הוא צידה המעניין באמת. כי כמה עוד אפשר לחדש במה שאלף העבירה לבית, גימל הקליטה, ולמה היא החליטה לדבר. החידוש האמיתי טמון בניתוח משע-מם של השיטה. ניתוח התאפשרות השחיתות תחת חופש כלכלי מוגבר. ניתוח שגשוגה תחת משטר ניאו-ליברלי.
נתחיל, הפעם, בחיבתו של המודל להשקעות זרות. ואפתח בפער מנקר העיניים בין מדינות מתפתחות למדינות מפותחות בהתייחסותן למשקיעים זרים. מדינות מתפתחות מחזרות אחר משקיעים זרים, פורשות לפניהם שטיח אדום כשהם באים. מדינות מפותחות מפגינות אי-תלות באופן שבו הן מקבלות זרים הבאים להשקיע: מביטוי הסתייגות גלויה בסקדינביה ובצרפת להפגנת חשדנות מוסווית בגרמניה ובארה"ב.
מה רע בהשקעה זרה? היא, בניגוד לרוב ההשקעות המקומיות, באה מראש לעשות כסף קל ולא להתפרנס או למצוא ייעוד בחיים. להשתלט על נכס זול בהזדמנות, לרכוש יידע שנמכר מתחת לערכו, להעסיק עובדים בתנאים ירודים. זאת, בניגוד להשקעה המתבצעת בסביבת מגוריו של היזם. קרוב לבית הערכים בהירים, נוכחותם הקרובה של בני משפחה וחברים מעדנת את תאוות הבצע של בעל החברה ושל מנהליו.
דוגמה קלאסית להתנהגות של מי שבא מבחוץ, ולא על מנת לחיות כאן, מצטיירת מתרגילי ג'ולס טראמפ, בעלי חיפה כימיקלים. מפעל הדשנים הוותיק הוקם על ידי שתי חברות מקומיות ממשלתיות בשנת 1966. חלקו נמכר למשקיע אמריקאי כבר ב-1980. מאז, החברה הממצה את יתרונותיהם של חומר גלם מקומי ויידע מקומי, עוברת ממשקיע זר אחד לאחר. ניכורו של מי שיושב רחוק מכאן משתקף ביחסה לאיכות הסביבה ולתנאי העסקת העובדים.
דוגמה אחרת, מנקרת עיניים, היא השקעת הנדל"ן הפרועה בכמה מהערים הגדולות בישראל. מבחינת המשקיעים, בדרך כלל יהודים מחו"ל, רכישת הדירה כאן היא הבטחת דריסת רגל במקום מוגן מפגעי אנשטישמיות. היא עשויה להתגלות בעתיד כפיזור נכון של כספים, בעידן שבו הפקדה פשוטה בבנק לא מניבה רווח.
מבחינת התושבים המקומיים, רכישות הזרים מתבטאות בבתי רפאים שאינם מיושבים רוב השנה, ואינם מתוחזקים כראוי; בשכונות רפאים, הנעקפות על ידי הולכי הרגל בשעות החשיכה; בשינוי מתאר העיר, ובהקפצת מחירי הדירות בה.
השילוב בין השחתת פני העיר לבין התחושה שמעורב פה כסף גדול מעורר תחושת אי-נוחות אצל כל מי שנקלע למרכז ירושלים. המתחם שבין רחובות יפו והנביאים בכיוון אחד, לשטראוס והרב קוק בכיוון השני – שכונה ירושלמית יפה, בעלת ערך היסטורי – נמחק בבת-אחת. על מקומו צצו בתי קומות מכוערים ומאיימים.
האם הכסף הגדול נעדר משיקוליהן של וועדות התכנון שאישרו את המהפך? כל מי שפרש תוכניות והתריע לפני שהפרוייקט התחיל, בוודאי נתקל בתגובה אחידה: משע-מם. כמו מי שניסה בזמנו להסביר את משמעותה הכספית והערכית של הפרטת חיפה כימיקלים. כך, בחוסר אונים, אנחנו-שלא-ידענו-להילחם-בשעמום היפלנו לידי הדור הבא את הזכות לזעוק: מושחתים נמאסתם!
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
זה נושא אינטר-דיסציפלינרי של כספים, אוצרות טבע, תכנון אורבאני ואיכות הסביבה. זה לא רק כסף זר, אבל מישהו זר למחוזותינו יכנס לתוכו כמו פיל בחנות חרסינה, כפי שנאמר, זר לא יבין זאת.
אהבתיאהבתי
יעל,
כן, פיל בחנות חרסינה זה דימוי שבו עוד לא השתמשתי להסברת העניין. מדוייק מאד מבחינת הסרבול והכובד, אולי פחות מדוייק מבחינת הכוונות. פילים מצטיירים לי כחיות טובות, נשמות כאלה…
אהבתיאהבתי
בשלב מסוים זה מדביק גם את המקומיים. הדוגמאות ידועות. וישנו המקרה המעניין של טבע – לא עזר לה התקנון שקובע שהמנכ"ל (או יו"ר הדירקטוריון, או שניהם?) – חייב לגור בישראל. ההשקעות הממונפות(!) הלכו החוצה ונבלעו בים הגדול.
תח- חרה- רו -ת
אהבתיאהבתי
נעמי,
והיום עוד עיסקת העברה מיד זרה ליד זרה של חברה ישראלית חשובה.
אהבתיאהבתי
תמר את מתכוונת לנטפים?
https://www.themarker.com/markets/1.4324787
הם גדלו עד כדי כך שלא מסוגלים לתחזק את העסק?
מה הסיפור שלהם?
אהבתיאהבתי
מבריק בפשטותו. מתחבר למה שתמיד הרגשתי ואמרתי על סוציאל דמוקרטיה שהבעיה המרכזית שלה ביחס לכל סוג של רדיקליזם היא השיעמום. כל כך קל לזעוק לצעוק ולצרצר דברים חריפים חד משמעיים חדים ונוקבים עאלק עאלק עאלק ועאלק. לך תלהיב מישהו בקריאה למורכבות
אהבתיאהבתי
נעמי,
אני לא מכירה את הסיפור של נטפים לפרטיו. אבל במדינה מפגרת אחת, ושמה צרפת, הממשלה מתערבת דווקא בעיסקות מהסוג הזה של חברות גדולות המכונות "אסטרטגיות" מבחינת חשבותן לכלכלת המדינה.
אהבתיאהבתי
אודי,
תודה. וכן, את הנקודה הזו של הדמוקרטיה – האיטיות והזהירות המובנית שלה – כתבו אנשי רוח שונים. גינטר גראס, לדוגמה.
אהבתיאהבתי
יעל, למה פיל בחנות חרסינה? תמר כותבת שפילים מצטיירים כנשמות טובות כאלה… (אז לא אפרט מה יכול לעשות פיל אפריקאי בהתקף זעם).
לא עדיף לצטט את אפרים קישון וּלְכַתֵּר ב"שועל בלול התרנגולות", גם כאן יש יוצאים מהכלל, נמיות, לא שועלים (הבת של א.ש. בודאי יודעת מה מעוללות נמיות בלול)
🙂
אהבתיאהבתי
לקסי,
נמיות? שועלים? לא נריב. כל דימוי מהסוג הזה בוודאי מעשיר את ההבנה לגבי מה שמשקיעים זרים מחפשים ביעד השקעתם. ושיהיה גם פיל בהתקף זעם. שכחתי לרגע את המצבים האלה.
אהבתיאהבתי