הרהורים מקצה שכונת המספרות

מזה חמש-עשרה שנה שאני גרה בשכונת היוקרה, בשולי פרבר היוקרה. חמש-עשרה שנה מאז שאלתי את עצמי לראשונה: איך זה שלוש מספרות ואף לא מכולת אחת, אף לא חנות רלוונטית אחת. המענה קפץ לראשי ביום פתיחת המספרה הרביעית. היא באה במקום האופטומטריסט הכלל-פרברי שהעתיק את מושבו למרכז הרפואי החדש. כולם רוצים לפעול מתוך קניון ממותג, הבנתי פתאום.

רוצים, או חושבים שאין להם ברירה. בית הבריאות שלנו מכיל בתוכו שתי קופות חולים, שלל רופאים מומחים, וקליניקות בתחומים הנושקים לרפואה. ניתן לשער כי הנהלתו הייתה מייבאת מבחוץ אופטומטריסט נחשב אילו האיש שלנו היה מסרב.

מחשבותיי על איש המשקפיים שעזב החזירו אותי לימיי הראשונים בפרבר. איך זה שאין כאן בית קפה מחוץ לקניון, תהיתי בשיחה עם חברה טובה. תלונתי התגלגלה להקמת וועד פעולה בעד בית- קפה-מחוץ-לקניון. לא הצלחנו. קניון שני כבר מתנוסס לתפארה על הגבעה. בית הקפה שלנו – נפתח לתקופה קצרה ונסגר.

הבית-קפה העצמאי קנה לו שם של מקום יקר. הוא נאלץ להתחרות ברשתות ארציות, והתקפל. כל בתי הקפה שנותרו, ואלה שקמו מאז ששלנו נסגר, כולם משתייכים לרשתות. כוחן של רשתות. כוחן ללחוץ על המועצה. כוחן במשא ומתן עם ספקים. כוחן בקביעת התנאים לעובדים. כוחן בעימות עם הנהלת הקניון – לאחרונה חייכתי לעצמי למראה סניף רשת פיצוחים ארצית, שנפתח במקום חנות אופנה שעזבה.

ברור, אמרתי, קניונים מטפחים רשתות מתמחות. כוח מול כוח. עצמאים קטנים מתקשים להתמודד עם הנהלות חזקות. על כן, ברוב הקניונים לא תמצאו סנדלר, תופרת ואפילו קונדיטוריה של אופה מקומי. שני קניוני הפרבר שלנו משכפלים אותן רשתות: קסטרו, פוקס ודומיהן.

לאלה, מצטרף כוחם של קבלנים. שכונות גדולות, הנבנות תוך זמן קצר, בדרך כלל מוקמות על ידי קבלנים גדולים. את השכונה שלי מפארים שני מרכזי קניות בשני קצותיה. על הנייר הם בוודאי יועדו למתן שירותים יומיומיים לתושבי השכונה. בפועל, יושבות בהם שתי קופות חולים, שתי חברות נסיעות ועוד כאלה. רוכשי הדירות שמעל למרכז המסחרי מן הסתם לא היו נלהבים לארח בקירבתם חנויות מזון. והקבלנים, כך נראה, לא ששו למכור את הדירות בהנחה. נשארנו, אנו התושבים, עם געגועים לפלאפל ולקיוסק שכונתי.

אופי המסחר והשירותים הקמעוניים בישראל משתקף במגוון היזמות והתעסוקה. מכאן ברור שהוא משליך על פיריון העבודה הנמצא כבר זמן רב בכותרות. אופיה הריכוזי של הכלכלה מתבטא גם במבחר לצריכה, ובאיכות המוצרים. אל תבוזו לצריכה. צריכה היא גם "שוק הספרים", היא גם קונצרטים ותיאטרון. צריכה היא אחד מפניה של ה"תרבות".

לכל אלה, לצד המבני של הכלכלה, ניתנת תשומת לב מועטה. בזמן כתיבת המאמר, ניסיתי למצוא פרופילים של עסקים קטנים, הבעלות עליהם, והמועסקים בהם. לא מצאתי. בשנים האחרונות מתנהל בתקשורת הכלכלית דיון היסטרי על ה"ריכוזיות". זה בעצם דיון על ההפקרות בניהול כמה תאגידי ענק בישראל. דיון עסיסי זה מקומו בספרות היפה ובמדורי הפלילים.

מנגד, איש אינו נותן את דעתו על מבנה העסקים השגרתי – העסקים נותני הפרנסה, ספקי המוצרים והשירותים. עסקים אלה מעצבים את חיינו כל רגע. הם נשמעים במענה הטלפוני שאנו מקבלים, נוכחים בנימוסי הנהיגה בכבישים. הגיע הזמן שנחזיר אותם למרכז הבמה: נשלח את הפלילי לטיפול הראוי לו, נדאג לכל השאר. השאר הוא חיינו. השאר הוא היום-יום.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה  , ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s