממשותה בינואר 2001. אפשר היה לקלוט אז בבירור כי ההסתפחות אינה נכונה. כתבתי על כך מאמרים רבים מאז ראשית שנות האלפיים. זאת, על סמך דיבורים ששמעתי ביוון, שפת גופם של האנשים, העזובה בעיר ומראה הכפרים הנטושים. איפה היו אז  אותם "ביקורתיים"? קולם לא נשמע. אולי כדאי שיסבירו עכשיו את שתיקתם.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***