מי מפחד מעמיר פרץ

לא אנשי המגזר היצרני. התעשיינים, החקלאים והתיירנים יודעים שעם פרץ אפשר לדבר. עדות לכך ניתנה ביום ב' שעבר בפוסט תמיכה בפרץ, שהופיע בפייסבוק של עודד טירה. טירה, נשיא התעשיינים בשנים 1999 עד 2005, ופרץ שהיה אז יו"ר ההסתדרות, ניצבו משני צידי המתרס. טירה הוא איש ימין מוצהר, איש ערכי, לא מחפש דבר במפלגת העבודה. התגייסותו המפתיעה למען פרץ אומרת משהו.

אם טירה, איש עסקים מוערך, נחלץ לומר מילה טובה, מי הם אלה שמנסים לקלקל? אלה הם המתעשרים החדשים, אשפי הכסף שהשתלטו על חברות עסקיות, על עיתונים ועל ערוצי שידור. אנשי הכסף, מעמד משגשג מאז תכנית ייצוב המשק, וביתר שאת, מאז הליברליזציה הפיננסית במחצית השנייה של שנות התשעים.

תוכנית ייצוב המשק והמשכה הן העידן שבו סימנתי לעצמי את פרץ לטובה. פגשתי אותו לראשונה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, בראשות אורה נמיר. נמיר כאבה את סגירת מפעלי התעשייה באיזורי הפיתוח במחצית השנייה של שנות השמונים. היא זימנה לוועדה את פרץ, שהיה אז ראש מועצת שדרות, כדי לדווח על המצוקה באיזורו. אני זומנתי לישיבות כנציגת משרד התעשייה והמסחר.

התרגשותו של פרץ הייתה ניכרת לעין. היא בלטה לנוכח אדישות נציגי האוצר. "צחי" התורן, עוזר לסגן הרפרנט באגף התקציבים, היה משופשף מכדי לקחת ללב. עשיר ביידע של שתי שנות לימוד בכלכלה, הוא קבע בסמכותיות שחייבים לסגור את התעשייה המסורתית בערי הפיתוח. זאת, בפעמים הנדירות שבהן טרח להגיע לישיבות. בכירים ממנו לא חלמו לבוא לוועדה.

האמנתי לפרץ מהרגע הראשון, אני מאמינה לו עד היום. אני מאמינה שאכפת לו. שמרתי על קשר טוב איתו, כשעברתי ל"גלובס" ב-1991. עודכנתי על ידו לפני שפרש ממפלגת העבודה על מנת להקים את "עם אחד" ב-1999, וגם מאוחר יותר לקראת חזרתו למפלגת העבודה ב-2005.

השנים 1995 עד 2006, שבהן פרץ מילא את תפקיד יו"ר ההסתדרות היו שנים קשות בכלכלת ישראל וביחסי העבודה בישראל. כמעט כתבתי "קשות מנשוא", כי כך הרגשתי בתפקידי כעיתונאית כלכלית. בשנותיו הראשונות של נתניהו כראש ממשלה ומאוחר יותר כשר אוצר, הוא הזדרז לעצב מחדש את הצורה לכלכלת המדינה ברוחו (רה-פורמה), תוך הפגנת כוחנות מוקצנת.

נתניהו חתר להוציא את זכות השביתה אל מחוץ לחוק. בסוף 1996, בדרכו מתל-אביב לחיפה אל עובדי "חיפה כימיקלים" השובתים, נעצר על ידי המשטרה שלמה שני, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות. ביום עיון של אגף התקציבים בסוף 1997, קרא שר האוצר, יעקב נאמן, לעובדים "פצצות מתקתקות". בכירי התעשיינים בישראל התייצבו לצד ההסתדרות. הם העדיפו לדבר איתה, מאשר לשבור אותה.

ממאבק כזה לא יוצאים ללא-פגע. עמיר פרץ משלם את מחירו את היום. עובדים שפוטרו מאשימים אותו בחולשת ההסתדרות, כאילו שניתן היה באורח קסם להעלים את משבר חברת העובדים. נתניהו, ואוהדי מדיניותו, שומרים לפרץ טינה על הקרב שניהל. בדיעבד, די ברור שלולא עמידתו של פרץ, לא היינו רואים עכשיו את פריחתה המחודשת של ההסתדרות. גם תרומתה הערכית והארגונית החשובה של תנועת הנוער העובד והלומד לא הייתה כה ניכרת עכשיו, לולא הטיפוח שלו זכתה באותם ימים מידי פרץ.

ובסופו של סיפור ארוך, נותר רק לקבוע: פרץ התחשל באותם מאבקים. עצמאותו המחשבתית וכוחו ניכרו בהתעקשות על "כיפת ברזל". פרץ מגיע לבחירות לראשות העבודה במלוא בשלותו. הצבעתי בעדו בסיבוב הראשון, אצביע בעדו גם מחר.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

15 מחשבות על “מי מפחד מעמיר פרץ

  1. תודה תמר
    האם לא שכחנו לפרץ את השותפות עם רמון לפירוק ומכירת החיסול של מוסדות ההסתדרות והחלשת כוחה החל מ94? אני לא חושב שגבאי יותר טוב, אבל יש לגלות חשדנות ואצבע על הדופק כלפי פרץ. אגב "טיפוח" הנוער העובד והלומד של פרץ כולל גם מכירת עשרות רבות של מבני התנועה בתקופתו כיו"ר

  2. אלון,

    לא שכחנו לפרץ את השותפות עם רמון. ההסתדרות הייתה אז בשיא חולשתה ואפשרויות התמרון שלה לא היו רבות. יתכן גם שאם תשאל את פרץ עכשיו, הוא יודה בטעויות מסוימות שהם עשו. אני גם חושבת שתמיד צריך לגלות חשדנות כלפי כל מנהיג שאנו מעניקים לו סמכויות. ועם כל אלה, פרץ הוא האדם המרשים ביותר מכל גלריית המנהיגים הפוטנציאליים ברגע זה.

  3. תמר,
    תודה על (עוד) פוסט מעורר מחשבה.

    יש תחושה שבתוך המחנה הסוציאל דמוקרטי עצמו הדעות חלוקות מאד לגבי פרץ, ובפרט לגבי השאלה אם הדימוי שלו כ"מנהיג פועלים סוציאל דמוקרט" וכו' תואם את דרכו הפוליטית.
    לאדם הפשוט (אני) שאינו מצוי בנבכי ההיסטוריה הפוליטית של פרץ, זה מצב מבלבל. וכשהמצב מבלבל, מחפשים לשמוע את דעתם של "מביני עניין". תמיכתך הבלתי מסויגת בו אכן עזרה לי להכריע ולהצביע לפרץ בסיבוב הראשון. מאז, התפרסמו התומכים בפרץ וגבאי מתוך חברי מפלגת העבודה, ובפרט תמיכתה של יחימוביץ' בגבאי. וזה, כמובן, גורם שוב לבלבול…
    איך את מסבירה את תמיכתה של יחימוביץ' בגבאי? האם אי-תמיכתה בפרץ היא "רק" עניין פרסונאלי? (אני מתקשה להאמין כך לגביה. ) ואם לא, אז מה משמעותה? ובכלל, מה פשר חלוקת התמיכה בין שני המועמדים בקרב חברי העבודה, כפי שהתפרסמה, או שאולי אין לייחס לכך חשיבות?

    עדי

  4. אני מציעה רע-פורמה.

    לגבי פרץ – אכן מבלבל.
    השאלה היא אם בניתוח מאקרו, שלוקח בחשבון את כל התנאים שאפשר – הוא הוכיח יכולת תמרון בדגשים הנכונים..
    תלוי את מי שואלים, מכיוון שדרות ודרומה – הדעות מאוד חלוקות.

  5. עדי,

    איני מתיימרת לחדור כליות ולב. איני יודעת מדוע חברי מפלגת העבודה התחלקו לתומכי פרץ ותומכי גבאי. אני לא הייתי מעלה בדעתי לתמוך באדם כמו גבאי לתפקיד ראש ממשלת ישראל (וזו מטרת הפריימריס הפעם, אני מאמינה שהיא מציאותית). אני בהחלט מעריכה את הישגיו האישיים של גבאי, אבל בתפקיד שהוא מתיימר להיות מתאים למילויו נדרש יותר מאשר רקורד אישי סימפטי ומעורר הערכה. פרץ נושא איתו את הרקורד הזה – ניסיון רב שעל פי אפשר לבחון את אמונותיו, אישיותו ומניעיו.

  6. נעמי,

    מאמצת בחום את החידוש הלשוני שאת מציעה רע-פורמה. אני מאד חשדנית כלפי רע-פורמות, שתמיד משחררות כוחות של הרס, מבלי להציע מסלול שיקום ברור. מכיוון שכך, קשה לי לשפוט אדם שמילא תפקיד בכיר בתקופה רע-פורמטיבית לרוע מזלו. הייתי שם, חטפתי כמה מכות על בשרי. במבט מהצד, נראה לי שפרץ היה נאמן לערכיו כל העת ההיא. הוא שמר על אנושיותו, וזה לא מעט בימים רעים.

  7. תמר,
    מכיוון שלא משתתפת בבחירות, לא רוצה להיכנס לפרטים.
    גם לא שיש לי איזה אקדח מעשן ביד….

    שאלתי היום מישהו, איש חכם בדרך כלל, למה הצטרף לעבודה כדי להצביע לגבאי, נראה קצת מוזר שבן אדם קופץ בראש פתאום.
    ענה לי האיש: "אדם שמזהה שעת כושר ומנצל אותה – אולי יש לו את מה שצריך".
    השאלה היא – שעת כושר לאיזה עניין….

    מצד שני, אני גם מציעה לא לתלות בפרץ תקוות, שמישהו ראיתי קרא להן "מטפיזיות".
    הוא מועמד מתקבל על הדעת והשאלה היא איך יפעל אם יבחר. זה יהיה המבחן.
    לפחות את הכנסת הוא לא יצטרך להעביר לירושלים.

  8. פינגבק: זהו יום הבוחר | עמדת תצפית

  9. נעמי,

    כל ממלא תפקיד עומד למבחן כל רגע. הדמוקרטיה בנויה על מנת לאפשר לציבור בקרה. לכן ברור שאין לתלות בפרץ, או בכל אחד אחר תקוות "מטפיזיות". כן רצוי לתלות בו תקוות. אי-אפשר לחיות ולגדל דורות המשך בלי תקווה.

  10. תמר,
    בתום התלבטויות מרובות, בחרתי היום פרץ בקלפי. לא פשוט לבחור כך למי שנאחז כבר שנים בכל מילה שאומרת יחימוביץ'…
    עכשיו נמתין לתוצאות, ונקווה שהימים יוכיחו שזו הייתה בחירה נכונה. ובעיקר נקווה שנבחרי המפלגה ישכילו להתאחד ולעבוד ביחד…

    עדי

  11. עדי,

    מפלגת העבודה היא המפלגה שלי, וגם שלך לפי דבריך. ועכשיו נותר לנו לקוות שנבחרי המפלגה ישכילו להתאחד ולעבוד ביחד. בדיוק כפי שאמרת.

  12. למרבה הצער, פוליטיקאים מצליחים לעתים קרובות לעטות על עצמם זהות לא אמיתית ולהסוות לאן הם חותרים באמת. אני מצרפת פתיח למאמר מפורט שכתבו שני חוקרים, חברי מפלגת העבודה, על הסציאליסט לכאורה עמיר פרץ, בכתב העת "לאור היום""

    עמיר פרץ – סיפורה הפוליטי של 'חברתיות-סוציאליסטית' מדומה
    מאת אדם רז ואודי מנור, חברים במפלגת העבודה

    תקציר לממהרים ולספקנים
    החיבור הנוכחי עוסק בהיסטוריה הפוליטית של עמיר פרץ. החיבור מראה שמתחילת דרכו הפוליטית בכנסת בשנת 1988, הוא פעל למען אינטרסים המנוגדים לדרכה ההיסטורית של תנועת העבודה. תחת רטוריקה 'חברתית', שבזכותה היה מזוהה עם הכוחות הסוציאל דמוקרטיים בפוליטיקה הישראלית (ובשלב מסוים אף מנהיגם), התברר שמדיניותו חתרה לפרק את הכוח חברתי שבשמו דיבר ואותו ייצג. בתחילת דרכו בכנסת, הוא הבין שקידום הקריירה הפוליטית שלו יסתייע אם יחבור לקבוצה שנודעה בשם 'השמינייה'. זו הייתה קבוצה של אנשי פרס, שפעלה במישורים שונים כנגד מנהיגותו של רבין. ב-94' נרתם פרץ למסעו של רמון להחלשת ההסתדרות, זאת ע"י חבירה לימין ולש"ס. החלשת ההסתדרות היתה פועל יוצא של חיסול עקרון הכלליות שלה. עיקרון הכלליות יש לזכור, היה העקרון המכונן של הסוציאליזם הציוני מראשיתו. שבירת כלליות ההסתדרות קידמה דווקא את 'התאצ'ריזם' בישראל, שפרץ התיימר תמיד להלחם נגדו. כיו"ר ההסתדרות הגיע להישגים דלים. בהמשך, השתמש פרץ בכוחו כיו"ר ההסתדרות בכדי להקים מפלגה פועלים חדשה בשם 'עם אחד' שהתמודדה כנגד מפלגת העבודה. בעוד פרץ נמנע מלקחת חלק בממשלת העבודה בראשות ברק, הוא לא היסס לצרף את 'עם אחד' לממשלת הליכוד. כשהבין ש'עם אחד' איננה הפלטפורמה לכיבוש השלטון, הקים לזמן קצר תנועת קש בשם 'אדם', ששימשה אותו לכבוש את הנהגת מפלגת העבודה, בין היתר באמצעות 'מפקד ארגזים' שבו מחצית מטפסי המתפקדים נפסלו. לאורך שנותיו בפוליטיקה כנציג 'החברתיים', התבלט באי-עשייה פרלמנטרית, דבר שהגיע לשיאו בקדנציה הנוכחית. אך גם כאשר עמד בראש 'עם אחד' זכה פרץ בתואר המביך 'אלוף ההיעדרויות מישיבות הכנסת'. בהמשך, כיו"ר המפלגה וכשר ביטחון התנגד ל'מפת הדרכים' ותמך בתוכניות שלום עקרות. בתקופה בה היה ברק יו"ר המפלגה, עמד פרץ במרכז 'המורדים', שבשם הדמוקרטיה המפלגתית סרבו לקבל את החלטות מרכז המפלגה, ופעלו כנגד היו"ר הנבחר במטרה להדיחו. כשהתברר לפרץ שכיבוש מפלגת העבודה בשנית איננו אפשרי בתנאים הנוכחיים, התכוון לעבור למפלגת 'קדימה'.

  13. תמר,

    אני מכירה את שני הכותבים, ואפילו מיודדת איתם. המאמר לא נכתב היום, לא ציינת מתיי. אני די בטוחה שהיום הם רואים את הדברים אחרת.

  14. גם אני נתקלתי במאמר הזה, טרם הפריימריז, בחיפוש אחר הכרעה למי להצביע. נדמה לי שהוא מ 2011…

  15. עדי (וגם תמר להרחבה),

    תודה לשניכם. אני בקשר רציף עם אודי ועם אדם. קשר של הערכה ושל דיבור. איני חולקת על העובדות המובאות במאמר, ועל כן גם הזכרתי את התקופה שבה המאמר נכתב. עמדות של אנשים חושבים משתנות כל הזמן, אודי ואדם הם אנשים חושבים. אני מכירה גם עובדות אחרות, כפי שהבאתי בקצרה במאמר שלי. בסופו של דבר, הכל עניין של שקלול ושל שיפוט. אני, בשורה התחתונה, מכירה את פרץ לטובה ומקווה שהוא יהיה בצוות הבכיר שגבאי מקים. אני, כמובן מאליו, מברכת את גבאי על היבחרו ומקווה שיצליח להקים ממשלה בראשות העבודה בבחירות שכנראה מתקרבות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s