כלכלת שוק. שוק רמלה-לוד

אין מוסד מקודש יותר משוק בכלכלת שלושים השנה האחרונות. מקודש כל כך, שאפילו שער החליפין של המדינה, סמל לכוחה והצלחתה, נקבע היום בשוק. אין מקודש משוק, למרות שהתיאוריה הכלכלית מעולם לא הכתירה אותו בקדושה. בתיאוריה, שוק הוא שוק, מקום מפגש בין קונים ומוכרים. את הקדושה שומרים לתחרות משוכללת, שוק העונה על התניות שכמעט אף-פעם לא מתממשות במציאות.

מה זה שוק, מה זו תחרות, אלה הן שאלות יסוד למקצוע הכלכלה. לכן לא הדפתי את הרהורי השוק, שכרגיל תקפו אותי בביקורי בקניון הפרברי. קניונו הוותיק נאלץ לאחרונה להתמודד עם מתחרה. והוא מתמודד בגבורה. מושך אליו עוד ועוד חנויות חדשות, ואת שוק רמלה-לוד – אוסף דוכנים הנודד על פני הארץ.

נתקלתי בשוק רמלה-לוד בביקורי השבועי במרכול, ביום חמישי אחר הצהריים. חצי מהחניון הפתוח, המקיף את הקניון היה תפוש על ידי הדוכנים. רוב מקומות החניה במפלס הזה היו תפושים. פילסתי את דרכי בין עגלות הסופר שהיו זרוקות מסביב, עדות לקנייה מוצלחת בשוק שלא מצדיקה את החזרתן תמורת חמש-שקל. נזהרתי לא לדרוך על האריזות הריקות ושיירי המזון שהיו מפוזרים מסביב.

דילגתי מעל המכשולים בדרכי לסופר שלי, ותוך כך שאלתי את עצמי את השאלות הבאות. מי התיר לבעלי הקניון להפוך את מגרש החניה שלו לשוק? זו בוודאי המועצה המקומית. היא כנראה שוכנעה על ידי בעלי הקניון לאפשר לו להשלים הכנסה. מה עדיף לנו הצרכנים – שהקניון הוותיק שלנו ייפול, או שהנוחות שלנו תיפגע פעם בשבוע. "ייפול" לא בהכרח אומר שהוא ייסגר. "ייפול" אולי אומר שהוא יידרדר ברמת הניקיון-מיזוג-תחזוקה-תאורה עקב רווחיות נשחקת. הידרדרות סביבתית כזו עלולה להבריח מהקניון חנויות המכבדות את עצמן.

ומצד שני, לא בא לי להגיע לקניון ביום חמישי, יום רמלה-לוד. זה לא כמו ביום ד'. האם מוצדק שיוזילו את המחירים בחנויות ביום ה' כדי שאבוא? מה גם שחלק ממוצרי השוק אולי מתחרים במה שנמכר בפנים. מה חושבים על כך בעלי החנויות? הם לא מדברים, הם שבויים של הנהלת הקניון. גם אנחנו, הקונים מהיישוב דל המסחר והשירותים, אנחנו שבויי הקניון. ובעצם, הנהלת הקניון עושה רווחים מניצול הכוח שהיא רכשה לעצמה עם רכישת הקניון, כלפי הקונים הקבועים וכלפי בעלי החנויות.

מה יש לנו כאן? קניון שנלחם על קיומו לאחר הקמת קניון אחר, קרוב מדי, בשם התחרות. בעלי חנויות שחוששים לומר מילה על שוק שתקעו להם מתחת לאף, בשם התחרות. תושבים שאיכות חייהם נפגעת, בשם התחרות.

האם זוהי ה-דוגמה מהחיים להצדקת מעמדה המקודש של התחרות בשיח הפוליטי והתקשורתי של עשרות השנים האחרונות? איך, אם אלה העובדות, נקבע שהשוק הוא המנגנון הבלעדי לניהול הכלכלה? מי תקע לגולגלתו של רוב הציבור את האמונה שהשוק הזה – שוק של קניונים ורשת רמלה-לוד – נושא איתו מסר מקודש של יעילות וצדק. מסר משכנע יותר מכל שיקול דעת של רשות מקומית או של ממשלה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

7 מחשבות על “כלכלת שוק. שוק רמלה-לוד

  1. הפרבר שלך והעיר שלי
    העיר שלי היא ערד, רחוקה מכל "מקום".
    לפני שנים רבות קמו שני יזמים מקומיים ובנו קניון.
    חנות העוגן היה סניף של שק"ם* שדי מהר הוחלפה בסניף של שופרסל.
    טרם ההקמה, ולאור לקחי קניון הנגב, שייבש את העיר העתיקה וייקר את עלויות המסחר, הזמנתי אלי את ראש העיר ואת יוזם הקניון והזהרתי בפני ההקמה, לא שעו לאזהרתי. ראש העיר אמר: "עוד 20,000 תושבים וכל התיאוריות שלך בפח".
    כאמור, הקניון הוקם.
    ה"מרכז" של ערד התיבש, חנויות אחדות – שהוקסמו מסיכויי ההתעשרות בקניון – סגרו את שעריהן ואחרות באו במקומן.
    האוכלוסיה גדלה, בעיקר עולים מרוסיה שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסם.
    העירייה החליטה להקים שוק. אותר מקום מתאים (בשולי אזור התעשייה וקרוב לכניסה לעיר), המקום כוסה ביריעה עמידה בעיקר לשמש אבל גם לגשם ומדי יום ב' נודדים אלינו בעלי דוכנים מקרית גת, מושבים בנגב ומבאר שבע. השוק הזה זוכה להצלחה לא מועטה.
    חלפו שנים ויזם שהצליח במקום אחר החליט לפתוח אתר קניות שהוא מגרש חנייה מוקף בחנויות, מה שהאמריקאים קוראים power center "מרכז (אפיסת) כוח". ראש העיר, חסיד כלכלת השוק, ברך. בעלי הקניון ה"ותיק" ועוד כמה סוחרים מחו – באותם נימוקים שהעליתי שנים קודם לכן, עודף מסחר יחסית לגודל האוכלוסייה. מרכז הקניות הזה הוקם בשולי העיר, יותר ממרחק הליכה לרוב התושבים.
    היזמים קיוו גם למכור למי שנוסעים לים-המלח, כאילו אלה שממהרים למלונות הממוזגים יסטו ממסלולם להצטייד כאן דווקא.
    בהסתכלות שטחית לא נראה ששוכרי החנויות שם נהנים מתזרימי מזומנים עצומים.
    הלקח: כשהתכנון הכלכלי המפורט אובד ודת השוקחפשי והתחרות מנצחות, כולם מפסידים.
    _________
    * מה שהחל כ"שרות קנטינות ומזנונים" בשלהי מלחמת העצמאות והגיע לאן שהגיע.

  2. מי באמת… או מה המטרה. כמו בסיפורים ״הגדולים״, חיפה כימיקלים למשל, המטרה היא לייצר שכבת אוליגרכים חזקה והרמטית. היא תהיה הבסיס לעולם-שלישיזציה של החברה הישראלית. המעמד הבינוני כלומר מה שנשאר ממנו הוא המכשול האחרון בדרך לשם. ולכן הוא גם הסיכוי האחרון למנוע את מימוש יעד הביבים הנזכר. נכסים כלכליים יש לנו בכל פעם פחות. אבל את הראש אי אפשר לגנוב מאיתנו. המאבק הלטנטי נמשך. הוא מבוסס גם על תצפיות כאלו תמר. תודה

  3. לקסי,

    תודה, זה באמת מעניין ומאלף מה שאתה כותב. גם אני הייתי מעורבת אצלנו בענייני תכנון היישוב. אמרנו שם כל מיני דברים, אז אמרנו. לכן גם אני טוחנת כל כך את ענייני המסחר בפרברנו. סנובים כלכליים (אלה שאוהבים מודלים מתמטיים ועקומות, והביאונו עד הלום) יעקמו את האף לסיפוריי ולסיפוריך. אבל לציבור שאוכל כל הזמן סיפורי "תחרות" ו"יוקר המחיה" זו הדרך היחידה להסביר מה זו כלכלה באמת.

  4. נעמי,

    תודה, אני אכנס וממליצה לקוראים להיכנס לקישורים שלך. התנוונות הקניונים והסנטר פאוארס הפכה להיות סוגייה בוערת בארה"ב. שומעת כל הזמן מאנשים שקראו וגם היו שם וראו במו עיניהם. אבל למה שנלמד מהניסיון האמריקאי העדכני. עדיף שנשנן את הקלישאות האמריקאיות של לפני שלושים שנה.

  5. אודי,

    תודה, כרגיל אנחנו מסכימים (חוץ מהכמה תגרות קטנות שניהלנו). גם אני מביטה בדאגה על שבירתו של מעמד הביניים. אנשים מסויימים כועסים עליי. כדאי לקרוא קצת היסטוריה (ולך יש "קצת" יידע בתחום הזה) כדי להבין ששבירת מעמד הביניים היא שבירת הדמוקרטיה, היציבות הפוליטית והסיכוי לשלום. לכן גם ברור שהיא מכוונת ומודעת על ידי אלה שיזמו אותה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s