"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". שורה זו של טשרניחובסקי קפצה לי לראש, בעת הכנת הרצאה על קיינס ופרידמן לסטודנטים חברי תנועת המחנות העולים. ג'והן מיינרד קיינס, הכלכלן הבריטי הנודע. מילטון פרידמן, הכלכלן האמריקאי המשפיע.

קיינס חי ופעל בבריטניה בשנים 1946-1883. תקופת חייו נחשבת לעידן אחדות לאומית בארצו. הוריו היו נטועים עמוק בקיימברידג', עיר מגוריהם. אביו מרצה לכלכלה ותורת המוסר, אימו פעילה חברתית וראש עיריית קיימברידג'. בית של השכלה רחבה ומעורבות ציבורית. ייחוס משפחתי לשושלת נורמנית עתיקה.

פרידמן, הצעיר מקיינס בדור שלם, חי ופעל בארה"ב בשנים 2006-1912. בן אופייני למשפחת מהגרים בסביבת מהגרים. הוריו, יוצאי מזרח-אירופה, התיישבו תחילה בברוקלין ניו-יורק, ומאוחר יותר בניו-ג'רזי. הם התפרנסו מניהול חנות משפחתית קטנה.

מורשת מעמד הביניים הגבוה הבריטי ניכרת היטב בדמותו של קיינס ובמסלול חייו. ידידיו הטובים היו אנשי קבוצת בלומסברי האליטיסטית. בית הוריו, והחוג החברתי שבו גדל, משתקפים בכתיבתו החדה והאלגנטית, ובתחושת השייכות שהוא משדר.

פרידמן, לעומתו, הוא נציגו המובהק של מעמד הביניים-הנמוך האמריקאי. זה שהתאמץ והגיע. זה, שבעקבות מלחמת חייו, משוכנע שכל אחד יכול. זה שחש אסירות תודה עצומה לחופש ההזדמנויות בארה"ב. זה שהופך את מלחמת הקיום למטרת-על, ללא שאר-רוח, וללא עידונים מיותרים.

וכך, בספרו קפיטליזם וחירות מ-1962, פרידמן כותב: "ובאמת, אחת מן המטרות החשובות של הליברל היא להשאיר את הבעיה המוסרית ליחיד, כדי שייאבק איתה בעצמו". או, במילים אחרות, עיזבו את המדינה, היא לא אמורה להציב מטרות ערכיות ולהתחייב להגשמתן. די שכל אחד ינהג בהוגנות ב-ד' אמותיו.

קיינס, לעומתו, בהתכתבות עם הכלכלן האוסטרי הליברלי, האייק, מבטא את תפישת עולמו באופן הזה: "תכנון מתון יהיה בטוח דיו, רק אם אלה המבצעים אותו יידעו להקדיש את כל ליבם וכל מעייניהם לסוגייה המוסרית". קיינס תומך בהצבת יעדים על ידי הממשלה, ובהגדרת האמצעים להגשמתם. הוא מודע לנזק העלול להיגרם על ידי התערבות ממשלתית מעוותת. על כן, הוא מדגיש תמיד את ההכרח במחוייבות ממשלתית לתשתית מוסרית שקופה.

קיינס, על-אף רגישותו לעניינים חברתיים, אינו משיחי, הוא אדם פרגמטי. בתיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף הוא קובע בפיכחון אופייני: "אין לבלבל בין משימת היפוך הטבע האנושי למשימת ניהולו". תמצית תורתו, בנוסח המאד ידוע שלה היא: "בטווח הארוך נהיה כולנו מתים".לא אוטופיה הוא בא להציע לאנושות, אלא תבונת חיי כאן ועכשיו.

פרידמן, מצדו האחד, מבטא משיחיות באמונתו הלא-מסוייגת בשוק חופשי. ומצדו האחר, בספרו קפיטליזם וחירות הוא מצהיר: "הליברל רואה בבני האדם יצורים לא מושלמים … וכמובן, האנשים 'הרעים' ו'הטובים' עשויים להיות אותם אנשים עצמם, תלוי מי שופט אותם".

פרידמן, בהתבטאויותיו, מקדים את גישת "הכל הולך" של הניאו-ליברליזם והפוסט-מודרניות. אין 'טובים ורעים', הוא מצהיר, תלוי מי שופט, באיזה עיניים מסתכלים. אין גם הצדקה לקיומה של מדינה. אני, מפינתי, אוהבת יותר את המסר של קיינס, תמצית הסוציאל-דמוקרטיה. קיינס אינו מבשר ביאת-משיח. הוא מאמין בכוחו של שלטון נאור לנהל את הטבע האנושי. בה בעת, הוא מכבד את דפוסי חייהם של אנשים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***