היא צריכה להיות מספיק גדולה כדי להיות יעילה, אומרים תמיד על חברות המתמודדות בשוקי חוץ. היא צריכה לרכוש חברות גדולות אחרות, כדי שלא ירכשו אותה בהשתלטות עויינת. היא צריכה לדעת את מי לרכוש.

נתחיל דווקא בהשתלטות עויינת – השתלטות על החברה דרך רכישת מניותיה בבורסה. נתהה מדוע השתלטות לא-עויינת היא עדיפה. האם שליטה זרה, הנקנית במשא ומתן ידידותי, מבטיחה ללטף את תושבי מדינת האם? בישראל, כפי שתואר בשבוע שעבר, כמעט חמישית מעובדי התעשייה מועסקים בחברות הנתונות בשליטה זרה, דהיינו, חברות המוחזקות על ידי אדם פרטי או חברה מחו"ל, בשיעור העולה על 50% מהון המניות שלהן. ניתן לשער, שעוד עובדים לא-מעטים מועסקים בחברות הנתונות בבעלות חלקית של זרים, על זה עוד אין עדיין נתונים של הלמ"ס. שליטה זרה, פירושה אינטרסים זרים, לא בהכרח מחויבות לגורלו של מי שחי כאן.

אם כך, נשאל אם כל חברה חייבת להיסחר בבורסה, ואם דווקא בבורסה הבין-לאומית. כן, אני זוכרת היטב, שבסוף שנות השמונים, הפכו וול-סטריט ונאסד"ק לפיסגת שאיפותיה של כל חברה ישראלית. בינתיים, למדנו שהן אמנם רבות הזדמנויות, אך גם רבות טלטלות ופיתולים. בורסתנו המקומית תהיה רוב הזמן קשובה יותר להעדפות שלנו. נוכל לסנן את הבאים בשעריה. שוב, זו בחירה: בורסה גדולה או בורסה תפורה למידותינו.

ואיך תופרים אותה לפי מידה? אולי בעזרת מימון מוכוון על ידי המדינה. לאו דווקא תקצוב ישיר של הממשלה, אלא הכוונה וגיבוי שלה. לצורך כך, יוכל לשמש החיסכון הפנסיוני שהיום חופשי לפזר את השקעותיו כרצונו. במקום זה, יפנו אותו לאגרות חוב של חברות שייבחרו על ידי הממשלה. נציגי קרנות הפנסיה וקופת הגמל, נציגי ההסתדרות והממשלה יישבו בדירקטוריונים של החברות מנפיקות האג"ח, וידאגו ליציבותן.

כאן חוזרים לחזון החברה הגדולה. היא לכאורה חסינה יותר בפני השתלטויות, אך גם בולטת יותר ולכן מושכת השתלטויות. מה עם חברות נישה, אולי הן מתאימות יותר למדינה קטנה? ובהסתכלות אוטופיסטית, מה עם שיתוף פעולה בין-לאומי למניעת התפרעויות בורסה? רק מעטים מרוויחים מהן, בעיקר, אנשי כספים מהמעגל הפנימי.

ועוד לא דיברנו על ענפי המשק שיש לעודד. מהם היתרונות שלנו, הייטק ולא שום דבר אחר? יתכן שכמה אנשים, ובסופו של דבר כולם, יהיו מאושרים יותר מטיפוח חקלאות, אופנה, ועוד עיסוקים מסורתיים.  ובכלל, מה אנחנו רוצים: פחות או יותר גלובליזציה? האם, באמת, שופרה איכות חיינו כתוצאה מההשתלבות הבין-לאומית. נכון, החולצות זולות. נכון, פוטנציאל ההתפתחות נוגע לכאורה בשמיים. אך מה קרה לביטחון התעסוקתי, לפנסיה, לתחבורה הציבורית, לשירותי הבריאות? איך השתנתה דמותה הפוליטית והתרבותית של המדינה?

התשובה אינה פשוטה. בוודאי לא כן-או-לא. גלובליזציה היא מלכת דרמה עם תעודות. בתכונתה זו כולם מכירים עכשיו. מלכת דרמה מתחננת לסימון גבולות. לא בכוח עיוור, לא ככה מרסנים מלכה. מדברים איתה, לועסים עם עצמנו את השאלות. חוזרים לתכנון כלכלי בממשלה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***