לא יפה חברים. גם לא היה כדאי, תראו אתכם עכשיו. יוון ואיטליה נחשדו בזיוף נתונים כבר לקראת השקת האירו. יוון עקב מצבה הצטרפה לאירו באיחור, שנתיים לאחר מייסדותיו. איטליה הצטרפה בהתחלה, אך הצטרפותה עוררה שמועות סיציליאניות. ספרד הצטרפה בזמן ובשקט יחסי.
תוצאת כל אלה מתבטאת עכשיו במשברי השלטון בשלוש המדינות. יוון הייתה הראשונה ליפול, והוכפפה לתוכנית חילוץ בין-לאומית מחמירה כבר ב-2010. איטליה הידרדרה בעקבותיה לאי-יציבות, עד לקואליצייה ימנית קיצונית בממשלתה החדשה. ספרד, בעקביות עם תנאי הפתיחה, רגועה קצת יותר. ממשלתה, שהואשמה לאחרונה בשחיתות הופלה, וקואליציה סוציאליסטית הוקמה תחתיה.
התסריט העכשווי מעורר את הרצון לחזור להתחלה על מנת להבין. האירו הוא מה שמכונה בתורת הכלכלה "איזור מטבע אופטימלי" – ברית מוניטרית מתקדמת בין מדינות. ביסודה, מונחת ההסכמה על זרימה חופשית של כל מה שזז במרחב המשותף – הון, סחורות, עובדים. על מנת שהזרימה לא תיתקל במכשולים, נדרשת האחדה של תנאי היסוד הכלכליים. מייסדי האירו הדגישו במיוחד את השמירה על ערכים מוסכמים בגירעון התקציב, בשיעור החוב הציבורי מהתמ"ג, באינפלציה וברבית.
חטאן הקדמון של יוון ואיטליה בעיקר הוא בייפוי נתוני הגירעון והחוב שלהן. הכיצד? זה לא מסובך, מיומנות נרכשת באגפי תקציבים. דינו של עיבוד נתונים יצירתי להתגלות מתישהו. כך קרה אצל שלוש החברות שלעיל. חובה הציבורי הגולמי של יוון הגיע בשיאו, ב-2016, ל-190% מהתמ"ג. באיטליה, ב-2015, הוא עמד על 159% מהתמ"ג. בספרד, ב-2014, הוא נגע ב-118%. להזכיר, אמנת היציבות והצמיחה המונחת בבסיס האירו נוקבת במגבלת חוב של 60% מהתמ"ג. שאלה ראשונה היא איך הגיעו לזה. שאלה שנייה היא, איך ובאיזה מחיר, מדינה כזו תגייס מקורות לקיומה היומיומי.
אך זה רק צדו המכניסטי של כישלון האירו. מטבע משותף דורש יותר ממילוי כמה תנאים חיצוניים. הוא דורש זהות או קירבה בכל המשתנים הכלכליים-חברתיים. הוא דורש האחדה ביעדים הלאומיים, ובאמצעים המופעלים להגשמתם. מבחינה זו, היה ברור מלכתחילה כי המירוץ לאירו הוא אחיזת עיניים פוליטית. היוונים לא יהפכו לגרמנים מחר, הם ימשיכו לשבת בטברנה כשבא להם. זו גם הייתה הטענה הגרמנית כשמשבר יוון התפרץ: למה שנסחוב על גבנו את היוונים העצלנים.
שקריותה של הנחת ההאחדה בין העמים נחשף כבר ברגעי הכניסה הראשונים לאירו. עם חלוף הזמן, היא התגלמה לנתוני אבטלה מנקרי עיניים. שיעור אבטלה של 22% ביוון ב-2017, 11% באיטליה, 17% בספרד באותה שנה. אבטלה כזו, אין צורך להסביר מדוע, גוררת אחריה הקצנה. במקום אחידות פוליטית, אירופה מפגינה עכשיו לאומנות כוחנית.
ואי-אפשר בלי לקשר את האירו לסיפורנו המקומי. בראשית שנות האלפיים, קראו כמה כלכלנים בישראל להצטרף לאירו. מי ששמר עלינו היה דווקא האיחוד עצמו. נציב האיחוד לענייני הרחבת האיחוד, גינתר פרהויגן, מצוטט בספרי ברוכים הבאים לשוק החופשי (עמ' 59) בראיון משנת 2004. בתגובה לשאלה על אפשרות הצטרפותה של ישראל לאירו, הוא עונה: "אין היגיון בטיפוח ציפיות שווא". אני, מראשיתו של הדיון, ביטאתי התנגדות להשתלבות ישראל באירו, וכתבתי בספרי כך: "לגמרי לא ברור עד כמה ישראל ערוכה לוויתור על ריבונותה המקרו-כלכלית – כפי שלמעשה נגזר מההצטרפות לאיחוד המשית כללים מחמירים על האינפלציה, על הרבית ועל התקציב של חברותיו. להתמזגות כזו עם האיחוד נדרשת קירבה רבה יותר מזו המתקיימת בין ישראל לבינו בתחום המדיני, הצבאי ואפילו התרבותי (שם, עמ' 59).
הדברים, אם כן, היו כתובים על הקיר – לפחות על הקיר שלי ושל עוד כמה כלכלנים. מדוע, אם כן, מיהרו למטבע האירופי האחיד? שאלה טובה. לא הבנתי אז, נדמה לי שבעקבות כמה סיפורי שחיתות, אני מבינה עכשיו יותר. ארחיב על זה בשבוע הבא.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
אני בשוק
אהבתיאהבתי
ואני בהלם.
אהבתיאהבתי
למיטב ידיעתי בספרד לא היה "עיבוד נתונים יצירתי". שיעור החוב של ספרד היה מתחת ל60% ובירידה מאז הנהגת האירו והגיע לפחות מ-40% ערב המשבר. במהלך אותה התקופה היה בספרד גירעונות של פחות מ-1% או עודף תקציבי.
אשמח, תמר, אם תראי לי שהמידע הזה לא נכון.
אהבתיאהבתי
דוד סיוון היקר,
איפה כתבתי שבספרד היה עיבוד נתונים יצירתי? כתבתי שהיא שונה מהשתיים האחרות. עם זאת, היא בשיעור חוב גדול מהמתחייב עכשיו, היא באבטלה רצינית, והיא במשבר פוליטי מעורר שאלות.
אהבתיאהבתי
תמר היקרה,
כך כתבת: "דינו של עיבוד נתונים יצירתי להתגלות מתישהו. כך קרה אצל שלוש החברות שלעיל". בגלל הקטע הזה גם משמעות הכותרת היא כזאת.
אהבתיאהבתי
דוד,
אני שמחה על הקריאה המוקפדת. במקומות אחרים בטקסט הדגשתי את השוני בין ספרד לשתיים האחרות.
אהבתיאהבתי
ההתייחסות שלי היא לטענת זיוף הנתונים, "… הם זייפו את הנתונים". מסתבר שהספרדים לא נתפסו כמזייפי נתונים כפי שטענת. זה שבמקומות אחרים כתבת על שוני לא משנה זאת.
אהבתיאהבתי
מעניין לי לחשוב על הסיבה/הצורה שזה עובד בארה"ב – שכלכלותיה רבות ושונות – ועל הדרכים שזה מאוד לא עובד כאן. מטבע אחד, אימפריה כלכלית מפוררת.
אהבתיאהבתי
באירופה יש איחוד מוניטרי ולעומת זאת בארה"ב יש איחוד מוניטרי וגם איחוד פיסקלי.
באירופה המדיניות המוניטרית נשלטת על ידי מוסדות הגוש ואילו המדיניות הפיסקלית נשלטת בבירות הלאומיות. בארה"ב המדיניות המוניטרית והמדיניות הפיסקלית נשלטת על ידי הממשל הפדרלי – מושינגטון.
בעצם במאמר נכתבה עמדתה דומה: "מטבע משותף דורש יותר ממילוי כמה תנאים חיצוניים. הוא דורש זהות או קירבה בכל המשתנים הכלכליים-חברתיים. הוא דורש האחדה ביעדים הלאומיים, ובאמצעים המופעלים להגשמתם".
אהבתיאהבתי
העניין הוא שלתחושתי, לגמרי אי אפשר לתאר את ארה"ב של 2018 כמקום אחיד או אפילו מואחד "ביעדים הלאומיים, ובאמצעים המופעלים להגשמתם." להיפך. ארה"ב שסועה על פני צירים שונים: תעשייה לעומת חקלאות לעומת מידע לעומת אנשים המוכרים זה לזה תספורות (ולא רק במובן הכלכלי; הניב המרנין גרמני במקור); גזענים לעומת מבקשי גיוון; דרי הערים לעומת דרי הכפרים; תומכי בידוד לאומי לעומת תומכי שיתופי פעולה בינלאומיים מסוגים שונים. אפילו בכלכלה תמצא את השסע שאין לגשרו בין כלכלני אסכולת חוף הים וכלכלני האגמים הגדולים.
האמצעים המופעלים להגשמת יעדים מנוגדים אלה משתנים מנשיא לנשיא ומקונגרס לקונגרס – וברמת המדינה האינדיבידואלית, כל אחת מהחמישים מושכת לכיוון אחר.
נראה לי שהמלה הטכנית לתיאור המצב היא "בלגן".
אהבתיאהבתי
shunra
מסכימה איתך לגבי תחושת הבלגן בארה"ב, אבל מסתבר שיכול להיות בלגן גדול יותר וגוש האירו הוא ההמחשה. לארה"ב יש ממשל מרכזי (נכון, רווי בקונפליקטים) ולגוש האירו 19 ממשלות נפרדות. ארה"ב גם אחידה יותר מבחינה ערכית ותרבותית מאשר גוש האירו. בכל זאת, שפה אחת לעומת ריבוי שפות, ואיזשהו אתוס אמריקאי על פני השטח שאי-אפשר להתכחש לו.
אהבתיאהבתי
בארה"ב יש שני רבדי שלטון – פדרלי ומדינתי.
לא בקיאה בדיוק ב"חלוקת העבודה" אבל נדמה לי שבמדינות יש חופש פעולה בתחומי מיסים, כל מדינה קובעת את התקציב שלה (כולל גובה הגרעון)
מריו מת'יו קואומו , מושל מדינת ניו יורק בשנים 1983–1995, היה המועמד המועדף ע"י המפלגה הדמוקרטית לבחירות לנשיאות ב – 1992. אבל – היה לו גרעון תקציבי אז החליטו שזה יפגע בסיכוייו להיבחר.
בוועידת המפלגה (שבה נבחר קלינטון למועמד) קואומו נשא נאום מדהים על הכלכלה הליברלית ונגע מממש במושגי היסוד וקרע אותם לגזרים.
אבל איכשהו בשיטה האמריקאית יש כל כך הרבה בלמים וריסונים – כמו איזה מסגרת מתכת משוכללת שמחזיקה את הבניין המוזנח – והעסק איכשהו ממשיך לנוע.
אהבתיאהבתי
אנונימית
מודה ומתוודה, לא מתמצאת מספיק בשיטת התקצוב בארה"ב. אמנם נכון שיש שם חופש תקציבי מסויים ברמה של כל מדינה, אבל עדיין יש גם שקיפות ומחוייבות ליעד פדרלי. איך זה עובד? מה הטריקים והשטיקים שם? מי שמתמצא, מוזמן לכתוב. בכל מקרה, אני מסכימה עם תיאורך על שיטת הבלמים והאיזונים האמריקאית. ארה"ב הרבה יותר אחידה ומאוחדת מאשר גוש האירו.
אהבתיאהבתי