רופא השיניים שלנו המליץ עליה לפני עשרות שנים. נדבקנו למשחת השיניים אלמקס, כמה שזה אידיוטי. בשבועות האחרונים היא חסרה. אין במרכולנו, בבית המרקחת באבו-גוש אמרו שאי אפשר להשיג. רק בפארם בקניון, בקצה המדף היא הייתה: קופסת האלמקס האחרונה.

נזכרתי בדיבורי החודשים האחרונים על רפורמת הטואלטיקה מבית משרד הכלכלה והתעשייה, זה חייב להיות קשור. לא עקבתי, מחמת המיאוס. משקל צורכי הרחצה והקוסמטיקה בסל הצריכה בישראל עומד על כ-1%. זה הסעיף האחרון ברשימת המשקלים של הלמ"ס בגלל זניחותו. כמה כבר אפשר להשפיע על מדד המחירים לצרכן דרכו? אין להם משהו טוב יותר לעשות?

ובכלל, המאבק: זילות המחיה נגד יוקר המחיה מיצה את עצמו. אפשר לתרום יותר לרמת חייו של הציבור על ידי העלאת שכר וקצבאות ממשלתיות. רמת החיים היא לא רק מחירים. היא היחס בין מפלס המחירים להכנסה הפרטית.

אבל עכשיו כל זה בצד, סקרנותי לרפורמת הטואלטיקה התעוררה. רפורמת הקולגייט, זה שמה השני, הוקפאה בינתיים. זאת, מחמת התנגדות משרד הבריאות, ומאבק הכוחות שהתעורר בעטיה. את הסיפור המלא תמצאו ברשת. בקצרה, המשרד מחייב להעביר אליו לבדיקה כל מוצר חדש המובא לארץ. הוא דורש גם לקבל תיעוד של מסלול המוצר, מרגע צאתו מהמפעל ועד כניסתו לישראל.

כל זאת, על מנת להגן על הציבור בפני מוצרים המכילים חומרים מזיקים, או כאלה שלא עומדים בתנאי אחסון נאותים. הרפורמה הייתה אמורה להעביר את הבדיקה ליבואנים. ובעזרת קיצור התהליך, לאפשר כניסת מתחרים נוספים לענף הנשלט על ידי שלוש-ארבע משפחות. כך, לטענת הרפורמיסטים, יימנע ניצול המצב להעלאת מחירים.

הנחת העבודה אם-כן הייתה, שהוספת עוד כמה מתחרים תוזיל את מוצרי הטואלטיקה. הנחה זו אינה מובנת מאליה, כפי שהיו רוצים שנאמין. תחום הטואלטיקה דורש השקעה באחסון ובהובלה, על כן הוא שמור לגדולים. גם היצרניות בחו"ל, רובן חברות ענק, לא ששות לעבוד עם המוני יבואנים. מבחינתן, הריבוי בשוק זעיר הוא מטרד. ואם התחרות אינה המונית – אם, בסופו של דבר, כל הסיפור יסתכם בשבעה יבואנים במקום ארבעה – אין כל וודאות שהתיאום הסמוי ביניהם יופר, והמחירים יירדו.

הרפורמה שבינתיים נגנזה עוררה מאבק אדיר בין משרדי הממשלה, בינם לבין היבואנים, בין היבואנים השולטים למעוניינים להיכנס, ובין כל אלה לגופי המסחר. פרטי ההתכתשות ההמונית דלפו החוצה אל היצרניות והרשויות באיחוד האירופי ובארה"ב. על פי הודעת משרד הכלכלה והתעשייה, מה-13 לאוגוסט השנה, פנה אליו משרד הכלכלה והמסחר של ארה"ב בבקשה להשעות כמה מצעדי הרפורמה, ולאסור על השימוש בשם "רפורמת הקולגייט".

פנייתם של האמריקאים ממחישה את האיוולת הגלומה בחגיגה. שמחה כמו זו מושכת  תשומת לב בין-לאומית למה שקרוי הגבלות לא-מכסיות. ולא שמדינות אחרות, ארה"ב והאיחוד האירופי בראשן, לא חוסמות יבוא. אבל מה שמותר להן, לא בהכרח מותר לנו. המידע על הגבלות משרד הבריאות ישמש עכשיו כנשק נגדי, בכל פעם שישראל תתלונן על החסמים שבהם היא נתקלת.

אם ככה, היה כדאי? בשביל מה כל המהומה? בשביל מה, ביטול הרגולציה הבריאותית? בשביל מה, הוצאת שוק מתפקד מאיזונו? כל זה, נגד שלושה-ארבעה יבואנים? כל זה, במקום שהממשלה תלחש להם באוזן להוריד מחירים? תאמר להם שהרווח שלהם חזירי? הם לא יודעים שהם תלויים בממשלה? מה, הם לא יודעים שככה זה במדינה מתוקנת?

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***