הכרזה על סוף עידן הבעד-או-נגד

פאנל בחדשות השבוע כאן 11. דיון על מדיניות ישראל בסוגיית הכפר הדרוזי המותקף, חדר. מומחי ביטחון, ביניהם האלף במילואים יום טוב סמיה. סוגייה כבדה, ומה נחרת אצלי בזיכרון? קטיעת דבריו של סמיה שוב ושוב על ידי מנחי הפאנל. קטיעת טיעונו, האומר כי אין לממשלת ישראל אסטרטגיה לטיפול במשבר הגולן הסורי, אין לה אסטרטגיה בכלל.

סמיה התייחס להכרזתה של הממשלה על התערבות צבאית ישראלית בחדר. התערבות זו, המוגדרת כחריגה, לא נומקה, וככל הידוע לא לוותה בדיון היסודי המתבקש. אבל המנחים לא נתנו לסמיה להרחיב, איך זה שהוא חורג מה"בעד" ו"נגד" המצופים בפאנל. ובמטרה לערער את סמכותו, הם הדגישו את היותו פעיל במפלגת העבודה, קרי הוא "פוליטי" ישמרנו השם.

סמיה דווקא היה זהיר ומתון בהתבטאותו. עצם השימוש בביטוי "תכנון אסטרטגי" כבר מפגין את הקשבתו לשיח המקובל. המילה אסטרטגי הודבקה לתכנון על ידי החברות האמריקאיות שאימצו אותו. היא באה לטהר את התכנון ממקורו הסוציאליסטי בבריה"מ ובמדינות אירופה המשתקמות לאחר מלחמת העולם השנייה.

אבל תכנון הוא תכנון, לא יעזור דבר. תכנון, במהותו, עוסק בהגדרת חזון משותף, ובגזירת האמצעים הדרושים למימושו. סמיה, בוודאי התוודע לתכנון בשירותו בצה"ל – הגוף הממשלתי היחיד בישראל שעדיין מציג תוכניות. אני התוודעתי אליו במרכז לתכנון וכלכלה, במשרד התעשייה והמסחר.

את התכנון הכלכלי טחנתי כאן לא-פעם. עם זאת, השתקתו של סמיה העירה אצלי ניצוץ שכבר כבה במידה רבה – הזיכרון שלי על הפיכת התכנון לסמרטוט אדום במהפך הפוליטי של 1977. חשתי את השינוי על בשרי, ולא הבנתי בהתחלה. לא הבנתי עד כמה הצירוף "תכנון וכלכלה" מקומם את הפוליטיקאים מהליכוד ונושאי כליהם.

תכנון, על פי הגירסה הליברלית, עומד בסתירה לחופש כלכלי. מאמיניה הקנאים של כלכלת השוק מתעלמים מהכוחות הדורסניים הפועלים בה. על כן הם פוסלים את התכנון, בתואנה שהוא מבטא את דורסנות הממשלה. הם מתעלמים מיכולתה של הממשלה לעדן ולווסת ניגודי אינטרסים.

התכנון מניח את הממשלה בתוך מסגרת על. לא הכוח הרגעי, לא האינטרס המיידי הם שקובעים. החזון הוא שמנחה כל רגע. חזון המוכתב על ידי ערכים ועל ידי ניתוח ארוך-טווח.

בהקשר זה – תיכנון לעומת אילתור – נכון לשים את סוגיית כפר חדר, כמו גם את מדיניות המיסים של כחלון. מה עושים עם עודפי מיסים – בעד-או-נגד? תלוי. אם הממשלה בוחרת להיות ממשלה גדולה, ממשלת-ראש-גדול,  היא לא תנצל את עודפי הגבייה עכשיו להורדת מס. היא תחשוב כיצד להפנות את החלק הצפוי להיגבות גם בשנים הבאות למימון הוצאה שוטפת נחוצה, ואת החלק הארעי להפחתת החוב שלה. צמצום החוב יאפשר את הגדלת הוצאותיה ארוכות הטווח, דרך צמצום תשלומי הריבית השוטפים, וגם דרך הפגת חששה מאי-עמידה בהחזרים עתידיים.

זהו סוג הדיון שאליו סמיה כיוון אך הורחק ממנו מסיבות ידועות. זהו סוג הדיון שאליו צריכה להוביל מפלגת העבודה. לא בעד-או-נגד-חדר-מיסים-תמיכה בחקלאות. אלא בעד-בעד. בואו נכריז על הבעד שלנו.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

 

6 מחשבות על “הכרזה על סוף עידן הבעד-או-נגד

  1. בניגוד למערכות הממשלתיות חברות כלכליות חיות בשלום עם תכנון איסטרטגי מונחה יעד.
    מטרות ופעולות נגזרות מהיעד, נבחנות ומשתנות בתגובה לאילוצי סביבה.
    נראה לי שאבי גבאי – שבא מ"שם" – דוגל בשיטה הזו.

  2. תמר שלום, משום מה לא יכולה להכניס תגובה למאמר,

    ומה שרציתי להכניס

    "ואני חשבתי שהחברות עובדות מרבעון לרבעון, והיעד, כפי שהן נוטות להגדיר – האינטרס של בעלי המניות".

    נעמי

  3. נעמי,

    הנה, התגובה עלתה, אוליי היה עומס במערכת.

    התשובה היא גם וגם. חברות רציניות נוהגות להציג תוכנית אסטרטגית. כמובן שתוכנית זו היא "בסיס לשינויים", כפי שנוהגים לומר. תנודות בורסה ותגובתם של בעלי המניות משפיעות על ההתנהלות השוטפת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s