בניגוד לסיפור השחיתות של מרכול קטן, או של מועצה מקומית קטנה, שחיתות מערכתית היא תמיד משעממת. היא מגובה במיטב חוות הדעת המשפטיות והחשבונאיות. היא מבליעה לעצמה פיהוק קטן לנוכח זעקות הנגזלים. פיהוק קטן, אפילו לא פיהוק במלוא הפה.
הדרך הנכונה להתמודד עם שחיתות כזו היא הכרת הכלים שלה. קצת חשיפה פרטנית של מקרים, אך בעיקר לימוד השיטה שהביאתנו עד הלום. בשבוע שעבר, תיארתי כאן את השחיתות המובנית לעתים קרובות בהשקעות זרות. כדי לחדד את הדברים, נאמר אותם באופן הזה: מדוע שמשקיע יבחר להתרחק מביתו? למה שיוסיף לחייו סיבוכי שפה זרה, מרחק גיאוגרפי, מחוות גוף לא-מפוענחות, מטבע זר.
אולי משום שהוא מקווה שהסיבוכים האלה יעייפו גם את רשויות הפיקוח במקום מושבו ובמדינת השקעתו. אולי משום ש"רחוק מן העין רחוק מן הלב" – קל לו יותר להתעלם מרגשות ומערכים, כשנפגעי מעלליו לא נמצאים בטווח ראייתו.
וכאן מגיעים לצידה העוד יותר משעמם של השחיתות: זרימת הכסף הנלווית למיזמים כלכליים. פרישת השקעות מחוץ לארץ האם של המשקיע מאפשרת לו להעביר כספים בתוך החברה, לכאורה מטעמים עסקיים, שלא הכי נבדקים על ידי הרשויות. זו הסיבה לרישומן של חברות רבות באירלנד: מס חברות נמוך, ואי-חפירה בדו"חות הכספיים. זה גם הרקע לקובלנתו של הממשל האמריקאי על רישום חברות אמריקאיות במקלטי מס. קל לקבול, קשה יותר להוכיח כוונה לא-נאותה, כשהשיטה הנוכחית היא במלוא פריחתה.
חופש תנועות ההון הוא אחד מעיקריו של המודל הניאו-ליברלי. חופש מלא הוחל בישראל בתקופתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. זה היה ביום העצמאות 1998. נתניהו, פרנקל, נאמן – מי שהיו ראש הממשלה, נגיד הבנק המרכזי ושר האוצר – יצאו והכריזו על שקל-בר-המרה. כוונתם הייתה להפנות את תשומת הלב להסרת המגבלות האחרונות שנותרו על העברת כספים לישראל, וממנה החוצה. נותרה חובת דיווח על המרת שקלים למט"ח, וההמרה ההפוכה, בסכום העולה על 50 אלף שקל. אך ריבוי העסקות וזירות ההמרה מקשה על המעקב.
השימוש בביטוי שקל-בר-המרה ייפה את פניו של הצעד שלא היה נחוץ לגב' כהן מחדרה, ולא לעסקים לגיטימיים. גב' כהן ממילא לא ממירה סכומים כאלה. רוב העסקים גם קודם לכן היו חופשיים. מי שחגג בחגיגת השקל-בר-המרה הוא מגזר ההימורים הפיננסיים, שלצורך תרגיליו נזקק להזזת כספים מהירה מפה לשם. זכו גם אלה שמשום-מה "מלבינים הון". אלה הם אנשים מעוררי עניין אצל רשויות החוק, המעדיפים להרחיק את הכסף ממקורותיו.
על הגיבורים האלה כותבים סיפורים. לעתים המשטרה בוחשת בעניינם. אבל איש לא נותן את דעתו על השיטה. כל-כך פשוט, כל כך מחוץ לתשומת הלב. אולי משום שהשחיתות המערכתית היא אוסף משעמם של תקנות. אולי משום שחושבים שהציבור לא יבין. אולי משום שנזהרים מלגעת בפרות כלכליות קדושות.
ועכשיו, כשהזעם הציבורי שוב גואה, הגיע הזמן לומר: לא, סינון מסויים של תנועות ההון לישראל וממנה החוצה, לא יפגע בחופש האישי של גב' כהן. הגברת, ממילא, לא משחקת עם סכומים כאלה. הוא לא יפגע במי שמעביר כספים למטרות כלכליות טובות. הוא יקשה רק על מי שמעביר כספים לצורך הלבנתם, או לצורך ספקולציה מזיקה. כן, אפשר להסביר. דברים כאלה צריכם להתנוסס בראש מצעה של כל מפלגה. פחות תלונות, פחות הפגנות, פחות ביקורת הנתפשת כחולשה. יותר הצעות משעממות לחיסול השחיתות.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
עוד על קוצר הראות של ממשיכי דרכיה של אליסה זינובייבנה רוזנבאום (לימים איין ראנד).
דרכיה, מפני שהתפצלו כדרכם של אידיאולוגים סודקי שערות.
אחרי שעברו דרך פון האייק ופון מיזס באירופה ופרידמן באמריקה והביאו את העולם לקץ ההיסטוריה אצל פוקויאמה, עשו הממשיכים מעשה וביטלו את החסימות על ניוד הון בין המדינות.
הכל לשם ייעול העשרת בעלי ההון שיפעילו עבדים בארצות רחוקות.
חשבו שההון יזרום ושהאנשים לא יזוזו.
צחוקה של ההיסטוריה.
אהבתיאהבתי
לקסי,
ולא רק לשם ייעול לגיטימי. זרימת ההון הקלה מדי גם מאפשרת פעילות פחות רצויה. הגיע הזמן לומר זאת. לפני שההיסטוריה תצחק, אנחנו מזילים כמה דמעות.
אהבתיאהבתי
בינינו, אנשים אף פעם לא הפסיקו לזוז.
אז הנה רעיון – נביא להם את העבודה הביתה… שישבו בשקט…..
מאחור התחילה הנגיסה, קודם כל במעמד הבינוני הנמוך,
אז אמרו לו – אבל עכשיו זוג תחתונים אתה קונה כמעט בחנם…
אלא שערכו של ה"חנם" הזה מתחיל להתקרב לערכו של זוג תחתונים לפני ההוזלה הגדולה…
והמעמד הבינוני ממשיך להתכרסם.
יותר ויתר אנשים מצבם טוב פחות מזה של הוריהם.
אז אמרו להם – כן אבל גם בסין מגיע לעובד להתקיים ב"כבוד".
בסוף הרוב ישנו ביחד מתחת לגשר….
אחוות עמים במיטבה…
א- מיינטש טראכט, גוד לאכט.
האם נראית באופק שיטה אלטרנטיבית?
סוציאל-דמוקרטיה עולמית?
לטוויטר של טראמפ פתרונים.
אהבתיאהבתי
ערכו היחסי של ה"חנם" הזה מתחיל להתקרב לערכו היחסי של זוג תחתונים, וגו'.
אהבתיאהבתי
נעמי,
את צודקת, הגלובליזציה אינה תופעה חדשה. גם יוון, רומא, פרס וכד' היו מעצמות גלובליות. ודווקא משום שזה סיפור חוזר, אפשר ללמוד שבגירסתו המוקצנת אף פעם הוא לא נגמר טוב. גם בתקופתנו, הגענו למקום הזה.
את שואלת על שיטה אלטרנטיבית, כל הכתיבה כאן מכוונת להצגת השיטה האלטרנטיבית – "הישועה לעולם". ולא שהאלטרנטיבה היא חדשה. זו גירסת הכלכלה של תקופות שפויות. לא אנטי-סחר-בין-לאומי, לא אנטי-תנועות-הון-בין-לאומיות, אלא סחר בין-לאומי מבוקר,זרימת כספים בין-לאומי מבוקרת, השקעות בין-לאומיות מבוקרות. ובקצרה, גלובליזציה מבוקרת. גלובליזציה שפויה.
אהבתיאהבתי
האמת,לא מאמין בסיפורים.במשטר ניאו-ליבראלי,
כל החוקים והרגולציות אינם אלא מסווה לגנגסטריזם כלכלי ברמת המדינה.
ברמה הגלובלית ,אין חיה כזאת הנקראת גלובליזציה מבוקרת או "שפוייה".יש השתוללות של הברונים השודדים ברמה הגלובלית.אין עתיד לאנושות ללא סוציאליזם דמוקראטי.
אהבתיאהבתי
מיכאל,
לא יודעת מהיכן לקחת שהרגולציה המוצעת תתקיים במשטר ניאו-ליברלי. זה בוודאי לא כתוב בפוסט שלי. מהותו של משטר ניאו-ליברלי היא הסרת הרגולציות האלה. החזרתן, במהותה, היא שינוי המשטר בכיוון סוציאל-דמוקרטי.
אהבתיאהבתי
לתמר,
אנחנו קצת מתפספסים.את כותבת שמהות המשטר הניאו-ליבראלי היא הסרת הרגולציה, והחזרתה משמעותה כיוונון למשטר סו"ד.בארה"ב היו תקופות רגולטוריות בעקבות ה"ברונים השודדים" בתחילת המאה,ווגם בעקבות משבר 1929 והניו-דיל..דבר דומה היה באנגליה של 1945-6 .קשה לדבר על משטר סוציאל דמוקראטי כפי שהיה נהוג ונוהג בסקנדינביה.כנ"ל לגבי ישראל שהחל מ1977 עוברת מהפכת הפרטה ניאו-ליבראלית.שבה ההון והמשאבים המדינתיים והציבוריים הועברו של הפלוטוקראטייה בתהליך בזיזה הנקרא הפרטה.קשה להניח שהחזרת רגולציות,ככל שתהיה אנרגטית,יכולה לשנות את יחסי הכח הבסיסיים בין ההון לבין עולם העבודה.זאת הסיבה שאני אומר שכל רגולציה עדיין כפופה ליחסי הכח המעמדיים ולהיגיון הניאו-ליבראלי.
כל טוב.
אהבתיאהבתי
מיכאל,
אני מאמינה בכנות כוונותיך, אז אולי תאמין גם בכנות כוונותי. סוציאליזם נע על טווח עצום, כך גם סוציאל-דמוקרטיה. איני יכולה בכל פוסט לעסוק בכל הטווח וזה גם לא מעניין. ברור לי שהמודל הסקנדינבי ראוי לקנאה ולחיקוי. אם כי, גם שם היום זה לא נראה כמו בשנות החמישים והששים של המאה שעברה. אני מנסה להעביר קטעי רעיונות ומחשבות שנראים לי הכרחיים לסוציאל-דמוקרטיה. ומכיוון שמחשבתי סוציאל-דמוקרטית בבסיסה, הרבה מהרעיונות האלה נראים לי הכרחיים לכל משטר תקין. כך גם לגבי מה שתיארתי לעיל: רגולציה פיננסית היא תנאי הכרחי לסוציאל-דמוקרטיה. היא מפחיתה בהרבה התעשרות קלה ממשחקי כסף, היא מעבירה את הדגש לעבודה. לא כתבתי שזה תנאי מספיק לסוציאל-דמוקרטיה ולמשטר הוגן בכלל. זה תנאי הכרחי, בלעדיו אי-אפשר.
אהבתיאהבתי
לתמר ברת הפלוגתא החביבה,
ברור שרגולציה פיננסית ,מפחיתה בהרבה התעשרות קלה.אבל זה לא עצם הענין.לא היתה שום סיבה להעביר את הפנסיות לשעשועים הפיננסיים של כרישי הבורסה,שכלל לא היה צורך בהם לפני 1977 .פנסייה מבוססת זכויות היתה מעוגנת באיגרות חוב ממשלתיות ייעודיות ,שייתרו לגמרי,את שעשועי הבורסה.הפנסייה הישנה שלי היא הרבה יותר בטוחה מהפנסייה הניאו-ליבראלית שטובה אך ורק לחביבי המשטר ולטייקונים.
וזו רק דוגמא חד משמעית .לי ,כמקבל מבטחים הותיקה,יש לי הבטחון שאני אקבל כל חודש את 5000 השקל המסכנים שלי.לשלושת ילדי אין שום בטחון פנסיוני לעת זיקנתם,חוץ מבתי הקטנה הכלכלנית ,שקיבלה דעתי לא להיכנס ל"שוק החופשי" והיא בעלת בטחון פנסיוני מלא בהיותה עובדת קבועה במוסד ממשלתי.
כל טוב.
אהבתיאהבתי