מוקדם מדי לומר משהו חד על תוצאות הבחירות בבריטניה, אם אפשר לומר משהו חד על דברים כאלה בכלל. משמעות האירועים תתבהר עם התקדמות הברקזיט, אך זו תהיה חוכמה שבדיעבדחוכמה לאחר מעשה.

ייאוש, או מה זה היה

הדבר ההוא ששלח את מיי לקלפי מיזמתה. משהו בניתוחה היה שגוי. הברקזיט הוא העניין עכשיו, היא כנראה אמרה לעצמה. נצטרך להכריע הכרעות קשות. הבה ונגביר את כוחה של המפלגה השמרנית, אמרה לעצמה וטעתה. סקרי ההצבעה לפני הבחירות הטעו. פיגועי דעאש נזקפו לחובת ראשת הממשלה.

וגם נראה שהברקזיט אינו כל הסיפור. קורבין, בתבונתו, הצליח להזכיר לכולם שאלה הן בעצם בחירות כלליות. מה אם הברקזיט הוא העניין עכשיו, הוא טען, וחוץ מזה, הכל בסדר? בואו נדבר על מה שלא בסדר: על התשתיות המופרטות, על שירותי הממשלה המוזנחים, על נפלאות הכלכלה הבריטית מאז ימי תאצ'ר. קורבין מיעט להתייחס לברקזיט באופן ישיר. הוא התעלם מהקשר בין היכולת לבצע שינוי כלכלי מבני, לפתיחותה המופלגת של בריטניה. הוא לא טרח להבהיר איך בעת ניהול משא ומתן קשה על הינתקות תוכל בריטניה לבצע שינויים פנימיים שאולי יכעיסו משקיעים זרים וממשלות.

מגדל בבל רעיוני – מגדל פוליטי

הצבעתם של אזרחי בריטניה אינו האירוע המוזר הראשון  בימים אלה. כאוס הבחירות בכל מקום הוא תמונת ראי של כאוס החשיבה הפוליטית. משנה סדורה? לא בימין ולא בשמאל. זה מה שעשה מגדל בבל של הגלובליזציה. הוא הוקם על מנת לעשות את כל האנושות "עם אחד שפה אחת", אך בסופו של דבר בלל את השפה. כתבתו המעניינת של יונתן לוי במוסף הארץ האחרון מתארת את מעברם של מצביעי הלייבור המסורתיים למפלגה השמרנית בבריטניה. הלייבור ומפלגות השמאל-מרכז האחרות הכזיבו את "מעמד הפועלים". הן עמדו מנגד כשהגיעו המשקיעים הזרים. הן לא אמרו מילה כאשר יבוא החליף את הייצור המקומי. הן לא התנגדו להעסקת עובדים זרים.

הן לא הפנימו את הקשר בין כסף זר, עובדים זרים, סחורות זרות לערכים זרים. הן לא צפו את התנגשות הערכים הזרים עם הערכים המקומיים. התנגשות מחלישת ממשלות ודמוקרטיה. הלייבור, כמו העבודה שלנו, כמו מפלגות סוציאל-דמוקרטיות אחרות, בחר שלא לכפור בפומבי ב"פועלי כל העולם התאחדו". השמאל-מרכז גם לא שש להתעמת עם בעלי ההון. ולצדו, הימין משיקוליו שלו, בחר לתמוך במה שהוצג כברכה כלכלית – הגלובליזציה.

על גבי כאוס רעיוני כזה לא צומח מצע עקבי ופורה. ואכן, רעיונותיו של קורבין להלאמה חוזרת של התשתיות הלאומיות כגון רכבת וחשמל ולהחזרת המעורבות הממשלה לשירותים הציבוריים החשובים אינם עקביים עם פתיחותו העצומה של המשק הבריטי, ועם הצורך במשא ומתן מתיש ופרגמטי כדי להחזיר שליטה לממשלה המקומית.

ברקזיט – דרך לגאולה?  

במשא ומתן בין בריטניה לאיחוד האירופי יצטרכו לעמוד על כל פרט. סביר להאמין, שארה"ב כנציגת העולם החופשי וערכיו, גם היא תשחיל את מילתה איפה שהיא תמצא לנכון. לצד המשא ומתן הזה יימשך גם הדיון בין יוון לנושיה האירופיים והבין-לאומיים. במשא ומתן העולמי שנפתח עכשיו על הכלכלה ייכתבו מחדש מושגים ורעיונות בכל סיבוב. האיחוד האירופי לא יהיה עוד מה שהיה, שנתיים מהיום. הגלובליזציה לא תישאר אותה גלובליזציה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***