עוד סיבוב בסיפור התלאות היווני. שוב יוון מבקשת מהאיחוד האירופי אשראי בסך שמונה מיליארד דולר. שוב היא חוזרת על תחינתה למחוק חלק מחובה העצום. כתמורה, היא מוכנה לקבל על עצמה צעדי צנע נוספים.

האם הצנע המתמשך עוזר? ספק רב. שיעור האבטלה ביוון, שהגיע בשיאו בשנת 2013 ל-28%, עומד כעת על כ-23%. היקף התוצר מדשדש במקומו, ואולי כדאי לומר מדשדש אך לא נופל כמו בשיא המשבר, בין 2008 ל-2013. משהו בכל זאת קרה. סיריזה הסוציאל-דמוקרטית ניצחה בבחירות דצמבר 2014, אלכסיס ציפראס, מנהיגה, הוא ראש הממשלה מאז.

ציפראס בוודאי אינו נלהב מצעדי הצנע הנכפים עליו על ידי מדינות האיחוד. בן בריתו לדרך, שר האוצר יאניס וארופאקיס, נטש אותו לבד בממשלה מספר חודשים לאחר הקמתה. וארופאקיס התנגד למשא ומתן המתגלגל עם הנושים. הוא קרא להתנתקות מהאירו, ולהכרזה על מטבע יווני עצמאי.

הפער בין וארופקיס לציפראס מייצג שתי תפישות עולם מקוטבות: אנשי הטרגדיה לעומת אנשי החיוך העצוב. וארופאקיס הטרגי רואה רק את המלחמה לצדק ואת האור בקצה המנהרה. ציפראס העצוב זוכר שאנשים ירצו לאכול כבר מחר, לא אחרי שהצדק ינצח.

תפישתו של וארופאקיס זהה לתפישת כל הרפורמטורים מימין ומשמאל. הם חותרים לתיקון עולם עכשיו. וארופאקיס מתעלם מכך שבשלב הנוכחי כל ראשי המערב מודים בטעותם. הם אפילו מכירים בזדון וברמיה שהביאו את יוון עד הלום. מנהיגי אירופה מאשימים את הבנקים באירופה, שאילצו את יוון להקפיץ את הרבית על אגרות החוב שלה לעשרות אחוזים. כך, בביריונות, הם סחטו את המדינה המוכה. גופים פיננסיים בין-לאומיים נוספים עזרו להם דרך הבורסה.

כל זה נאמר בדיעבד על ידי נציגי האיחוד האירופי. הם עדיין לא תוהים על טוהר מניעיו של ארגונם במתן האשראי לכבישים ולשאר התשתיות ביוון. מהצד, נשמעת גם קרן המטבע הבין-לאומית. היא קוראת למחול ליוון על חלק מחובה. הקרן, בת-חסותה של ארה"ב, חוששת משבירת הסדר הפיננסי העולמי. על פי הערכתה, חשוב להימנע  מלדחוף את יון לזרועות הייאוש.

ציפראס וקרן המטבע, במידה רבה, רואים את הדברים עין בעין. הם מזהים את יחסי הכוח העולמיים החדשים. לא הממשלות ולא הארגונים הבין-לאומיים הם ששולטים היום בכלכלה, אלא גופי הענק הפיננסיים. הם שיגזרו את גורל יוון אם תקבל את הצעת וארופאקיס להתנתק מהאירו ולהנפיק מטבע משלה. הם שימחקו את המטבע, בנקמה על כל צעד יווני חד-צדדי. יוון היא מדינה משוללת מקורות כלכליים משלה. קצת תיירות, מעט אוצרות טבע, מעט תעשייה רצינית. שנות החברות באיחוד האירופי פגעו קשה גם במגזר החקלאי-מסורתי שלה, המתקיים מאמצעיו העצמיים.

ציפראס, בגרירת רגליו נכאת הרוח, מקווה להתפכחות הפוליטיקאים האירופיים והעולמיים. הוא מצפה שיבינו כי לא רק הישרדות יוון עומדת על הפרק, אלא הישרדות האיחוד האירופי כולו, והישרדות הסדר העולמי השורר מסוף מלחמת העולם השנייה. מרקל החכמה מבינה. שומעים זאת מטון דבריה כלפי בריטניה שבויית הברקזיט. מרקל בוודאי זוכרת, כי הברקזיט הוא צאצאו של הגרקזיט המתגלגל מ-2012 – הצעה פופולרית לעזיבת יוון את האיחוד האירופי.

ציפראס מעכב את הגרקזיט, בינתיים. זהו פשר חיוכו העצוב. רוצים טרגדיה? הוא אומר לעם היווני, טרגדיה היא כל-כך-לא-שנות-האלפיים. תשכחו מהאיליאדה. אנחנו לא בעידן הכבוד, לא בעידן קרבות הגבורה סביב חומת טרויה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***