לחיות עם מלכת דרמה

היא צריכה להיות מספיק גדולה כדי להיות יעילה, אומרים תמיד על חברות המתמודדות בשוקי חוץ. היא צריכה לרכוש חברות גדולות אחרות, כדי שלא ירכשו אותה בהשתלטות עויינת. היא צריכה לדעת את מי לרכוש.

נתחיל דווקא בהשתלטות עויינת – השתלטות על החברה דרך רכישת מניותיה בבורסה. נתהה מדוע השתלטות לא-עויינת היא עדיפה. האם שליטה זרה, הנקנית במשא ומתן ידידותי, מבטיחה ללטף את תושבי מדינת האם? בישראל, כפי שתואר בשבוע שעבר, כמעט חמישית מעובדי התעשייה מועסקים בחברות הנתונות בשליטה זרה, דהיינו, חברות המוחזקות על ידי אדם פרטי או חברה מחו"ל, בשיעור העולה על 50% מהון המניות שלהן. ניתן לשער, שעוד עובדים לא-מעטים מועסקים בחברות הנתונות בבעלות חלקית של זרים, על זה עוד אין עדיין נתונים של הלמ"ס. שליטה זרה, פירושה אינטרסים זרים, לא בהכרח מחויבות לגורלו של מי שחי כאן.

אם כך, נשאל אם כל חברה חייבת להיסחר בבורסה, ואם דווקא בבורסה הבין-לאומית. כן, אני זוכרת היטב, שבסוף שנות השמונים, הפכו וול-סטריט ונאסד"ק לפיסגת שאיפותיה של כל חברה ישראלית. בינתיים, למדנו שהן אמנם רבות הזדמנויות, אך גם רבות טלטלות ופיתולים. בורסתנו המקומית תהיה רוב הזמן קשובה יותר להעדפות שלנו. נוכל לסנן את הבאים בשעריה. שוב, זו בחירה: בורסה גדולה או בורסה תפורה למידותינו.

ואיך תופרים אותה לפי מידה? אולי בעזרת מימון מוכוון על ידי המדינה. לאו דווקא תקצוב ישיר של הממשלה, אלא הכוונה וגיבוי שלה. לצורך כך, יוכל לשמש החיסכון הפנסיוני שהיום חופשי לפזר את השקעותיו כרצונו. במקום זה, יפנו אותו לאגרות חוב של חברות שייבחרו על ידי הממשלה. נציגי קרנות הפנסיה וקופת הגמל, נציגי ההסתדרות והממשלה יישבו בדירקטוריונים של החברות מנפיקות האג"ח, וידאגו ליציבותן.

כאן חוזרים לחזון החברה הגדולה. היא לכאורה חסינה יותר בפני השתלטויות, אך גם בולטת יותר ולכן מושכת השתלטויות. מה עם חברות נישה, אולי הן מתאימות יותר למדינה קטנה? ובהסתכלות אוטופיסטית, מה עם שיתוף פעולה בין-לאומי למניעת התפרעויות בורסה? רק מעטים מרוויחים מהן, בעיקר, אנשי כספים מהמעגל הפנימי.

ועוד לא דיברנו על ענפי המשק שיש לעודד. מהם היתרונות שלנו, הייטק ולא שום דבר אחר? יתכן שכמה אנשים, ובסופו של דבר כולם, יהיו מאושרים יותר מטיפוח חקלאות, אופנה, ועוד עיסוקים מסורתיים.  ובכלל, מה אנחנו רוצים: פחות או יותר גלובליזציה? האם, באמת, שופרה איכות חיינו כתוצאה מההשתלבות הבין-לאומית. נכון, החולצות זולות. נכון, פוטנציאל ההתפתחות נוגע לכאורה בשמיים. אך מה קרה לביטחון התעסוקתי, לפנסיה, לתחבורה הציבורית, לשירותי הבריאות? איך השתנתה דמותה הפוליטית והתרבותית של המדינה?

התשובה אינה פשוטה. בוודאי לא כן-או-לא. גלובליזציה היא מלכת דרמה עם תעודות. בתכונתה זו כולם מכירים עכשיו. מלכת דרמה מתחננת לסימון גבולות. לא בכוח עיוור, לא ככה מרסנים מלכה. מדברים איתה, לועסים עם עצמנו את השאלות. חוזרים לתכנון כלכלי בממשלה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

5 מחשבות על “לחיות עם מלכת דרמה

  1. כל המגמה, עד כמה שאני מבינה, משנות ה-80׳ היא ליסה פייר laissez faire ולכן מושגי השוק החופשי הם האידאולוגיה של הניאו ליברליזם, אז איך התערבות ממשלתית? היא מזמן משכה ידיה

  2. יעל,

    "היא" שמשכה ידיה – אלה רוב הממשלות מסוף שנות השמונים. אני רואה לנגד עיניי את הממשלה הבאה: קואליציה בראשות מפלגת העבודה. לא צריך להתכונן אליה? לא צריך לחשוב לומר לציבור כדי שהיא תיבחר?

  3. "סוף שנות השמונים"?.בשנים 1984-5 שמעון פרס משך את ממשלת האחדות לכיוון תכנית "הייצוב הכלכלי" הידועה לדיראון שהיא תכנית תאצ'ריסטית פאר אקסלנס!!!!!.

  4. מיכאל,

    אני מעריכה את האכפתיות שלך, אבל האמן לי, הייתי שם. תוכנית ייצוב המשק הגיחה לעולם ביולי 1985, כמה מיישומיה המבניים החלו להיות מורגשים לקראת סוף שנות השמונים. ההתלהבות מהשקעות זרות שייכת לאותו פרק זמן. ובכלל, צריך להבין שכל אלה הם תהליכים. בהתחלה, הם קורים בקטן, לאט-לאט מתעצמים ומורגשים, כך שבאמת אני לא מתעקשת על שנה-שנתיים לפה ולשם. הייתי שם, אולי בגלל זה אני לא בטוחה מה באמת היה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s