עיצובו עמד במרכז כנס בין-לאומי של בנק ישראל בשיתוף הבנק המרכזי השווייצרי, שנערך כאן בדצמבר. כנס, שכותרתו אומרת כמעט הכל: "האם התערבות בשוק מטבע החוץ היא מדיניות קונבנציונלית". רוצה לומר, קונ-בנ-ציונלית, לא רק מדיניות למעשה.

בנק ישראל רוכש מטבע זר כשיגרה, ממארס 2008. עכשיו, הוא ובנקים מרכזיים אחרים פועלים להכשיר את רכישותיהם. אותם בנקים מרכזיים בדרך כלל שייכים למדינות קטנות, שאינן חברות בגוש מטבע: שווייץ, צ'כיה, דנמרק ואחרות. כולן מתקשות לשלוט בשער המטבע שלהן. השקל, למשל, מיוסף בהתמדה – 30% ויותר, מאז קייץ 2002. הייסוף בולם את ייצוא הסחורות, ששוויו בניכוי שינוי המחירים קפא על מקומו בשנים 2016-2010, והתכווץ ב-2017.

תחנה ראשונה  

בנק ישראל מודה בבעיה. תקופה ארוכה, מאז תוכנית ייצוב המשק של 1985, הוא סירב להכיר בנזק הנגרם על ידי שער חליפין שאינו "נכון" לצורכי סחר החוץ. הוא הקפיא אותו לצורך מלחמתו באינפלציה, ומאוחר יותר, מסר אותו לכוחות השוק.

תחנה שנייה

בנק ישראל מתערב בשוק המטבע. רוכש דולרים כדי לפחת את השקל. האם היותו סוחר מטבע – גדול ומתוחכם ככל שיהיה – הוא אופן ההתערבות הנכון? נראה שלא, השקל מתייסף והולך. מול הבנק פועלים סוחרי מטבע מתוחכמים. רכישת המט"ח שלו עוזרת למתן את תנודות השער היומיות. היא גם מגדילה את יתרות המטבע, שהיקפן עומד על 113 מיליארד דולר. יתרות ענק אלה יעזרו לבנק לעמוד במתקפה יזומה לפיחות השקל. פיחות חד נוטה להקפיץ את האינפלציה.

תחנה שלישית  

במקביל, ומבלי שיאמר מילה, הבנק מפגין שהוא מבין את יעילותה המוגבלת של רכישת המט"ח שלו. הוא מנסה ללמוד את הכוחות הפועלים, דרך הגברת הדיווח על פעולות המרת מטבע.

תחנה רביעית

התאחדות התעשיינים ואחרים מציעים להטיל מס קטן (מס טובין) על המרות מטבע. מס זה לא יפתור את הבעיה. מס בשיעור של אחוזים בודדים לא יעצור "ריצה על השקל" – מתקפה המכוונת להקפיץ את שער המטבע בעשרות אחוזים. מאידך, הוא יכביד על עיסקות המרה שוטפות, הנחוצות לסחר חוץ לגיטימי.

תחנה חמישית 

ייסוף השקל העקבי מאז ראשית שנות האלפיים מעיד על זרימת הון בעיקר בכיוון אחד – לתוך המדינה. תופעה זו על פניה משקפת שני מניעים. האחד, הספקולטיבי, מופנה לייסוף השקל, על מנת לפחתו ולגרוף רווח ניכר בעת משבר מדיני-ביטחוני-כלכלי או כל הזדמנות דומה. השני הלא-פחות-בעייתי הוא ניצול פתיחותה של ישראל, במיוחד כלפי יהודי הגולה, למטרת החניית כספים או הלבנת הון.

הטיפול במכלול שלעיל אינו קל. הוא דורש מיון חכם של תנועות ההון על פי אופיין, ועל פי תרומתן לכלכלה. בהמשך, ידרוש הגבלת תנועת כספים ספקולטיבית או ממקורות לא-כשרים. אמצעי אפשרי הוא חסימת הון שמגיע לזמן קצר מאד, או למכשירים פיננסיים אקזוטיים במיוחד. טיפול כזה דורש הסכמה בין-לאומית, כמו זו שהחלו לקדם בכנס של דצמבר.

במקביל, חשוב ללמוד את יעדי הכספים הנשארים כאן לתקופה ארוכה. היכן הם מושקעים – בנדל"ן? בפעילות יצרנית הניתנת להסוואה קלה? (יהלומים או תוכנה, למשל). ברור לגמרי, שלא חייבים להתיר הכל.

סינון פעילות כלכלית הוא תמיד שרירותי, ולעיתים בולם יוזמות מועילות. אך המצב קורא לבחור. קורא לחזור לכלכלה פוליטית.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***