שוב הוא ממחיש את רצינות כוונותיו. אמיתי אחד בתוך הפייק, דונלד טראמפ. סגנונו, אולי תאמרו, מחוספס במקצת, אך הוא צודק בטענתו כי הסחר הבין-לאומי הוא פייק אחד גדול. תיאוריה יפה ואמירות מתחסדות על פניו, שקר וכוחנות בתוכו. ומי, אם לא ארה"ב, היא ההוגה והמנהיגה של השיטה? אלא שלאחרונה תש כוחה, והיא מוצאת את עצמה בין הנפגעים.
בימים אלה, טראמפ שמעולם לא התיימר לייצג את התקינות הפוליטית עליי אדמות, אומר ככה על גירעון הסחר בסך 504 מיליארד דולר של ארצו עם סין: "זה הגירעון הגדול ביותר של מדינה כלשהי בהיסטוריה של עולמנו. הוא מחוץ לכל שליטה…גניבה עצומה של קניין רוחני, בשווי של מאות מיליארדי דולר".
לכן טראמפ הכריז על חבילת מכס של 60 מיליארד דולר על היבוא מסין. הפרטים המדוייקים יותר יפורסמו בשבועיים הבאים. אך הכוונה היא להטלת מכסים בעיקר על מוצרים מתוחכמים כגון רובוטיקה, היי-טק, רכבות ותעופה. זאת, בהמשך למכסים שהוטלו לאחרונה על פלדה ואלומיניום, ובתוספת למה שהוטל בינואר על פאנלים סולאריים ומכונות כביסה.
מלחמת סחר? כל היריבים הפוטנציאליים נזהרים. דוברת משרד החוץ הסיני הזכירה את הייצוא האמריקאי של פולי סויה, כותנה, מטוסים ומכוניות לארצה. היא איימה כי סין לא תשב בשקט לנוכח הפגיעה באינטרסים החוקיים שלה.
טראמפ, מצדו, ממשיך הלאה, וקורא לאיחוד האירופי לחתוך את מכסיו על הרכישות מארה"ב. מנהיגי האיחוד מנסחים ביחד את תגובתם, ושולחים את נציבת הסחר שלהם לנהל משא ומתן עם מקבילה האמריקאי. אם לא די בזה, טראמפ מבהיר כי הוא מעכב את צעדיו כלפי המדינות שאיתן ארה"ב מנהלת שיחות סחר בימים אלה.
עלגותו של טראמפ לא צריכה להטעות, יש לו סדר יום. הוא קולט כי ארה"ב מוזזת בהדרגה מפסגת הכוח העולמית. גלגול העיניים בסחר ובהשקעות שירת אותה עד לנקודה מסויימת. אך במהלך הזמן, התברר כי החופש הגלובלי מנוצל על ידי התאגידים הגדולים לרעת הציבור האמריקאי.
התברר גם, שסין ועוד מדינות מנצלות את החופש הזה בתחכום רב. טראמפ קולט בחושיו, שהמשא ומתן הרב-לאומי כבר לא משרת את מדינתו. הוא פונה למשא ומתן של אחד-לאחד שבו התן וקח הרבה יותר מוגדר. תפישה חדשה זו מופגנת בהסתיגותו של טראמפ מ-TISA ו-TTIP – ההסכם הרב-צדדי לסחר בשירותים, והשותפות הטרנס-אטלנטית לסחר והשקעות.
טראמפ מבין היטב את הקשר בין העודף במאזן הסחר לכוח. יתרות המט"ח של סין מאפשרות לה לרכוש חברות אמריקאיות מובילות. כך, בדילוג מעל שלב הפיתוח, סין קונה לה טכנולוגיה מוכנה. טראמפ ואנשיו בולמים עיסקות אלה, בעזרת נציבות ההשקעות הזרות שלהם (CFIUS), ובתואנת פגיעה בביטחון הלאומי.
טראמפ הבטיח, והוא מנסה להגן על התעשייה האמריקאית. הוא נלחם לשמר את מקומות העבודה שנותרו, ואולי להחזיר הבייתה חלק מאלה שנדדו לחופים זרים. תחושת הבטן שלו נכונה. ארה"ב, במסווה של רטוריקה יפה, אילצה את המדינות החלשות לקנות את תוצרתה, ולפתוח את דלתותיהן למשקיעים זרים. סין, ואחרות, בסך הכל הפכו לתלמידות טובות מדיי שלה.
ועכשיו, מה, מלחמת סחר עולמית ברוח המרקנטיליזם הישן והלא-טוב? אין סיכוי, מכסיו החדשים של טראמפ הם יותר בבחינת אזהרה לשותפות הסחר של ארה"ב. הוא מקדים הכרזות בומבסטיות למעשים, שותפיו, משיבים לו בסגנון דומה. תחזיקו אותי, הם אומרים אחד לשני. תחזיקו אותי, אחרת אנקוט בצעדים שיכאיבו.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
מעניין
אהבתיאהבתי
אני חולק עליך. השאלה שלך "ועכשיו, מה, מלחמת סחר עולמית ברוח המרקנטיליזם הישן והלא-טוב? אין סיכוי," אז יש סיכוי ולמעשה כמעט וודאות. טראמפ מדרדר במהירות למלחמת סחר עולמית. למעשה ארה"ב נמצאת כבר במלחמת סחר.
וילבור רוס כשר המסחר של ארה"ב ופיטר נאבארו כיועץ הראשי של הנשיא לענייני סחר, ידועים בעמדתם התוקפנית ביחס למסחר עם סין, ומדברים בגלוי בשבחה של מדיניות פרוטקציוניסטית ומלחמת סחר עם סין. רוס התבטא בעבר בעד העלאת המכס על ייבוא תוצרת סינית. נבארו כתב ספר "מוות בידי סין: איך מאבדת ארה"ב את בסיס הייצור שלה", בו הוא תוקף את המדיניות הכלכלית של סין ואומר כי על ארה"ב להגן על עצמה. מאוחר יותר הוא הפיק וביים את הסרט התיעודי האנטי־סיני 'מוות בידי סין' “Death by China” שהזהיר במילים בוטות מפני השפעתה ההרסנית של סין על התעשייה האמריקאית.
השפעתו של נאבארו ניכרת בהודעת טראמפ על הטלת מכסים על יבוא פלדה ואלומיניום, ובתפישה של הנשיא כי לא רק שמלחמת סחר לא נוראה, אלא היא אפילו טובה, ואפשר לנצח בה 'בקלות'.
טראמפ הטיל תעריפים נגד סין בהסתמך על הוראה של החוק שנותנת לו סמכות חד צדדית להטיל תעריפים אלה. זה סימן נוסף שהוא מתכוון להשתמש בסמכות האקזקוטיבית בכל מקום שהוא יכול. עכשיו, סין מתכוננת להטיל מכסים נגדיים. ומלחמת סחר נראית סבירה.
ניתן להצביע על מהלכי מלחמת סחר נוספים אפשריים עכשיו:
מיקוד בגרמניה, בעודף הגדול שלה בחשבון השוטף, בשער האירו, ובמדיניות ההקלה הכמותית של אירופה. כל אלו עשויים להפוך למטרה במלחמות הסחר של טראמפ.
מעבר לשיחות דו – צדדיות עם מקסיקו וקנדה, וביטול השיחות התלת – צדדיות בהסכם נאפטא - NAFTA
יציאה מלאה מהסכם נאפטא
אהבתיאהבתי
Georgvon1 תודה וחג שמח.
אהבתיאהבתי
אמנון,
אני מקבלת לגמרי את העובדות שאתה מציג, אני ערה להן, ואף תיארתי אותן בקצרה. אנחנו חלוקים בפרשנות האסטרטגית: דהיינו, איך כל אחד מהצדדים יפעל. תחושתי היא שטראמפ כל הזמן משחק על הסף. אלה שעומדים מולו מאמצים אותה שיטה. עכשיו, נכון, פוקר הוא פוקר, לפעמים זה מתפספס, אבל נראה לי שהם מאד נזהרים, וימשיכו להיזהר. בבגדול, כולם מקבלים את גרעין האמת בטענותיו של טראמפ. ארה"ב נשבתה בקונספציה של סחר חופשי שהיא החדירה במטרה שתפעל לטובתה. משהו במטריקס התהפך, וארה"ב לא התעוררה בזמן. טראמפ, בבוטות שלו, אומר את מה שאחרים התאפקו מלומר. ובסך הכל, נראה לי שגם אתה כתבת נגד הסכמי הסחר הגלובליים החדשים, זו מחשבה "טראמפית" במהותה: להחזיר את השליטה למדינות.
אהבתיאהבתי
אם מישהו נלחם ב-tisa אז זו מצווה גדולה, אפילו שבאה עם עברה כמו הבוטות של טראמפ. יחד עם זאת צריך לקוות שלא נגיע להידרדרות של שנות ה-30 שסגרה את העולם בחומות מכס – מה שהיה המצע עליו צמחה מלחמת העולם ה-2. השאלה הגדולה היא איך לאפשר מצב של סחר עולמי בסחורות של ממש ולמנוע את הספסרות הפיננסית העולמית האדירה.
אולי צריך לחזור אל קיינס שרצה אחרי מלחמת העולם השנייה להביא למצב שרק ממשלות והבנק העולמי ישלטו בכסף ולא התאגידים הפיננסיים הגדולים שפעילותם נוגדת צמיחה ופיתוח והובילה את העולם למשברים כלכליים, כמו ב-1929 או 2008.
מושי
אהבתיאהבתי
מושי,
תודה על תגובתך, והסיפור מורכב. לפני סגירת העולם בחומות מכס של שנות השלושים, היה עידן של גלובליזציה מטורפת. יש האומרים שהוא הוביל למלחמת העולם הראשונה וכל מה שקרה בהמשך. מילת הקסם תמיד היא איזון. הבה נקווה שזה מה שיקרה עכשיו, חזרה לאיזון ושפיות במידת הגלובליזציה. לפחות, בינתיים, תחושתי היא שכולם נזהרים. כמובן שאי אפשר לנבא מה יקרה אם מישהו ייצא מדעתו.
ובחזרה לקיינס, הוא לא רק אבי ברטון וודס שעסק בהסדרת הזרימה של כסף בעולם, הוא במידה רבה אביהם של כל הארגונים הבין-לאומיים שקמו לאחר מלחמת העולם השנייה בחסות האו"מ. הוא לא הרבה לעסוק בסחר חופשי, אבל בכמה ממאמריו בתקופת המלחמה הוא אומר שלפעמים יש הצדקה לסגירה מסויימת של משקים בפני יבוא. קיינס, בעיניי הוא תמיד התשובה במובן הזה של התייחסות מציאותית לכלכלה והכבוד לפרטים. בכל טקסט שלו אתה מוצא ניסיון ללמוד בפרטי-פרטים איך זה באמת עובד. התייחסות כזו בדרך כלל בולמת הקצנות כמו אלה שנקלענו אליהן בתקופה האחרונה בחופש תנועות ההון, הקשור במדה רבה לחופש הסחר וההשקעות.
אהבתיאהבתי