סיפור של הרס מיותר

זה סיפורו של הרס מיותר. מיותר לציבור מסיבות ענייניות. מיותר למגשימיו, שכמסתבר, לא מפיקים ממנו תועלת. עד לא מזמן רווחה ההשקפה כי הציבור מכיר תודה על כל הוזלה במזון. והנה, אנחנו למדים: הציבור לא פראייר, הוא מבין את חשיבותם האמיתית של הדברים.

סקר פוקח-עיניים של המכללה החברתית-כלכלית וקרן ברל כצנלסון שם את מחירי המזון במקומם האמיתי. הסקר שבוצע על ידי מכון פאנלס, ומקיף 500 נשאלים, שם את מחירי המזון בתחתית מסדר הסוגיות החברתיות החשובות לנסקרים. מבחינתם, הכי חשובה (36%) היא סוגיית השירותים החברתיים. אחריה, מחירי הדיור (29%), שכר ותנאי עבודה (25%). ולבסוף, 9% חושבים כי מחירי המזון הם ה-סוגייה.

רוב הציבור לא למד את המשנה הסדורה של חשיפה ליבוא, אך הוא קולט את תוצאותיה בחושיו. חלק ניכר מהמזון המעובד, המהווה כ-14% מסל הצריכה הממוצע בישראל, חשוף לתחרות מבחוץ כבר הרבה שנים. למרות חשיפתו, רק חלק מפוטנציאל הרכישות בו ממומש. רבים מעדיפים את הייצור המקומי משיקולי טעם, טריות, נאמנות ליצרן, וכשרות. כך, למשל, מדף הקפה והתה במרכולים נותר ישראלי במידה רבה למרות ההיתר ליבא.

במוצרים שבהם נוכחות היבוא מורגשת על מדפי המרכולים, כגון שימורי דגים או פסטה, הציבור לעתים קרובות נוכח כי המחירים לא יורדים. זאת, משום שיבוא מוצרי מזון דורש היערכות אחסון-שיווק-הובלה מורכבת. על כן, מוצרי מזון בסיסיים בעלי תפוצה עממית בדרך כלל מובאים על ידי יבואנים גדולים. לעתים קרובות אלה הם היצרנים המקומיים באותו תחום, הממירים את ייצורם ביבוא. ובמילים אחרות, היבוא אינו מציב כאן תחרות מיטיבה בין הרבה מאד מוכרים, הוא רק מעמיד יבואן ריכוזי במקום יצרן ריכוזי.

בדרך, עומדות רשתות השווק עם גזירת הקופון שלהן. מבחינתן, העיקר למכור בזול, למי-אכפת איכות או שירות. קריאת מפה נכונה מצדן? יותר ויותר ממכריי מפצלים את קניותיהם בין מוצרים יבשים במרכולים לתוצרת חקלאית טרייה בחנויות הייעודיות ובשווקים.

וכאן אנו מגיעים לנשוא הכותרת, החקלאות. ההוצאה על ירקות ופירות תופשת פחות מ-3% מסל הצריכה הממוצע בישראל. בשר, דגים, ביצים, פירות וירקות טריים תופשים עוד 4% מסך ההוצאה על צריכה. ביצים, שעל יבואן ניטשת מלחמה, תופשות כ-0.3% מהסל. מיותר לציין את  החיבור בין גידול עופות לביצים, לגידולן לבשר, ולענפי חקלאות אחרים. סגירת ענף אחד לעתים מערערת את בסיס קיומו של המכלול.

מוצרי החקלאות הטריים תופשים כ-7% מסך ההוצאה על צריכה בישראל. אפשר על-כן להתרשם שהציבור מתייחס לסוגיית מחירי המזון כערכה. מה שנותר עוד לפתוח ליבוא – בעיקר תוצרת חקלאית טרייה – מהווה חלק קטן ביותר ממדד המחירים לצרכן. זאת, בהשוואה לדיור, למשל, התופש כ-25% מהצריכה הפרטית.

ומה מקבלים תמורת אותו חיסכון מזערי? מזון מן החי לא הכי טרי, לא הכי מפוקח בגלל הריחוק מהצרכנים. ירקות ופירות במחירי חיסול, הודות לאי-טריותם או להפרת סטנדרטים בריאותיים בגידולם.

פרק תמוה במדיניות פתיחת החקלאות ליבוא הוא התראת הרגע-לפני הניתנת לקראת חגים או בתגובה על התייקרות אקראית של מוצר כלשהו. החקלאות, מעצם טיבה, מכתיבה היערכות של חודשים מראש. מסיבה זו היא עדיין מתוכננת ומפוקחת על ידי הממשלה במדינות רבות. הצפת השוק ביבוא, דווקא כאשר החקלאי עשוי לזכות בתמורה ראויה, משבשת את התארגנותו ארוכת הטווח.

הרס של טבע, של איכות חיים, של ערכים, של עוד כמה דברים טובים, לשם-מה? אפילו לא לתפארת שר האוצר ושר החקלאות. זה לפחות מה שהציבור אומר. כדאי להקשיב לדבריו.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

8 מחשבות על “סיפור של הרס מיותר

  1. העובדה שיצרנים הופכים ליבואנים – זקוקה ליותר פירוט. רבים מהצרכנים לא ערים לכך, עד לאותו הרגע שלא נשאר דבר מהיצור המקומי ותמורת המוצר ה"זול" המיובא מקבלים אכן מוצרים זולים באיכות. מילא שזה בטקסטיל, אבל כשיגיע לכאן זבל לאכילה מתוצרת חוץ, ללא מתחרה מקומי, אז נראה מה יקרה (למשל שום מלא עופרת מסין – זה מה שיש, יתברר לנו פתאום, או לקנות מבוטיקים אורגנים יקרים ואז השום יהפוך למוצר יקר. שום – שומו שמיים).

  2. נעמי,

    תודה, ונדמה לי שאנשים מתחילים להיות ערים, כי זה כבר קורה בירקות, פירות, ביצים ובשר. אני רואה את תגובת הציבור בתורים המתארכים בחנות הירקות ובקצבייה שאני קונה. לא אורגני, ולא שום בוטיק ויוקרה, סתם חנויות שאפשר טיפה להאמין להם. הם לא מנסים למכור לך עגבניות רקובות מתורכיה, ולא מלפפונים שגודלו בביוב. והשום, גם לי יש אובססיה עם השום (מעניין למה, אולי החקלאים עשו כאן עבודת שכנוע טובה) כשהם אומרים לי שזה לא שום סיני, אני סומכת עליהם. חבל רק שלפעמים מוכרחים ליבא שום מספרד. כנראה גם התחום הזה כבר קצת הרוס אצלנו. יופי, המדיניות הצליחה.

  3. אפשר גם לשאול מה מצב חומרי ההדברה בחקלאות ישראלית. גם הוא לא מזהיר, כנראה. ואורגני לא חייב להיות בוטיק, אפשר גם להזמין ישירות מחקלאים. ואכן, שום אין כל השנה. זה חלק מהעניין, לקנות עונתי. אבל זה לא חייב להיות יקר. או אפשר להסתכל על זה אחרת: אולי יקר יותר מלא אורגני אבל לטווח הארוך עשוי לחסוך הוצאה על שירותי בריאות.

  4. קרן,

    תודה, שלא תביני שאני נגד אורגני. רק רציתי לומר שאני לא בהכרח הולכת על הטוב יותר, אבל כן על חנות ירקות שאני מאמינה לה. מובן שאורגני עשוי לשפר את המצב. ואגב, גם מצב חומרי ההדברה משקף את מדיניות הממשלה כלפי החקלאים. כשהם נדחפים להיות זולים, הכי זולים, הם פחות יתאמצו לטפל בגידולים החקלאיים לפי הספר.

  5. אבל איך יודעים שהשום אצל הירקן או בשוק הוא לא אותו דבר רק במחיר יותר זול? אין לי שום סיבה להאמין לזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s