את המחסור הזה יבטל רק בוראו

רק הוא יוכל לבטל את הגזירה שגזר על האדם. גזירת הגירוש מגן עדן, כנאמר בספר בראשית פרק ג': "בזעת אפך תוכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי-עפר אתה ואל עפר תשוב".

אותו מיתוס קדום בא להסביר את חוסר המנוחה שבו כולנו שרויים. את המאמץ האין-סופי של אנשים מבוקר עד ערב. את המאמץ לעבוד, להעביד אחרים בפרך, להשתלט בכוח על רכושם. מיתוס זה עומד בבסיס הנחת המחסור בכלכלה. הנחה האומרת כי אנשים לעולם לא יסתפקו במה שיש להם. הנחה תקפה תמיד בכל המשטרים. גם בבריה"מ דרשו מהאזרחים לעבוד, ושמרו בכוח על טריטוריות שהמדינה סיפחה לעצמה.

לכן קשה לי לקבל את הדיבור העכשווי על כלכלה-ללא-מחסור. הוא, כרגיל לדיבורים קצת תלושים, מגיע משני מקורות בקצה.

מקור אחד הוא המודל הניאו-ליברלי, או גירסת הכלכלה העכשווית הניצבת על סף משבר. ובמקום לשבת ולברר מחדש איך-הגענו-עד-הלום ומה עושים, מנסחים תשובה שתשמר את השיטה. כן, המדינות המפותחות מוצפות היום במוצרים מיותרים. בכמה ממגזרי הייצור מיושם שינוי טכנולוגי שישלח הבייתה חלק ממועסקיהם. יוצא מכאן, שהגענו לעולם ללא מחסור, כך אומרים הוגי המודל. עולם-ללא-עבודה, עולם שבו הממשלה תספק לכולם הכנסה בסיסית ממקורותיה.

מהיכן יבואו המקורות ללא-הגבלה? על כך לא משיבים. לא מתייחסים גם לעובדה, כי השפע הנצפה מדלג על בנגלה דש, בורונדי ואחיותיהן. המדינות החזקות שואבות לעצמן מקורות מהמדינות החלשות. בה בעת, הן נהנות משינוי טכנולוגי תקופתי, בעיקר במיחשוב. ניצול העולם החלש אינו ארוע שעוד לא היה כמוהו. גם קפיצה טכנולוגית "מהפכנית" כבר נראתה פה בעבר. אנשים, עם כל אלה, המשיכו לעבוד.

ובפרט שההתייעלות המסתמנת עכשיו תחומה בעיקר לייצור מוצרי תעשייה סטנדרטיים. מוצרי איכות, אומנות ועבודת יד דווקא הופכים להיות נדירים ויקרים. גם השירותים בחלקם נהיים בלתי-אפשריים להשגה ויקרים מאי-פעם. כך שהתמונה הכללית המצטיירת היא של מעבר טכנולוגי וארגוני, ושינוי מושגי צמוד לו. סיסמת זילות המחיה מוחדרת למוח הנתינים על ידי השלטונות. הנה, אנחנו מנמיכים לכם את יוקר המחיה, השלטונות מספרים. אז מה אם תנאי עבודה לא-משהו, והאוטובוסים גרועים בהרבה מאלה שנסעתם בהם לפני שלושים שנה.

ומהעולם הניאו-ליברלי של מוצרים זולים – עולם השפע לגירסתם – נגיע לקצה הנגדי, הקצה המרקסיסטי של הדיבור על כלכלה-ללא-מחסור. מרקס ואנגלס, במניפסט הקומוניסטי שלהם, מדברים על משברי מסחר המאיימים על המשטר הקפיטליסטי. הם מתארים אותם באופן הזה: "עם המשברים פורצת מגיפה חברתית, שהייתה נראית לכל התקופות הקודמות כדבר נטול היגיון – מגיפת עודף הייצור. החברה מוצאת עצמה פתאום מוחזרת למצב של ברבאריות ארעית; רעב, מלחמת השמד כללית, כאילו נטלו ממנה את כל אמצעי המחיה; התעשייה, המסחר, כאילו נהרסו – ומפני מה? מפני שיש לה ציווליזאציה למעלה מן המידה, אמצעי- מחייה למעלה מן המידה, תעשייה למעלה מן המידה, מסחר למעלה מן המידה" (המניפסט הקומוניסטי במבחן הזמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998).

עולם-ללא-מחסור? נבואתם האפוקליפטית של מרקס ואנגלס מושתתת על שפע במוצרי תעשייה וחקלאות בלבד. היא מותחת הלאה את תוצאות השינוי הטכנולוגי והקולוניאליזם של אמצע המאה התשע-עשרה למציאות נצחית של "עודף ייצור". וביחד, שתי הגירסאות – זו הניאו-ליברלית, וזו הקומוניסטית – הן תסריטי קצה. שתיהן אלגנטיות ומעוררות מחשבה, שתיהן מגמתיות, שתיהן מתארות מציאות חלקית התומכת בהשקפת העולם של מחבריהן.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

9 מחשבות על “את המחסור הזה יבטל רק בוראו

  1. עמית,

    חשבתי לכתוב לך שתקרא, אבל הקדמת אותי. לחלוטין לא שכחתי את גלבריית, אבל גם הוא מתכוון לשפע במוצרים תעשייתיים מסוימים שאותם דוחפים לצרכנים ב"כוח", בעזרת פרסומת ערמומית. הוא לא מתכוון לעודף מוחלט בכל דבר, ולביטול אקסיומת המחסור בכלכלה. זו הנחת יסוד, ששורשיה הולכים אחורנית למיתוסים הקדומים של האנושות. היא מוצגת לתלמידי הכלכלה בעזרת "עקומת התמורה", אחד מהפרקים הראשונים שלומדים במקצוע.

  2. "… אחד המפרקים הראשונים שלומדים במקצוע."
    אנחנו בעידן החלפת המפרקים 🙂

  3. שלום תמר. שיעור המבוא המפורסם של החוגים לכלכלה אכן מבוסס על שקר במקרה הרע, טעות במקרה הטוב. אין מחסור בעולמנו האנושי. זוהי עובדה אובייקטיבית. כל מה שבני אדם צורכים מבוסס על אנרגיית השמש שהיא אינסופית. כן, אני בהכרה, כן אני לא תחת השפעה. בבקשה להמשיך לקרוא. ובכן, אחרי שהסכמנו על עובדת היסוד (ואי אפשר שלא להסכים לעובדה אובייקטיבית מהסוג שצויין: השמש היא מקור אנרגיה אינסופי והאנרגיה הזו היא מקור כל מה שיש בטבע ולכן אין שום מחסור – בקנה מידה אנושי כאמור כי ברור שהשמש יום אחד תתפרק אבל האנושות תעלם הרבה לפני זה) אפשר להמשיך הלאה. העבודה האנושית (ולא רק האנושית אלא של כל עולם הטבע) היא למעשה תרגום האנרגיה האינסופית הזו לכלל מוצרים ושירותים. והנה כאן הגענו למהות העבודה ומכאן אפשר להמשיך למהות הכלכלה. ומכיוון שכל חוגי הכלכלה בעולם מתחילים בטעות או בשקר של המחסור, העולם הרעיוני שלנו מוצף בהבלים ובשקרים של פרופסורים מהסוג של עומר מואב, שכזכור על מנת להוכיח שחוקי הכלכלה הם חוקי טבע שאין לערער עליהם, הוא המשיל אותם לחוק הטבע הידוע לפיו מים אינם עולים במעלה הגבעה. שעל כך יש לומר לכסיל עלוב הנפש הזה, הנוכל הציבורי הזה, שכבר בתקופת מצרים הקדומה אנשים ללא תואר פרופסור הצליחו להמציא דרך לדחוף מים במעלה הגבעה, והיום להמצאה הזו קוראים משאבה. משאבה מייצגת את כלל ההמצאות שהמציאו אנשים על מנת לתרגם את העדר המחסור הנשען על אינסופיותה של אנרגיית השמש לכלל מוצרים ושירותים. כאמור זו הכלכלה במהותה ומכאן ברור שכל הכלכלה נשענת על הסדרים חברתיים, ומכאן פתוחה הדרך לניאו ליברליזם מצד אחד או לקומוניזם מצד שני או לכל נתיב אחר. בקיצור: אין מחסור. ואם יש מחסור (או שפע) הוא תוצאה של סדר חברתי כזה ולא אחר.

  4. אודי,

    כותבי יסודות הכלכלה לא היו כסילים. כאשר הם דיברו על "מחסור", הם דיברו על מחסור פסיכולוגי, דהיינו, על העובדה שאנשים תמיד ירצו יותר בתנאים נתונים. לא אתווכח איתך עכשיו על קיומו או אי-קיומו של מחסור ביקום. מקצוע הכלכלה יוצא מאקסיומת מחסור, המצדיקה את תכליתו ואת קיומו. כלומר,בנקודת זמן נתונה, בהינתן מחסור פסיכולוגי, איך מארגנים את הייצור באופן הנכון ביותר. איך עונים על שלוש השאלות: מה לייצר, איך לייצר, בשביל מי לייצר. אני חושבת שעד כאן הניתוח הגיוני ולא מוטה מבחינה ערכית. קרא ל-אט את מה שכתבתי בשני הפוסטים הקודמים.

  5. זהו בדיוק העניין… מדע שנקודת המוצא שלו היא אקסיומה שקרית ושהמתודה שלו מתייחסת לפסיכולוגיה הוא לא מדע. והרי על כך את מלינה ובצדק לאורך כל הבלוג שלך. בימים בהם הטעות היסודית הזו היוותה נקודת משען לתיאוריה של ייצור (קיינסיאניזם) לא היתה שום בעיה או שהבעיות היו זניחות יחסית. כולנו למשל זוכרים את תיאוריית הציפיות כהסבר הזוי לתופעת הסטגפלציה. אבל היום כשהטעות הזו היא הבסיס לתיאוריה הליברלית התוצאה היא האבסורדים שאת כותבת עליהם במקצועיות ובדיוק רב. אלא אם את חושבת שהבועות המתפוצצות פעם בכמה שנים הן פונקציה של ציפיות פסיכולוגיות, ואז, אם זה מה שאת חושבת, אז באמת שאין על מה לדבר… שהרי ידוע שמישהו עושה מניפולציות על הציפיות הללו, ביודעו שגם שכשהבועה תתפוצץ הוא יצא ללא פגע ובמקרה של בועת הסאב-פריים של 2007 הוא יקבל מהמדינה (המגונה אצל העומר מואבים ושאר חניכי התיאוריה הכלכלית של 'אקסיומת המחסור הפסיכולוגית') 7000 מיליארד דולר בהלוואה ל-25 שנים ברבית של 0.025%…. אם זה לא היה עצוב זה ללא ספק היה מצחיק.

  6. אודי היקר שלי,

    אקסיומה ביוונית, פירושה הוא "עיקרון מובן מאליו". כך נכתב בויקיפדיה, מקור כל היידע שלי. ובהרחבה, נאמר, אקסיומה היא הנחה אשר מתייחסים אליה כנכונה. מתייחסים אליה כך כדי לתחום גבולות מוסכמים לדיון, אחרת, אין על מה לדבר. גם אקסיומת שני הקווים המקבילים שלא ייפגשו, לא מקובלת על ענף מסויים במתמטיקה הטוען כי הם ייפגשו באין-סוף (ותודה לניסים הפרופ' לפיזיקה). בכל זאת, במרחב מסויים לא קטן של מתמטיקה, פיזיקה והנדסה היא מועילה.

    אקסיומת המחסור באה לתחום מרחב כזה בכלכלה. לתפישתי, היא באה לומר: מה אנחנו הכלכלנים עושים כאן, למה אנחנו נחוצים? אנחנו נחוצים לקבוע איך לכלכל את ההחלטות הכלכליות, איך לבחור בין אלטרנטיבות. כי אם אין מחסור, אין צורך בבחירה, כך נאמר כבר בסיפור גן העדן שהוא מיתוס חכם מאד.

    לכן, לתפישתי, הנחת המחסור היא הצהרה על קבלת אחריות – אחריות של הכלכלנים ושל הפוליטיקאים המסתמכים על החלטותיהם. במובן זה, היא הנחה סוציאל-דמוקרטית. ומה קורה עכשיו, בעולם שהחליט להסיר מעצמו כל אחריות לדמות הכלכלה? נותנים ל"שוק החופשי" להוביל. הנחת השפע האין-סופי מתיישבת נהדר עם הפרקטיקה הזו. לא צריך לעשות שום דבר, איפשהו באין-סוף מחכה לנו שפע אין-סופי. אם כך, מה הסכסוך הזה בינינו ובין הפלשתינים, על המאדים יש קרקע שתספיק לכולנו. מה הויכוחים האלה על גובה הריבית, על קצבת הנכות שאינה מספיקה למחיה? בעוד טריליון שנה ואולי מאה יגורו צאצאינו ברווחה על המאדים.

    ולטענתך האחרת, ברור שכל הנחות הכלכלה הן הנחות פסיכולוגיות-פילוסופיות. אלה הן הנחות התנהגותיות. ההבדל בין הנחה טובה או גרועה הוא בהיותה או אי-היותה מתיישבת עם המציאות: האם באמת אנשים מתנהגים כך. ובמובן הזה, אני חושבת כמוך: לא מחבבת את הניתוחים התיאורטיים המבוססים על הנחות מופשטות מדיי, כמו אלה המניחים שפע אין-סופי. מעדיפה את הניתוחים הכלכליים היוצאים מתוך התבוננות הדוקה במציאות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s