זו הייתה הדרמה התורנית של צרפת בחודש יולי. נשיא המדינה, עימנואל מקרון, הכריז בפומבי כי הוא לא יתיר ל"איטלקים" להשתלט על המספנה הלאומית.

מספנת סן נאזייר – אחת הגדולות והוותיקות בעולם – כבר מזמן אינה צרפתית. בשנים האחרונות היא עברה מיד ליד: נורווגים, קוריאנים, איטלקים. עכשיו, פתאום, לאחר רכישת 55% ממנייותיה על ידי חברת פינקנטיירי ועוד משקיע איטלקי, מקרון נזכר לדרוש חלוקת חצי-חצי בין הצרפתים לאיטלקים. ואם לאו, המספנה תולאם זמנית, עד להשגת הסכמה בין הצדדים.

התעקשותו של מקרון מפתיעה משום שהוא הבטיח להפריט. במצעו נכתב כי ימכור נכסי מדינה בשווי של 10 מיליארד אירו, מתוך סך בעלות ממשלתית של 100 מיליארד אירו. מצעו של מקרון מלכתחילה אינו סוציאליסטי-מסורתי. הוא מכיל גם הבטחה להגמיש את ההגנה על העובדים. על כן, כמה ממבקריו טוענים כי תגובתו לעסקת סן נאזייר היא פופוליסטית. והיא, כך אומרים, מוטה על ידי תמיכתם בהלאמה של 70% מהנשאלים בסקרים, ועל ידי מעמדו הציבורי הנשחק.

השמצות בצד, יש שיקול ענייני לעמידה על חלוקה מאוזנת בין הצרפתים לאיטלקים. חלוקת בעלות היא חלוקת כוח. סן נאזייר מוגדרת כ"נכס אסטרטגי". היא מייצרת ציוד לצי הצרפתי, ומעסיקה כ-7,000 עובדים. ממשלת צרפת חוששת גם מדליפת סודות מסחריים של סן נאזייר לשותפתה הסינית של פינקנטיירי – חברה לבניית ספינות תיירות. ככה זה כלכלה גלובלית, אין רגע דל.

החלטתם הסופית של שני הצדדים נדחתה ל-27 לספטמבר. היא כמובן מעניינת וחשובה, אך חשוב ממנה להתעכב על ערנות ממשלת צרפת לפרטי הגלובליזציה. סיפור אחד להמחשת הגישה הצרפתית המסורתית נוגע לניסיון השתלטותה ב-2005 של יצרנית המזון פפסיקו האמריקאית על דנונה, יצרנית היוגורט הצרפתית. ניסיון זה נהדף בגלוי על ידי הממשלה. סיפור אחר נוגע למכירתה ב-2014 של אלסטום הצרפתית, מתחום האנרגיה והתחבורה, לג'נרל אלקטריק האמריקאית. כאן התערבות הממשלה צלחה רק חלקית. ועכשיו, המערכה נגד החברה האיטלקית, שכמובן מתפרשת כביטוי עוינות מדינית כלפי איטליה.

והכי מרתק, כולם יודעים ש"מקרון אינו כזה". הוא אינו לאומני. הוא, במידה רבה, חייב את נצחונו בבחירות להסתייגות הציבור ממארין לה פן. הוא, בקביעות, מבטא תמיכה נלהבת באיחוד האירופי ובגלובליזציה, והנה, לאיזה פינה הוא נדחק. ובמחשבה שנייה, ייתכן שעדיף כך, להכיר במורכבות המציאות, ולא להיגרר לברקזיט נוסח השכנה מעבר לתעלה.

סיפור מעשה זה לא בא לגנות מכירת נכסים מקומיים לזרים. הוא לא בא לבטא עמדה נחרצת כלפי שיתופי פעולה גלובליים. במדינה קטנה לפעמים אין ברירה. קשה למצוא רוכש מקומי לחברה מועמדת למכירה, בגלל מיעוט קונים פוטנציאליים מקומיים.

הסיפור הזה בא להזכיר את מה שפעם היה אחד מיסודות ניהול המדינה. ההכרה בחשיבותם של נכסים מסויימים. דוגמה טובה היא חברת חיפה כימיקלים. לאחר שעברה מיד ליד, היא תמיד נמצאת במרכזו של פולמוס ציבורי. תפקידה של הממשלה לומר את דברה טרם מכירת נכס אסטרטגי. לפעמים לשים סייגים, לפעמים לעזור. הימנעותה מהתערבות מתפרשת כאדישות ליעדים. ואדישות קוראת למילוי החלל על ידי קבוצות שוליים, כמו באירופה עכשיו.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***