יש כאלה הרואים בחלומם חופי זהב ללא זיהום. אחרים, מפנטזים על הסכם שלום עולמי. כלכלנים יבשים, כמוני, מעלים בדימיונם משטחים לבנים אין-סופיים עמוסי סימנים שחורים קטנים.

שני ארועי חלום בהקיץ כאלה פוקדים אותי כל שנה עם פרסום התצפית החצי-שנתית של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי – OECD. בנספחה הסטטיסטי של תצפית נובמבר 2017, מוצגים נתוני 35 מדינות ויותר על פני 14 שנים בכל לוח. בתחתית, מופיעות שורות סיכום לאיזור האירו ול-OECD כולו. בשוליים – תחזית ל-2018 ול-2019.

בהביטי הפעם על הנקודות השחורות, אני קולטת מסר חד וצלול: מה שהיה הוא שיהיה, אל תיסחפו בחזונות. בשנות התשעים, ועד ל-2007, נמדד שיעור צמיחה סביב ה-3% בממוצע OECD מדי שנה. מ-2008 ואילך, מדשדשים במקרה הטוב סביב ה-2%. ב-2017, נמדד גידול תמ"ג של 2.4%; ב-2018, צפוי גידול דומה, וב-2019 – 2.1%.

קצת צומחים, והאבטלה יורדת לכאורה. היא עמדה על ממוצע של כ-6% ל-OECD בשנת 2008, ובעקבות משבר וול-סטריט טיפסה עד ל-8%. מ-2014 ואילך, היא שוב יורדת עד ל-5.8%. ההמשך , על פי התחזית, הוא אופטימי – 5.5% ב-2018, 5.3% ב-2019. אלא שזו אופטימיות לכאורה, ירידה שמכסה על תהליכים לא משמחים: מעבר למשרות חלקיות וארעיות, שכר נמוך, היעלמות המשרות המתגמלות, הרעת תנאי התמיכה למובטלים.

ירידת האבטלה מרוכזת בעיקר במדינות שאימצו את המודל הניאו-ליברלי. בראשן, ארה"ב, המשפיעה חזק על ממוצע OECD בגלל גודלה. יחד איתה, באבטלה נמוכה, נמצא את בריטניה, שווייץ, הולנד, גרמניה, אוסטרליה, ניו-זילנד ועוד.

בתוך מכלול הנתונים, אפשר לזהות את הקשר המתקיים לעתים קרובות בין האצת צמיחה לירידת אבטלה ולעליית אינפלציה. בה בעת, אפשר להתרשם ממיצוי התהליך ארוך הטווח של דחיקת המחירים כלפי מטה בעולם המתועש בעזרת יבוא סחורות זולות מהמזרח הרחוק. הן, כך נראה, עשו את שלהן. שיעור עלייתו של מדד המחירים לצרכן הממוצע במדינות OECD שהיה כ-4% בשנות התשעים, ירד לכ-2% בשנות האלפיים, נפל לסביבות ה-1% ב-2013 עד 2016, וטיפס מחדש ל-2% ב-2017. שם הוא צפוי להישאר בשנתיים הקרובות.

ובמבט מקיף, שוב חוזר שיר הגלובליזציה במלוא קולו. בשלושת לוחות OECD, מתארחות בעיקר 35 מדינותיו, ועוד מספר מדינות פחות מפותחות. המדינות המוצגות, כמעט כולן משקים פתוחים, ממחישות בשיעור האינפלציה שלהן את רעיון ההאחדה הטמון בגלובליזציה, יישור כללי על פי קו אחד. האחדה זו הינה אחת ממטרות העל של הפתיחה הבין-לאומית. האחדת קצב עליית המחירים אצל מקלה על הסחר הבין-לאומי, ופוטרת את המדינות הסוחרות מהתאמת שערי חליפין תכופה.

אפשר לראות שגם שיעורי הצמיחה מושטחים על ערכים נמוכים ודי דומים במדינות OECD, כלכלות מפותחות ברובן. סין והודו שאינן חברות הארגון חורגות לטובה בהיבט זה, עם שיעור צמיחה של כ-7% לשנה. מספר מדינות מתפתחות באסיה ובמזרח-אירופה מצטרפות אליהן עם צמיחה העולה על הממוצע. את מחיר המאמץ לדחוס את כו-לם לסד אחד משלמים בנתוני האבטלה: יוון – 22%, ספרד -17%, איטליה – 11%, תורכיה – 11%, פורטוגל – 9%, ועוד חברות שהורסות את התמונה היפה. תמונת האבטלה, ובמידה רבה גם תמונת האינפלציה, מוכתמות במיוחד במדינות המאופיינות במשטרים כושלים ובמחלוקות פוליטיות.

בסך הכל, העולם הנגלה לעינינו – עולם של אינפלציה נמוכה ואחידה, וכתוצאתה ריבית נמוכה ואחידה – הוא גן העדן עלי אדמות לסוחרים ואנשי פיננסים. לא עולם של חיים טובים ליצרנים ועובדי ייצור. לא הבטחת תקווה לרוב האזרחים. לא ארצן היעודה של ממשלות מנהיגות. עולם ללא חזון, עם יציבות מפתיעה בינתיים, כמה שנים זה עוד יוכל ככה להימשך.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן*