שוב הוא ממחיש את רצינות כוונותיו. אמיתי אחד בתוך הפייק, דונלד טראמפ. סגנונו, אולי תאמרו, מחוספס במקצת, אך הוא צודק בטענתו כי הסחר הבין-לאומי הוא פייק אחד גדול. תיאוריה יפה ואמירות מתחסדות על פניו, שקר וכוחנות בתוכו. ומי, אם לא ארה"ב, היא ההוגה והמנהיגה של השיטה? אלא שלאחרונה תש כוחה, והיא מוצאת את עצמה בין הנפגעים.
שנות האלפיים בישראל מתייחדות בגידול צריכה לנפש הנמוך ביותר מאז קום המדינה. שיעור כמותי של 1.7% לנפש בממוצע לשנה. שנות האלפיים הן שנות דעיכת החגיגה בכל העולם המתועש. בארה"ב, גידולה הכמותי השנתי של הצריכה לנפש הוא 1.3% בין 2002 ל-2016. זאת, לעומת גידול צריכה לנפש של 2.6% בשנים 1992 עד 2002.
בין הישגיו של בנימין נתניהו, הנמנים לעתים תכופות, מוזכרת "הפריחה הכלכלית" בתקופתו. לא רק חסידיו המושבעים מייחסים לו שגשוג, אלא גם עורך הארץ, אלוף בן. במאמר שפירסם לאחרונה, בן מדבר על "הפריחה הכלכלית, המתבטאת בזינוק הצריכה הפרטית ובתחושת יציבות".
כובד הראש של מקצועי מחייב אותי לפתוח במכסי היבוא החדשים שטראמפ הטיל. אבל הם כשלעצמם די זניחים, וככל הנראה, לא יעוררו מלחמת סחר עולמית. לכן אפתח בחדשות חזית הסחר כחול-לבן: שיעור היבוא בסך צריכת מוצרי תעשייה בישראל קפץ מכ-51% בשנת 1995 לכ-78% בשנת 2015.
עידן השוק החופשי 