הדיון הזה היה צריך להתנהל בחדרי-חדרים ובדממה. הדיון הזה מתנהל בחוץ ברוב מהומה. וכך, שבועות ספורים בלבד לאחר הנהגת רפורמת המס של טראמפ בארה"ב, כבר דלפו לעיתונות כוונות רפורמת המס אצלנו.

מדברים בציבור על הפחתת מס חברות, בעקבות קיצוצו הדרסטי בארה"ב. שם, הוא הורד משיעור מירבי של 35% ל-21%. אצלנו, מס החברות המירבי עומד על 23% ב-2018. חברות מייצאות וחברות בפריפריה משלמות משמעותית פחות, במסגרת הטבות החוק לעידוד השקעות הון. פער המס, אם בכלל נותר פער לטובת ארה"ב, לא מצדיק את כל המהומה. במיוחד שרב הנסתר על הנגלה ברגישות החברות למס. זהו מס על רווחיהן הלא-מחולקים – הרווחים הנותרים ברשותן – ומגוון שיעוריו בעולם רב כמספר המדינות שבהן הוא מוטל.

אפשרות ניודן הקל של חברות בגלובליזציה מעוררת את החשש מבריחתן עם כל שינוי. עם זאת, קצת מוקדם לרוץ בישראל ל"רפורמה משמעותית בכל הנוגע למס חברות", כמצוטט בעיתונות מפי גורמים בממשלה, בתגובה לרפורמה האמריקאית. מוקדם, ולא בהכרח מתחייב מהרפורמה, גם הדיבור על מתן "זיכוי מס על השקעה בחדשנות". דיבור על הוספת מסלול מיוחד לחדשנות בחוק לעידוד השקעות הון.

ההתארגנות החפוזה להנהיג רפורמה בישראל, בעקבות הרפורמה האמריקאית, שם את ישראל במפלס אחד עם ארה"ב בכל הנוגע להשקעות. הוא בעצם אומר, כי ארה"ב וישראל לגמרי זהות בנתוניהן העסקיים ובדרגת משיכתן למשקיעים, חוץ מאשר בהבדלי המס ביניהן. על כן, משקיעים ישראלים או זרים יזיזו מיד לארה"ב את המפעל שהקימו כאן, או את הכסף ששמו כאן במיזם כלשהו, עקב שינוי המס.

שקילה השוואתית זו של השקעה בישראל לעומת השקעה בארה"ב נראית יומרנית מדי מצד אחד, ומצטנעת מהצד האחר. המשקיעים ששמו את כספם כאן עשו זאת לאחר בדיקת כל הנתונים הרלוונטיים: התשתית הפיזית, בנקים ובורסה, תפקוד הממשלה, היידע המקומי הייחודי, כישורי כוח האדם, תנאי ההעסקה ואחרים. יתכן שהם נתפשו לנתון מסויים שראו, ויתכן שהם סתם רצו לגוון את השקעתם. שיעור המס הוא בוודאי די זניח במכלול שיקוליהם.

ההיתפשות לרפורמת המס בארה"ב כעילה לדיון בפעם המי-יודע-כמה על הטבה להשקעה בחדשנות, ועל החוק לעידוד השקעות הון כולו מעוררת תמיהה. דיון כזה לא צריך להתעורר בעקבות גירוי חיצוני, אלא להיערך באופן שוטף במסגרת תכנונית בממשלה. דיון על ענפי המשק בישראל, ומבנה התעשייה. איך מעודדים תעשייה, איך מעודדים ענפים אחרים. האם שיטת הפטור ממס היא השיטה הנכונה, או, אולי רצוי לחזור לשיטת המענקים. מה היחס הרצוי בין עידוד השקעות הון לעידוד מו"פ. מהם התנאים שעל המדינה להציב לנהנים מהטבותיה. מיהם היזמים שאנו רוצים לעודד. האמנם זרים עדיפים על מקומיים. מה ההתלהבות הזו ממשקיעים אמריקאים?

דיון בסיסי כזה על כלכלה לא מתקיים בישראל כבר שנים. זהו דיון  תכנוני-אסטרטגי על דמות המדינה. ומעניין לראות, שהזנב הקטן שנותר מהתכנון הישן והטוב מכשכש בממשלה רק לאחר רפורמה בארה"ב. אמריקה זה כאן? כוכבים ופסים? אנחנו מעצמה אחות? כך או כך, מקומנו האמיתי לא יוכתב על ידי גחמה תורנית של טראמפ. הוא יימצא רק אצלנו.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישי   רה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***