כמו כל המשפטים השוקעים בזיכרון לעשרות שנים, גם המשפט הזה נאמר לי בשיחה קלילה. הוא נשאר חרות בזיכרוני, משום שנגע בתופעה שהעסיקה את מחשבותיי באותה עת. שמתי לב אז לשינוי שהתחולל בכנסים הכלכליים. הם הוצפו פתאום בכתבי "אווירה", לאחר שנים שבהן נשמרו לעיתונאים מקצועיים.

תגובת אותו עיתונאי – נציג בארץ של עיתון גרמני רציני – עזרה לי לקלוט את משמעות השינוי. שאלתי אותו מה מבקשים ממנו בעיתונו. "תכתוב את זה אישי", הוא ענה לי. אישי, צבע, לא ניתוח מקצועי. קיבלתי את הדברים כפשוטם, למרות שלא הסכמתי איתם, אך הם צפו בזיכרוני מדי פעם.

הם חזרו לצוף בזיכרוני עכשיו, עם סיפורי חוק מילצ'ן. החוק בגירסתו הראשונה, נחקק ב-2003, על מנת להקל את התבססותם של עולים חדשים. הוא פטר אותם יחד עם תושבים חוזרים ממס על הכנסתם בחו"ל. זאת, לתקופה של חמש שנים. ב-2008, האריכו אולמרט-בר-און את הפטור לעשר שנים, והוסיפו אליו פטור מדיווח על ההכנסות. ב-2013, פעל נתניהו להאריך את משך הפטור ממס לעשרים שנה. בכירי האוצר התנגדו להארכה, ובמקביל, ניסו כל העת לבטל את פטור הדיווח.

על המחלוקת הזו לא דווח בעיתונות עד כה. היא עלתה לכותרות רק עקב החשד כלפי ראש הממשלה. וזו הנקודה המטרידה בעיניי. שחיתות לא צצה פתאום, היא צומחת  בהדרגה. ביטול חובת הדיווח על הכנסות מחו"ל היה צריך להדליק נורת אזהרה מההתחלה. בעולם גלובלי, שבו הכסף נע בחופשיות, כל הקלת דיווח קוראת להלבנת הון. זאת משום שהיא עוזרת להסתיר מעיניי הרשויות כספים שמקורם לא ברור. פטור הדיווח בישראל עלול לשמש למטרה זו, אם בהלבנת הון ישירה של הזכאים לו, או בהלבנה עקיפה של אחרים, דרכם.

משבר 2008 הוביל להידוק את הפיקוח על זרימות הון בעולם. ארגון OECD אף העיר כי פטור הדיווח בישראל אינו ראוי על פי אמות המידה העכשוויות. ישראל, כמו מדינות קטנות אחרות בעלות מטבע עצמאי, מתמודדת עם ייסוף כרוני. ייסוף כזה מעיד על זרימה מוגברת של מטבע זר לתוך המדינה. בנק ישראל ער לבעיה, ואף אירח לאחרונה   כנס בין-לאומי שדן בנושא. הבנק אף הידק במקצת את דיווחם של מוסדות פיננסיים על עיסקות המרת מטבע והכנסת כספים למדינה או הוצאתם.

הבנק פועל לאט ובזהירות, עקב חששו מתגובת נגד של מגזר הכספים העולמי. אך עצם פעולתו היא הודאה בכשלי חופש תנועות ההון המופרז. הצלחתו המוגבלת עד כה קוראת לצעדים משלימים של האוצר ושל משרדי ממשלה אחרים. צעד כזה לדוגמה הוא ביטול הפטור שתואר לעיל. אליו אפשר לצרף מעקב הדוק יותר על דפוסי רכישת דירות, והשקעות אחרות של זרים בישראל.

איבוד השליטה על שער המטבע בישראל הוא פועל יוצא של הליברליזציה בשוק ההון והמטבע שנפתחה בתוכנית ייצוב המשק של 1985. נתניהו תרם את תרומתו הנכבדה בדה-רגולציה שהוא הנהיג. תובנה שנעלמה בעקבות רטוריקה מכוונת שלו היא "חוכמת הדברים הקטנים". חוכמת ממשלה הפרושה על תחומים רבים, לומדת דבר מדבר, ומגיבה תגובה נקודתית חכמה.

ועכשיו, אנחנו שחולמים על מהפך פוליטי מהותי, זה העניין שבו אנו צריכים להתמקד. פחות נהי ובכי על שחיתות. פחות תקשורת של שמפניה וורודה ואווירה. יותר מאבק על ביטול חוק מילצ'ן, על החזרת שליטתה של הממשלה למגזר הפיננסים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***