שנות האלפיים בישראל מתייחדות בגידול צריכה לנפש הנמוך ביותר מאז קום המדינה. שיעור כמותי של 1.7% לנפש בממוצע לשנה. שנות האלפיים הן שנות דעיכת החגיגה בכל העולם המתועש. בארה"ב, גידולה הכמותי השנתי של הצריכה לנפש הוא 1.3% בין 2002 ל-2016. זאת, לעומת גידול צריכה לנפש של 2.6% בשנים 1992 עד 2002.
לא הייתי מיגעת אתכם בנתונים היבשים, לולא סיפורי הצבע שברקע. האחרון שבהם נסוב על סגירת כל סניפי טויס אר אס בארה"ב או מכירתם בתקופה הקרובה. עוד מקדש צריכה קורס על עמודיו. זאת, בנוסף להתקפלות המוני חנויות אופנה קטנות ורשתות ידועות, התרוקנות קניונים ופאואר סנטרס. מקובל לייחס את התופעה לגידולן העקבי של הרכישות ברשת. לי נדמה שיש כאן עוד משהו הקורא לתשומת לב.
שנות השמונים והתשעים של המאה שעברה הן עידן האצת הגלובליזציה בכל העולם המתועש. עידן הסרת מגבלות היבוא, פתיחה לתנועות ההון הבין-לאומיות, והנפקת מטבע רב-לאומי – האירו. מזווית אחרת, זהו עידן של על-לאומיות או אל-לאומיות בכלכלה ובתחומים אחרים. מעל ואל גאווה בייצור המקומי, מעל ואל הפגנת הכוח שבניהול מטבע לאומי.
הוויתור הגדול הוצג בתחילתו כשיפור בחלוקת העבודה העולמית. סוג של "תתמחה אתה במה שאתה טוב, אני אתמחה בשלי, נמכור-נקנה, ונחיה הכי טוב". בדיעבד, מה שקרה הוא פריחת ייצור במדינות המתפתחות לצד התיבשותו במדינות המפותחות. ובמקביל, שינוי ביחס השכר למחירי מוצרי הצריכה התעשייתיים. רמת שכר נתונה, מאפשרת היום לקנות יותר מוצרי צריכה זולים מאשר פעם.
יבואם המורחב של מוצרי הצריכה הוביל לשגשוג הקניונים והפאואר סנטרס. בעליהם המתעשרים התגלמו למעמד חדש של הון וכוח. לצד ערכיהם החומריים, הם השליטו את ערכיהם הרוחניים בכל: תכנון סביבה, תקשורת, וממשל. העולם החדש שקם מתחלק למתעשרים חדשים מעטים מול עניים רבים. מעמד הביניים, הלא הוא הבורגנות הישנה, הולך ומתמעט.
כעת, מתחילה להסתמן התפנית החדה: יש האומרים שזו משיכה לקניות ברשת, בעיניי זו הבעת סלידה מהקניונים ומהפאואר סנטרס. בהוויה הבורגנית של פעם, קניית בגדים או כלי בית נתפשה כשילוב עבודה עם הנאה – ספיגת תרבות עיצוב, תרגול החוש האישי ליופי. ליד זה, בילוי בבית קפה או במסעדה המרחיבים את הדעת.
חוויית החושים נמחקה עם התפשטות הקניונים והפאואר סנטרס. ברגע שבו זילות המחיה הפכה לעיקר, גילו את הקנייה דרך המחשב בבית. מחיקת הנאת הקנייה כיווצה את הבזבוזים, האטה את התקדמות הצריכה לנפש. בד בבד, האטת הצמיחה, זינוק מחירי הדיור, התייקרות מוצרי המדינות המתפתחות תרמו למיצוי הוזלתם של מחירי המחיה.
יחד עם התמתנות הצריכה לנפש נצפית ירידה בילודה במדינות המתועשות, וארה"ב בראשן. שיעור הלידות לכל אלף נפש ירד בארה"ב מ-14.2 בשנת 2000 ל-12.2 בשנת 2016. עובדה זו נכרכת עם הסברי הכישלון האחרים בדו"ח השנתי האחרון של טויס אר אס.
האם הפחתת הילודה היא מגורמיו של משבר הכלכלה בשנות האלפיים? יתכן באותה מידה שהיא תוצאתו. ובאופן דומה, נוכל לשאול אם בלימת הצריכה הפרטית לנפש היא סימפטום להחרפת המשבר הכלכלי, או תוצאתו. דיון הביצה-תרנגולת הזה לא יוביל אותנו לשום מקום. תפניות בכלכלה בדרך כלל קורות תוך כדי תהליך. לכן קשה לשים בהן את האצבע על "עילת העילות", על גרעינם הראשוני של הדברים. נסתפק בינתיים בראיית מה שקורה. משהו קורה, אנחנו רואים.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
עילת העילות המעבר מחברה של יחסי א/נשים לחברה שבה לכל – גם לא/נשים – יש תג מחיר.
ניוון כל המטריצות לוקטור יחיד – מחירים.
החזקים הכריעו. ב-1973 יצרו את המפץ הגדול ואנחנו חיים את התוצאה.
האם אפשר לחזור? לא
האם אפשר לתקן? בהחלט
מי? מתי?
לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה
אהבתיאהבתי
זה לא הגלובליזציה זה הפריון (productivity).
שיפורים טכנולוגיים וגידול בפריון הם הגורמים העיקריים לצמיחה ארוכת טווח ולכן לצמיחת התוצר לנפש.
זה מה שהסבירה קרנית פלוג בכנס האגודה הישראלית לכלכלה לפני קצת פחות מ-3 שנים (https://www.themarker.com/news/1.2649789).
מומחים אחרים הראו שהבעיה הזאת קיימת במשקים רבים בעולם
אהבתיאהבתי
לקסי,
אין לי אלא להסכים עם כל מילה. במיוחד בעניין החזרה, אף פעם לא חוזרים לאותו מקום, ואין לייחל לך. אבל אפשר לתקן, ושנינו, כך נראה, נמנים עם המאמינים.
אהבתיאהבתי
דוד סיון,
תודה על הערתך. אני בהחלט מסכימה עם קביעתך שבתהליך שרואים נצפית גם האטה בפיריון. אני חושבת שגם היא משקפת תהליכי גלובליזציה. ונכון, ישראל הולכת יחד עם משקים רבים. זאת משום שאימצה את מה שקרוי הקונסנסוס הוושינגטוני או המודל הניאו-ליברלי ועוד שמות אחרים.
אהבתיאהבתי
תמר,
זה לא גם. ההאטה בפריון היא העיקר.
אהבתיאהבתי
תמר לא נעים אבל בנושא הקידמה אני חולק על הניתוח שלך.
כמה היבטים
כללית – מדידת התוצר בעייתית בהיבטים רבים. מבחינת המדידה הכלכלית בעיקר לא ניתן למדוד התקדמות טכנולוגית, מצד אחד טלפונים ניידים לא היו לפני … מצד שני כמה הם יותר טובים משנה קודמת, אם בכלל. המחירים במקרה זה משקפים חלקית מאוד.
התקדמות הטכנולוגיה לא נמצאת במגמת ירידה – והתמ"ג לא משקף אותה.
להבנתי התמ"ג הוא כלי מוגבל להשוואה – לראות מגמות של 5-10 שנים סביר, להשוות בין עשורים…
כמה הבחנות נוספות:
עליית תוצר בשנות ה-70-80 נובעת בין היתר מגידול בעבודת נשים: נשים נכנסות לשוק העבודה וחלק מעבודת הבית, אוכל, ניקיון, תפירה, נעשית בתשלום. כלומר חלק מהגידול לא אמתי.
הגלובליזציה – ארה"ב ויפן הובילו אך אחוז סחר החוץ בהן היה הנמוך בארצות המפותחות- ספק אם תרמה.
היום הצמיחה מתבטאת בשיפורים טכנולוגים – ניצול שכר נמוך ברמה עולמית מוצא ברגע שהודו הצטרפה לסין.
ירידות השכר בעולם המפותח סובב ומסובב – יש בעיה של חלוקת הכנסות ועושר ותפקוד השוק – לא ירידה בתוצר.
מילה נוספת
הבעיה לא בצמיחה הכלכלית – הבעיה מה עושים עם החומריות: איך מחלקים, איך נעשים יותר מוסריים, מה מעבירים לעתיד (לעמדתי יהיה הרבה יותר לילדים – השאלה מה לא יהיה לא כמה..)
אהבתיאהבתי
ראובן,
תודה על תגובתך . אני יכולה להסכים עם הרבה ממה שאתה כותב, רק שים לב, לא התייחסתי לתמ"ג בפוסט הזה, דיברתי על צריכה פרטית לנפש והסיבות להתמתנותה. גם לא התיימרתי לשים את האצבע במדוייק על גורמים, הדגשתי שזה תהליך מורכב. יותר תיארתי, וקראתי לשים לב לירידה הזו בצריכה לנפש ומה היא מבשרת לנו.
אהבתיאהבתי
לפני שמנסים להבין מה קדם למה – הביצה לתרנגולת או להיפך – צריך להכיר בכל שבכל מקרה אנחנו נמצאים בלול תרנגולות…..
לפעמים נדמה שהגלובליזציה נראית כמו הלולים התעשייתיים.
אנחנו רואים את הביצים, לא את התרנגולות.
(טוב, המשל לעולם איננו זהה לגמרי לנמשל. הביצים הן עדיין ברובן יצור מקומי…)
אהבתיאהבתי
נעמי,
זה בדיוק מה שאני מנסה לומר. בואו נראה שמשהו קורה, שאנחנו בשלב חדש ומתקדם של התהליך.
אהבתיאהבתי
זעירא הוציא ספר על כלכלת ישראל (ביום שני היה אירוע להוצעת הספר) והוא הציג את המסקנות לפני שנה. הוא מציג ירידת צמיחה ופריון מ-1973. עד שנה זו ישראל צימצמה את הפער עם ארה"ב ומאז הפער נשמר, נתונים לא חדשים. הטענה שלו היא: בגלל עלות הביטחון הריבית שישראל משלמת גבוה ולכן ההשקעות בהון נמוכות. גם מחקר בהובלת אקשטיין מצא שהון לעובד נמוכים מאוד בישראל. נתון זה חדש לי. למעשה אני זוכר מחקר שאמר שבשנות ה-70 היה עודף גדול של השקעות בישראל.
משהו זוכר מחקר כזה?
כן היו מספר מחקרים שקבעו שחוק השקעות הון לא הגדיל את ההשקעות בפריפריה.
לא קראתי את הספר של זעירא אבל מה שהוא הציג – נראה כספר חובה.
אהבתיאהבתי
רק רציתי לציין – אני לא מסכים שנטל הביטחון הוא הבעיה – הבעיה בתפיסה חברתית/כלכלית…
אהבתיאהבתי
ראובן,
עניין ירידת הצמיחה והפיריון די מוכר לי, והוא אכן החל בשנות השבעים (כתבתי מאמר על ירידת הפיריון בתעשייה ברבעון לכלכלה מס. 116, אפריל 1983). הסיפור אינו ייחודי לישראל, אם כי לפחות בחלק מהתקופה אצלנו התהליך היה חד יותר. גם אני די ספקנית כלפי "אשמת" הביטחון בהתפתחות זו. נראה לי שיש כאן מכלול הקשור לתפישה כלכלית-חברתית. תפישה זו החלה להשתנות כבר בשנות השבעים, והפגינה תפנית חדה בעקבות תוכנית ייצוב המשק.
אהבתיאהבתי