אמיתות כאלה תמיד קופצות לעין בעיתות דמדומים מקצועיים. כמו העת הזאת, עת שקיעתה של הגלובליזציה ללא-גבולות. שקיעה? כן, שקיעה רשמית שהוכרזה ב-14 ליולי בגרדיאן הבריטי. זאת, במאמרו של העיתונאי האמריקאי, ניקיל סאבאל: "גלובליזציה: עלייתו ונפילתו של רעיון שסחף את העולם."
סאבאל, בסקירתו, מחדד תופעה המגיעה בימים אלה לשיאה. נדידה המונית של כל אלה שתמיד יודעים מתיי להצטרף למסיבה ומתיי לנטוש. הם, כו-לם, בפורום דאבוס האחרון דאגו לתעד את נדידתם. כריסטין לגארד, יו"ר קרן המטבע, קראה לחלק מחדש את ההכנסות שעוותו בגלובליזציה הלא-זהירה. והכי-הכי, מי ששלל תאריו מעיד על כשרונו להתברג: לארי סאמרס, שר האוצר של ארה"ב לשעבר, כלכלנו הראשי של הבנק העולמי לשעבר, יועצו של אובמה, וכמובן, איש הרווארד.
סאמרס, המעוצב מחדש, טוען כי "אחריותה הבסיסית של ממשלה היא למקסם את רווחת אזרחיה, לא לרדוף אחר מושג מופשט כלשהו של הטוב הגלובלי." סאמרס, האמנם? אמירות כאלה התאימו עד לאחרונה לפוליטיקאים "בורים" ו"אינטרסנטיים". סאנדרס, בארה"ב, ולהבדיל ממנו, טראמפ, מיי בבריטניה, ועוד ראשי מפלגות לאומניות הצצות באירופה מדי יום.
עד לאחרונה, כל מי שהעז לומר מילת ביקורת, סבל מנחת זרועו של הזרם המרכזי. על כן חשוב מאד לחדד את הטענה המתגרה כביכול: ביקורת הגלובליזציה הרצינית מעולם לא זעקה "אנטי-גלובליזציה". ביקורת הגלובליזציה הרצינית אמרה בשקט: לא גלובליזציה בכל מחיר. לא גלובליזציה ללא בחינת התוצאות.
המחלוקת העזה ביותר ניטשה סביב חופש הסחר הבין-לאומי. הגבלת חופש ההשקעות או חופש תנועות הכספים התקבלו בהבנה לעתים. אבל הגבלת מעבר הסחורות? חילול הקודש, רק בודדים העזו לחשוב אחרת. הבולט מביניהם הוא דני רודריק מהרווארד, שכבר ב-1997 פרסם ספרון דק, ובו שאל "האם הגלובליזציה הלכה רחוק מדי?" חבריו הוכיחו אותו על חוצפתו. הבולט מביניהם הוא חתן פרס נובל, פול קרוגמן, שבארבע עיניים הזהיר את רודריק כי עבודתו "תיתן נשק לברברים".
את כוחו לעמוד בפני הגינוי הכללי שאב רודריק מבית הוריו, יהודים תורכים שמימנו את לימודי הכלכלה שלו בהרווארד. אביו של רודריק היה בעלים של חברה לייצור עטים כדוריים, שנהנתה בתורכיה מהגנת מכס. סיפורו האישי הוא שהוביל את רודריק להטיל ספק בקדושת היבוא ללא-גבולות. אם לא היה שם מכס, הוא לא היה לומד בהרווארד, מאות עובדים היו נותרים מובטלים.
הזכרתי את עמדותיו של רודריק בספרי ברוכים הבאים לשוק החופשי שיצא לאור בסוף 2008. בספר, העוסק במעבר של ישראל לגלובליזציה ושוק חופשי, הקדשתי שלושה פרקים למדיניות היבוא של ישראל. כמו כל מי שהעז לקרוא ליבוא מבוקר, גם אני חטפתי תגובות מופרכות ובורות על דבריי, והשמצה מופרכת ובורה בהעתקה נאיבית של רודריק. זה-גם-זה אינו נכון, כפי שכבר ציינתי בעבר, אולי יותר מדי בקצרה.
יצאתי נגד מדיניות הפתיחה המופרזת ליבוא, עוד כשכתבתי ב"גלובס" בתחילת מהלך החשיפה של שנות התשעים. העמדה שביטאתי הייתה עמדתו המסורתית של משרד התעשייה והמסחר. ביטאתי אותה גם כאן, בבלוג הזה, מימיו הראשונים. למאמר בגרדיאן, המצוטט פה עכשיו, הופניתי בציוץ בטוויטר של Dena Shunra (דינה שונרא) אחת מקוראותיו הנאמנות של הבלוג, שצירפה להפניה: "נראה לי שמתיישב היטב עם דברים שאת אומרת".
הנה, גם אצלי זה מתחיל מסיפור אישי, גירסת הכלכלה שעליה צמחתי. היא הולידה את התנגדותי למדיניות היבוא של האוצר. אל כתביו של רודריק הופניתי מאוחר יותר, על ידי פרופ' אסף רזין מאוניברסיטת תל-אביב. שמחתי למצוא איש אקדמיה ידוע מארה”ב החושב כמוני. והנה, עכשיו, כשהעולם המקצועי בכלכלה סב על צירו 180 מעלות בפעם המי-יודע-כמה, אני מרשה לעצמי לומר: כלכלה, מה? הכי מדעי, יידע אישי.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
הכל אָפְנָה.
כמו שנאמר "ישן מפני חדש תוציאו"
ויש גם "חדש אסור מדאורייתא"
תיק"ו
אהבתיאהבתי
לקסי,
וזה המזל שלנו להיות פה בזמן אופנה כזו או אחרת (פתגם עתיק באידיש).
אהבתיאהבתי
מזל יש לכל אלה שיושבים בנחת על פנסיה תקציבית,ויכולים לדסקס בנחת "כן גלובליזציה-לא גלובליזציה".הקורבנות של של משטר ההפרטה ה"גלובלי" יושבים פה ביניכם ,מובטלים ,מיואשים,וכועסים מאד.
אהבתיאהבתי
הפנסיה היא אכן קו חיתוך שמסמן להפליא היכן התחיל המחיר להיגבות.
1. שינוי כללי הפנסיה לאנשים שקרובים אליה מאוד והפגיעה היא בסדר גודל של 30%.
2. אבל יש סוג אחר של פגיעה שעליו לא קראתי בשום מקום, אולי לא פשפשתי מספיק.
מאמצע שנות השמונים מתעצם תהליך מיקור החוץ. הפגיעה הפנסיונית היא מידית. יכול אדם שיעשה עבודה ברצף לאורך שנים, רק ה"כובע" שמעליו מתחלף. כל פעם שזה קורה הוא מפסיד רצף פנסיוני. בהגיעו לגיל הפנסיה – מסתבר שלא צבר מספיק. כמו כן בתקופה האמורה – העובד לא יכול היה לבחור בקרן הפנסיה ועם חילופי ה"כובעים" הוחלפו גם הקרנות אליהן הופרש הכסף. שלא לדבר על הפגיעה בשכר המחושב לפנסיה. שלא לדבר על העסקה בחלקי משרה ועוד כהנה וכהנה.
והיו גם כאלה שלא זכו בכלל להפרשה פנסיונית. אחר כך צעקו על הבעיה האקטוארית
אנשים שחשבו שהם חוסכים לפנסיה – יצאו עם פרוטות – דהיינו עם קצת כסף ביד אבל בלי המינימום המקנה לפנסיה. אם עמדו במינימום – הפנסיה הייתה בהתאם….
3. מאוחר יותר הגיע חוק פנסיה חובה שחל גם על עובד שמתקרב ל- 60, או על עובד זר שמורשה לשהות פה פחות מחמש שנים. אנשים שבקושי מקבלים קצבה + פנסיה יצטרכו בשעת צרה לשלם פנסיה לעובד זר, אם בכלל יוכלו להרשות לעצמם דבר כזה.
מ- 2008 קשה לחסוך.
היה לך קצת כסף ביד וקנית דירה – אתה עכשיו אויב העם.
מיכאל ממש ממעיט בתיאור החורבן.
אהבתיאהבתי
כדי למנוע אי הבנות – מי הקשיב למעטים שהזהירו בזמן אמת? אפילו לא הח"כים של מרצ.
הדברים שהוספתי על תגובת מיכאל אינם מכוונים לאותם מתי מעט.
אהבתיאהבתי
סליחה, החום משפיע. הכוונה לכל הח"כים של מרצ כשזו ישבה בממשלת רבין.
אהבתיאהבתי
נעמי,
כן, האופנות בכלכלה בהחלט מחלחלות, גם לשמאל-מרכז. אנשים בדרך כלל לא מתעמקים. לכן חשוב להבחין בתפנית עכשיו: הזרם הכי מרכזי מודה בנזקי הגלובליזציה הפראית. זה בוודאי יוביל לחשיבה חדשה. מי יודע מתיי תוצאותיה יתבטאו בפנסיה ובשאר השלכות קצה של תנאי היסוד.
אהבתיאהבתי
מעדיף את הניסוח שגלובליזציה היא כמו כל כלי, אפשר להשתמש לטוב ואפשר לרע.
אהבתיאהבתי
שמחה שההפניה שלי קלעה לטעמך ומצטרפת לקולך הברור והצלול.
(ובמאמר מוסגר, בעברית אני דינה שונרא. טוב להיות מתרגמת, חיים את הקרדיט בשתי השפות.)
אהבתיאהבתי
דור,
כך, כפי שניסחת, אני מנסחת את עמדתי בדרך כלל. שים לב לכך שאני מסתייגת מנזקי הגלובליזציה "הפראית", לא מגלובליזציה בכלל. תמצא את עמדתי הזאת בעשרות מאמרים כאן וגם בספרי.
אהבתיאהבתי
שונרא,
טוב, אעדכן. למה, אם כן, את כותבת Dena ולא Dina באנגלית?
אהבתיאהבתי
::חיוך:: זו הזדמנות טובה להזכיר את אמי, עליה השלום, שהיתה סוג של פדנטית וחשבה שכללי ההיגוי באנגלית אמריקאית אמורים להפוך את האות E לצליל חיריק. היא היתה אמריקאית מבטן ומלידה, חיה באנגלית בלבד (למעט צרפתית ולטינית של תיכון, ויידיש של בית סבא-סבתא) ובכל זאת הדביקה עלי את האיות הזה. והיו לכך השלכות לאורך השנים.
רוברט פרוסט כתב על דבר קצת דומה כאן, http://famouspoetsandpoems.com/poets/robert_frost/poems/731 אם כי במקרה שלי אמי חיתה עד בגרותי. אבל השם הזה, כמה פעמים שאייתתי אותו!
או כמו שנהוג להסביר בטלפון: how do I spell my name? often.
אהבתיאהבתי
דינה,
טוב, עם בית ההורים לא מתווכחים. הוספתי דינה בעברית גם לפוסט, שיידעו.
אהבתיאהבתי