כמה שהתקוממתי על הכלכלה הזאת בהתחלה. ראיתי בה מילוי זמן של עובדים שאין להם מה לעשות. ראיתי בה דקדקנות מעצבנת. והנה, דווקא אליה אני חוזרת בשלב ההתבוננות לאחור של חיי. חוזרת ומבינה שהיא עיצבה אותי – כלכלת הדברים הקטנים.
ביום שישי האחרון הרציתי בסדנה של נעמת לסטודנטיות מאוניברסיטת תל-אביב. דיברתי על "כלכלה במבט נשי", כותרת שקפצה לראשי לאחר שהתבקשתי לדבר על כלכלה וחברה. אדבר על כלכלה במבט נשי, אמרתי לעצמי פתאום, כי אם יש מבט נשי, יש מבט חברתי. יסודות הכלכלה הם אותם יסודות מוסכמים על כולם. אבל כשבאים לפרש את המציאות, ולהציע תיקון למה שהשתבש, כל קבוצה חברתית עושה זאת בדרכה שלה.
נזכרתי בימיי הראשונים במשרד התעשייה והמסחר ב-1977. הבוס שלי, אברהם שליב, מנהל המרכז לתכנון תעשייתי, הושיב אותי על סדיני מספרים ענקיים. חמישה-עשר איש יעבדו בענף הדפוס בדימונה בשנת 1990, כך יצא מחישוביי. חמישים יעבדו בענף העור.
הגעתי לשם מהתואר השני בכלכלה. באוניברסיטה העברית לימדו אותי לראות את העיקר: תקציב הממשלה, הפער בין יבוא לייצוא, שיעור האבטלה. עברו שנים רבות עד שקלטתי כי העיסוק במספר עובדי הדפוס בדימונה אומר לנו ולהם: מישהו בירושלים רואה אתכם – העובדים בבית הדפוס. מפה אולי שואלים שאלות על תנאי העסקתם, ועל יציבות מקום העבודה שלהם. אולי נוסעים לפעמים לבקר.
דימונה עולה על המפה, ולא רק היא. שואלים על תפקיד הממשלה בפריפריה. שואלים על מדיניותה בענף הדפוס. יש עתיד לענף? יש עתיד לענפי התעשייה המסורתיים? אלה השאלות הגדולות ששאלנו כבר אז בסוף שנות השבעים. הגענו אליהן דרך הנבירה בקטנות.
לפני הכל, חשוב אולי לומר כי הכלכלה מחולקת לשניים: מקרו-כלכלה – כלכלת הדברים הגדולים, ומיקרו-כלכלה – כלכלת הדברים הקטנים. המקרו-כלכלה, שבשליטת בנק ישראל והאוצר, היא החלק היותר נחשב. המיקרו-כלכלה נעזב למשרדים הייעודיים. משרד התעשייה, שבו עבדתי, התמקד בשני ענפים ייעודיים – תעשייה ומסחר. אבל בהיותם ענפים מרכזיים באותן שנים, הוזמן המשרד לתרום את חלקו גם בניתוח ובהכרעות המקרו-כלכליים.
אני, עצמי, התחלתי את דרכי המקצועית בעמלנות מיקרו-כלכלית. היום אני מודה למזלי הטוב שהוביל אותי לשם. העיסוק בפרטים, ישר בהתחלה, הכשיר אותי לא לבוז לקטנות. קטנות, אירועי היום-יום, הם החודרים עמוק לבטן. ובלי תחושת בטן שום דבר לא קורה. מי שמקשיב לבטנו, מגיע בצעד נכון למודלים ולמספרים.
נשים, על פי ניסיוני, מחוברות יותר לפרטי החיים היום-יומיים. הן מטפלות יותר בקניות לבית, מפנות מזמנן לטיפול בבני משפחה, משקיעות יותר בעיצוב העוגה לגן. לכן אצלנו הכלכלניות, החיבור בין כלכלה לחברה נתפש כמשהו לגמרי טבעי. ואם הוא טבעי, טבעי לחשוב שלמען התמונה המלאה, נשים וגברים חייבים להישמע באותה מידה.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
מעניין זה איכשהוא מתקשר לי למה ששמעתי אתמול ברדיו משלי יחימוביץ.. היא טענה שבתיק של שרה נתניהו היה צריך לצרף גם את ביבי. כי בעצם משק הבית היה מעורב בהזמנות המופקעות ולא רק האשה. בני זוג הם בעלי משק הבית והם ביחד צריכים להיות אחראים על הכלכלה הביתית. היא ציינה שגם בזמנו כאשר האשימו את אשתו של ברק בענין העוזרת הלא חוקית , היה צריך לצרף גם את ברק מאותו נימוק שמשק הבית באחריות שני בני הזוג ולא רק לאשה…. אולי יש הגיון בדבריה…!?
אהבתיאהבתי
פנינה,
עקרונית, אני מסכימה, משק הבית הוא באחריות שני בני הזוג. בפועל, איכשהו יוצא שהנשים אחראיות יותר.
אהבתיאהבתי
מצער לשמוע ממך פרשנות כל כך שוביניסטית לפמיניזם. אל תיעלבי אבל נראה לי שממרום גילך את לא רואה מה קורה בדור הצעיר.
הדברים שכתבת "לכן אצלנו הכלכלניות, החיבור בין כלכלה לחברה נתפש כמשהו לגמרי טבעי" בכלל לא נכון. כיום נראה לך טבעי לכתוב את זה אך בעוד כמה עשורים מי שיקרא את זה יחשוב שאת צרת אופקים.
בקיצור את מבינה שאני ככלכלן לא מסכים איתך וחושב שהחיבור בין כלכלה לחברה תלוי באדם ולא במגדר שלו.
אהבתיאהבתי
יורם,
זה בסדר שאתה לא מסכים איתי. זה בסדר שאתה חושב שאני צרת אופקים. זה היה הרבה יותר בסדר אילו צירפת לאי-הסכמתך כתובת מייל אמיתית.
אהבתיאהבתי
אולי אילו היית כלכלנית, יורם, היית יותר מסכים עם תמר. למעשה, האמת היא עם שניכם, אך התלות שונה. המדע הוכיח שיש שוני בין חשיבה גברית לחשיבה נשית, שוני התלוי בחלקו בתפקידיהם הביולוגיים וחלקו בתפקוד החברתי ואולי עצם התנגדותך להבחנה בין המינים מעידה על חשיבה מגדרית.
אהבתיאהבתי
תמר,
תודה על תגובתך התומכת. הגבתי בחריפות ליורם בגלל כתובת המייל שלו (שאני יכולה לראות) שאינה אמיתית.
אהבתיאהבתי
תמר, לא ברור לי למה בחרת להיתפס לפרט שולי (כתובת מייל לא אמיתית) במקום לענות לגופו של עניין.
יש הרבה דברים שאני מסכים איתך ולא אמרתי שאת צרת אופקים.
בנושא הספציפי הזה, זו בהחלט בעיה חמורה שאת רואה תלות בין מגדר לבין תפישה חברתית.
לפעמים אני קורא דברים כמו שאת כתבת ועושה לעצמי תרגיל בראש, מה היה קורה אם הייתי לקוח את הטקסט והופך בו את המגדר. הייתי חוטף האשמות חמורות בשוביניזם.
לגבי המייל – אני אף פעם לא מוסר מייל אם אין בו באמת צורך (אם מחר יפרץ לך הבלוג ויקצרו את המייל שלי אז יפציצו אותי בספאם) למה בכלל את צריכה את המייל, למה זה חשוב לך?
ולך, תמר רז לנג אני יכול לומר שהמדע לא הוכיח כלום – חבל שאת כותבת שטויות.
אם הוא הוכיח דבר כזה צרפי כאן הפניה להוכחה.
יש טענות כאלו וישנם מחקרים תומכים ומחקרים ששוללים את ההנחה הזו אבל אין הוכחה.
אולי התמיכה האוטומטית שלך בתמר מעידה על חשיבה מגדרית.
גמר חתימה טובה לשתיכן.
אהבתיאהבתי
יורם,
מסירת כתובת מייל לא אמיתית היא לא פרט שולי. אתה יודע מי אני, ואם אתה מגיב (ועוד באופן ביקורתי), אני מצפה לשמך המלא בפוסט, ולכתובת אמיתית.
אהבתיאהבתי
תמר,
התשובה שלך מחדדת את פער הדורות ביננו.
ובלי קשר צריך לדעת לקבל ביקורת (וזו ביקורת, לא השמצות או דברי בלע) גם אם נפגעת ממנה.
הכוונה להאיר דברים שאולי לא ראית כשכתבת את הפוסט אבל עכשיו שאני מבין שאת אוהבת לקבל רק ביקורת אוהדת אז אני באמת מצטער על המאמץ שהשקעתי בלהאיר את עינייך, הזמן שלי יקר (אני עדיין לא יצאתי לגימלאות).
אהבתיאהבתי
יורם היקר,
זה נכון שפרשתי לגמלאות. ובכל זאת זמני יקר מכדי לבזבז אותו על טרולים המופיעים תחת שם בדוי וכתובת מייל פיקטיבית. אל תבזבז זמן על תגובה.
אהבתיאהבתי