טראמפ, התקף עווית, איך לא

"יום אחד טראמפ מדבר בקשיחות על סחר…בהמשך הוא חושש שהוא ייראה חלש…ממש התקף עווית" מאבחן הכלכלן הנודע פול קרוגמן, בטורו האישי בניו יורק טיימס. עם זאת, קרוגמן מוסיף כי "סין היא באמת האיש הרע של הכלכלה העולמית".

טראמפ, אם כן, לא חוטף עווית מעיון אקדמי נפוח בסוגיית הסחר הבין-לאומי. טראמפ מתעוות עקב המלחמה ב"איש רע" שהוא נטל על עצמו. זאת, לאחר, שכל האחרים נסו על נפשם מהמשימה הסיזיפית: ניסוח תגובת מעצמה עולמית בעלת ערכים מערביים מוצהרים להתגרות של מעצמה בעלת ערכים פחות מערביים ופחות מוצהרים. טראמפ, בערכי המערב-הפרוע שלו, סבור כי "אתה חייב לתקוף את האנשים שלא מתייחסים אליך בצורה הוגנת".

על כן בינואר השנה, הוא הטיל מכסים על פאנלים סולאריים ומכונות כביסה. בפברואר, הוא הטיל מכסים על אלומיניום ופלדה. ולאחר שהנמענת שלו, סין, שתקה, הוא הכריז על מכסים הנוגעים לייצואה לארה"ב בהיקף של 50 מיליארד דולר לשנה. סין הגיבה במתינות, היא לא מחפשת מלחמת סחר. טראמפ השתדרג להיקף יבוא מסין של 100 מיליארד לשנה. מה זה, אם לא תחזיקו אותי. מה זה אם לא קריאה נואשת: סינים, בואו נדבר.

המודל הכלכלי הטהור אומר כי סחר בין-לאומי הוא תמיד טוב. זה מודל חכם ואלגנטי להסברת עצם התופעה בת אלפי השנים של חילוף סחורות בין מדינות. בראשית המאה התשע-עשרה, טען הכלכלן היהודי-אנגלי דוד ריקרדו כי חילוף הסחורות הזה תורם לרווחת כל שותפיו. האם תמיד? האם בכל תנאי? בכך עוסק הדיון למתקדמים, וכרגיל, הוא לא משיג את מורכבותה הבלתי-נתפשת של המציאות.

ננסה לרגע לפשט מודל מתוחכם. מודל סחר החוץ של ריקרדו רואה את העולם כולו כשוק אחד גדול. שוק כזה, על פי תפישת הכלכלה, ייטיב עם כולם אם הוא יתנהג יפה. ו"יתנהג יפה" כאן, פירושו, על פי כללי התחרות המשוכללת. או, במילים אחרות, ימלא מספר תנאים, שהבולטים מביניהם: איזון כוחות בין הגורמים הפועלים, כך שאף אחד מהם לא יהיה חזק עד כדי שיוכל לבדו להשפיע על המחיר; זרימה מידע מושלמת לכו-לם; כי מידע בעסקים הוא כוח.

שני תנאים בלבד, ובכל זאת נדיר שהם מתמלאים בעולם האמיתי. על כן, צדה השני של מסורת הסחר הבין-לאומי היא תגרות סחר. תגרות סחר אינן "מלחמת הסחר" שבה מאיימים עכשיו. מלחמה כזו, השבתת הסחר העולמי היא כמובן מזיקה. תגרות סחר דומות לריב זוגי או משפחתי. ריב בין השתלטן, למי שקצת מרמה, למקופח התורן.

משפחות פותרות את הדרמה שלהן בשיחה מלב אל לב. מדינות מיישבות אותה בעזרת בניית הסכמות וחתימת הסכמים מקיפים וארוכי טווח. ואם נחזור לטראמפ, הנה כמה סיבות טובות ל"התקף העווית" שלו.

סין, בדרכה להפוך לכלכלה מתקדמת ויעילה רומסת את כללי המשחק המקובלים. היא מייצאת, וחוסמת כרצונה את הייצוא אליה. היא קונה חברות, הנתפשות כנכסים אסטרטגיים במדינתן. היא גונבת "קניין רוחני" שהושקע בו מאמץ רב. כתוצאת כל אלה, היא מחזיקה בידה אג"ח בסך 1.2 טריליון דולר של הממשל האמריקאי. סין הפכה לאיום על ההגמוניה המערבית. האם, בהינתן כל אלה, תוקפנות נוסח טראמפ היא התשובה הנכונה? ימים יגידו, אבל ברור שגמגומו המגושם של הנשיא האמריקאי מבטא תסכול נוכח התחמקות אלגנטית מדי של הממסד הכלכלי והפוליטי מתגובה למציאות מורכבת.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

18 מחשבות על “טראמפ, התקף עווית, איך לא

  1. מדהים כל הליברלים שמדברים על הסחר החופשי שנוצר בעקבות האימפריה הבריטית והאימפריה האמריקאית או כל אימפריה מדובר על סחר התותחים שמאחורי הסוחרים עמדו ספינות מלחמה מאוד טובות וחזקות … מה לעשות ליברליזם תיאוריה יפה אבל לא רצינית וכמו שאמרו אבות האימפרליזם המערבי, קרי הרומאים "הרוצה בשלום ייכון למלחמה" (Si vis pacem, para bellum).

  2. סיון,

    הבעיה עם טראמפ, נדמה לי, שהוא לא אומר את זה ברומית אלא בשפה שלו. נראה איך זה ייגמר, סיפור הצביעות וחוסר האונים הזה.

  3. If this trade fight escalates, China could fire back by selling a large chunk of the $1.17 —trillion— of U.S. treasury bonds it holds.

  4. Nachum

    הכל אפשרי. בינתיים, נשיא סין הגיב בלילה שעבר בתגובה רכה, ואותת שיש על מה לדבר. כמובן, שגם זו לא המילה האחרונה, אבל לכך בדיוק טראמפ התכוון, שיתייחסו אליו ולא יתעלמו מקיומו.

  5. היא מחזיקה בידה אג"ח בסך 1.2 מיליארד דולר you wrote. and the right number is above.

  6. משענת הקנה הרצוץ הקרויה טראמפ מסוכנת לעולם בכלל ולישראל בפרט.
    שיגור הטילים לסוריה לפני שנה הוּמָר בהיעלמות, אם כי לא כל כך בהיאלמות.
    פה גדול, ודאי
    יכולת עשייה, שמא
    מה שאומר היום לא מחייב מה שיעשה מחר או יאמר מחרתים.
    אי ודאות במו"מ היא יכולת מוכחת להצלחה.
    כאשר צד א' אינו יודע איך צד ב' יגיב, צד א' נמצא בעמדת נחיתות.
    האם טראמפ הוא נושא ונותן מתוחכם אן סתם טיפש שהוא גם לפעמים כוחני?
    האם מישהם יודעים את התשובה? פוטין, למשל?

  7. לקסי,

    גם אני לא מתיימרת לדעת את התשובה. נדמה לי, בכל זאת, שטראמפ קולט דברים דווקא בגלל אי-תחכומו-לכאורה. מה שלא יהיה, הוא ממלא תפקיד של הילד "מבגדי המלך החדשים" בעולם שאיבד את חושיו הבריאים.

  8. לא, הבריונות של טראמפ אינה המענה הנכון או הקביל לשום דבר בעולם. הוספת בריונות לעולם (וכפי שזה נחווה מתוך הסיוט שהוא אמריקה-תחת-טראמפ, מתן רישיון פתוח לכל בריון להתבריין על כל אדם חלש ממנו, וכל דאלים גבר) לא מהווה פיתרון נאות לצרות העולם הראשון/שני/שלישי. לא לצרות כלכליות ולא לשום דבר אחר.

  9. shunra

    טראמפ מגיב על פי סגנונו האישי. זה לא הסגנון הכי מלוטש או הכי מתוחכם. אבל הוא לא הביריון היחיד בסביבה, העולם הופך להיות יותר ויותר ביריוני. אינני מתיימרת לדעת מהו הסגנון ה"נכון" לעולם כזה. העובדה היא שכל מעשי הביריונות העולמיים לא זכו בינתיים למענה הראוי ולכן הם רק מתרבים. כדאי לשים לב גם לכך שטראמפ בעיקר מדבר ו"עושה שריר", ומעכב מאד את מעשיו. בעיניי, כל זה הוא חומר להתבוננות ומחשבה, נראה מה יקרה בהמשך.

  10. אני רואה בטראמפ חלק מהמנוע שמסובב את העולם לכיוון הבריונות. זה לא רק לא הכי מלוטש, זה מונע ככל הנראה מתוך אנוכיות אישית (שמטרתה האדרה אישית והעשרה אישית, בשונה מהאנוכיות הממלכתית של בוש ומפעיליו, שעשו המון רע בעולם אבל מתוך זיהוי של המדינה עם עצמם – לא מתוך ראיית המדינה כהזדמנות להתעשר עוד).
    והבעיה בכך שהוא מאפשר את הבריונות הזו היא שזה מאותת לכל שאר הבריונים, בריונים- ארון, שאפשר להתבריין בפומבי.
    וזה, יותר מכל דבר אחר, מבהיל אותי ברמה האישית והכללית. הבריונים אינם רק ברמת מנהיגות המדינה. אני שומעת המון דעות אנטישמיות סביבי. אני שומעת קסנופוביה ושנאת מוסלמים ושנאת שפות זרות והתכדררות של אנשים לתוך עצמם.
    המהלך שעושה הנבל בבית הלבן לפרק את כל מוסדות הפיקוח הרגולטורי על ידי הימנעות מאיוש משרות או איושן בשונאי הרגולציה ותומכי מזעור השלטון לכדי סמלים ומשטרות-נגד-האחר משוחזר ברמות שמתחת לרמה הפדרלית, רמת המדינה והמחוז והעיר. הבחירה שלו והסגנון שלו מסמנים מתווה שמאפשר לאנשים שנפשם דומה לשלו (ויש רבים מדי) להעתיק את הדרך שלו ולפרק את מנגנוני המדינה.

  11. shunra,

    קודם כל הסירי אותי מרשימת מעריציו ומעריצותיו של טראמפ. נדמה לי שאנחנו מסכימות כמעט תמיד על תמונת העולם שאנחנו חולמות לראות. ההבדל בינינו הוא בקריאת המפה העולמית בימים אלה.

    לא אתווכח איתך על שיטותיו של טראמפ בהחלשת הממשל, הוא לא המציא אותן אלא למד מרשימה ארוכה של שליטים שפיתחו ושכללו אותן לפניו. זה כמובן לא הופך שיטות אלה ללגיטימיות יותר.

    הדבר שעליו אנחנו חלוקות הוא קריאת המפה. משפחת בוש, למשל, ידועה כבעלת אינטרס עמוק בעסקי הנפט העולמיים. יש האומרים שמדיניותה במזרח התיכון הושפעה חזק מאינטרס זה. טראמפ, לעומתם, די מוגבל לעסקי הנדל"ן שלו שאינם חובקי עולם. אני גם מתרשמת שיחסו לגלובליזציה משקף רגש אמיתי של פטריוט אמריקאי המזועזע, למשל, מהרס "רצועת הפלדה" בארה"ב. אבטלתם של אותם לבנים אמריקאים בני מעמד הצווארון הכחול היא אחת מגורמי הגזענות העולה שאת מתארת. מיותר לומר שהוא גם פוליטיקאי, והכל שזור בהכל.

    ולגבי ביריונותו של טראמפ, אין ספק שטמון בתוכה הרבה מסגנונו האישי. אבל מעבר לזה, אני מתרשמת שזו "ביריונות" מכוונת. עולם יחסי החוץ הוא עולם של כוח. משהו ביחסי הכוח העולמיים השתבש בשנים האחרונות, והמערב מאבד את ההגמוניה שלו. טראמפ בתגובותיו להפרת האיזון בסחר עם סין ועוד תופעות דומות מנסה להחזיר לארה"ב את כוחה. העובדה היא שנשיא סין הודה בימים האחרונים בהפרת כללי המשחק על ידם, והבטיח לתקן. זה כמובן לא ההפי אנד של הסיפור, אבל כן מצביע על אפקטיביות מסויימת של גישה כוחנית שלא יוצאת משליטה.

  12. ממהרת לתקן: אני לא רואה בך מעריצה שלו (חלילה!) ואף לא מסכימה איתו.

    אבל נראה לי שאת מוכנה לקבל את הדרך שלו אם היא תוביל למטרה טובה. ואני חושבת שהדרך עצמה כל כך מקולקלת שאין סיכוי שתביא למטרה הטובה הזו. אזני כרויה כאן, בשטח, ואני שומעת את התגברות ההיתר הזה, לנהוג בגזענות בריש גלי – הרבה יותר מאשר אי פעם בעבר.

    (כמו כן: בהחלט מסכימה לגבי בוש. ובכל זאת, יש הבדל בין המתגזענים ומכניסים לכיסם תוך קידה לממלכתיות לבין אלה שאפילו מס שפתיים לא משלמים.)

  13. shunra,

    אני, בשונה ממך, לא חיה בארה"ב. חסרוני ויתרוני הם שאני רואה את הדברים מרחוק. מקבלת את התרשמותך על התגברות הגזענות, אבל השאלה היא ממה היא נובעת? נראה לי שאבטלת ה"צווארון הכחול" הלבן, המובילה אותו לאלכוהול וצריכת אופיואטים, דוחפת אותו גם לגזענות. ובאבטלה הזו טראמפ מנסה לטפל על ידי התיחסותו הקשוחה לסינים. בעניין זה, אני דווקא מאמינה לכנותו: אמריקה שהוא גדל בה, אמריקה החזקה, השתיתה את כוחה על תעשייה וחקלאות מפוארות, ואלה מחוקות עכשיו.

    גם בעיניי דרך הכוח היא דרך מקולקלת, אבל "לא הוא התחיל" הסינים התחילו. השאר הוא כבר עניין של סגנון, ולגבי סגנונו של האיש נדמה לי שאין מחלוקת בינינו.

  14. ברור לי לגמרי שאין לנו מחלוקת לגופו של האדם; אי ההסכמה היא לגבי הסבירות שבמציאת דברים טובים במצבים איומים. ונראה לי שחשוב לחדד כאן משהו: הגזענות בארה"ב לא מתגברת (ככל שאני רואה, בכל מקרה). מה שמתגבר הוא הרשות לבטא אותה בפומבי והאמצעים להפעיל אותה נגד היעדים המסומנים.
    החברה האמריקאית מלאה גזענות ברמות שלא הייתי מודעת להן עד שחזרתי לחיות כאן. ואולם, במהלך השנים הגיעה החברה לסוג של הסכמה על אופן החיים המשותף. החידוש של תקופת טראמפ ועוזריו הוא שההסכמה הזו נעלמה והפילטרים החברתיים הושתקו.

    אבטלת הצווארון הכחול בהחלט קיימת כן, הייאוש הקיומי של אנשים שאין להם עתיד והעבר גם לא מי-יודע-מה – כל זה לא חדש. אבל הסרת הרסנים זו בעיה עצומה בתוך ארה"ב. והרסנים הוסרו גם כלפי חוץ. כל דאלים גבר זו מדיניות חוץ שמובילה למלחמות רבות-משתתפים. לא נראה לי שיהיו הרבה מרוויחים במלחמות כאלה.

    צריכת האופיאטים ושאר סוגי המוות מייאוש (death by despair) היא תגובה אופיינית להתפרקות אימפריה. דבר דומה קרה גם בבריה"מ בשנים שלאחר ההתפרקות (יש מאמר מעולה של מאשה גסן על כך, משנת 2014.) אני לא בטוחה שהסינים הם אלה ש"התחילו" (ייתכן שמי שהתחילו היו דווקא האמריקאים, ששלחו לסין הזולה את כל המפעלים שלהם וייבאו את הסחורות שיוצרו ללא מכסים, למשל.)

    התפרקות החברה האמריקאית לנוכח הכלכלה של רייגן/פרידמן/רנד היא (לדעתי) בעיית היסוד. כי כאשר אין חברה, אי אפשר להתייחס אל בעיות החברה כבעיות חברה אלא רק כבעיות וכשלים ואשמות של יחידים. במצב הזה הבריונות הנמנעת משתלבת בגזענות הקיימת-מראש, כלפי פנים וכלפי חוץ.

    כשכל זה מתרחש בעולם סביבי אני מתקשה להסכין אפילו לדברים שנראים חיוביים לגבי הנבל-הראשי. יותר מדי עקרבים מסתתרים מתחת לכל אבן ולכל עץ רענן והם מרעילים אותי ואת חברי ואת העולם סביבי.

  15. shunra

    אני חושבת שזה באמת דיון מעניין בן שתינו. דיון על התפרקות אימפריה, ולתחושתי הלא-אופטימית, לא רק אימפריית ארה"ב, אלא אימפריית המערב כולו. קמנו הבוקר לתקיפה בסוריה, וכמאמר השיר "מחכים לברברים" עכשיו. מעניין, אבל בטוח שלא משמח.

  16. גם אצלנו יש פחות שיר. בציבור וריקודי עם…

    שינוי גלובאלי בהשקפת העולם באחדות והחוסן…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s