ביטול המכס על בגדי תינוקות (6% עד כה) התקבל בלחצם של מספר יבואנים גדולים, כך דווח בתקשורת. הם קבלו בפני שר האוצר על התחרות הלא-הוגנת כלפיהם מצד אתרי המכירה באינטרנט. הם גם הבטיחו לשר לגלגל את מלוא ביטול המכס להורדת מחירים. עובדות קטנות אלה עוזרות לחדד את תמונת היבוא והגלובליזציה בישראל.

ראשית, ההבטחה לגלגל את ביטול המכס להורדת מחירים לצרכן. סיכוי הצלחתו של המעקב אחרי מילויה הוא אפסי. רשתות בגדי התינוקות מעלות ומורידות מחירים בתדירות גבוהה. חנוכה, פורים, לפני החג, אחרי החג, תחילת עונה, סופה – מי מסוגל לעקוב. ובפרט, שהמלאי על המדפים מתחלף כל רגע. לך תוכיח, שחולצת המיקי-מאוס מהשבוע שעבר נקנתה בעלות זהה לגמרי לזו של החולצה מהשבוע הזה.

עלות היבוא, שעיקרו ממזרח אסיה, כפופה לשינויי התנאים שם – מיסוי, שכר ועוד. בטווח המיידי, היא כפופה לתנודות שער החליפין של השקל כלפי מטבעות המדינות היצרניות. מכאן, שהמעקב אחר גלגול הורדת המכס למחירים לצרכן הוא בלתי אפשרי.

שיעור המכס, טרם ביטולו, מסתכם ב-6% בלבד. זה לא הוא שתורם את עיקר פער המחירים בין אתרי המכירה לחנויות, אלא ההוצאה המשמעותית על לוגיסטיקה בחנויות, והיעדרה באתרים. הסרת המכס המזערי על היבוא, לא תסגור, אם כן, את פער המחירים הניכר. יוצא מכאן, שויתורה של הממשלה על המכס (בהיקף מאות מיליוני שקלים לשנה) הוא במהותו סבסוד ליבואנים המלינים על קשייהם.

הסבסוד לא ישנה את מצב פועלי תעשיית ההלבשה בישראל. זאת, משום שהם והתעשייה נגוזו כמעט לגמרי עקב חשיפת שנות התשעים ליבוא. אם נותר ייצור בגדי תינוקות בישראל, היקפו מצומצם מאד. צעדו של האוצר אולי יחזיר כמה מרוכשי האינטרנט לרכישה בחנויות. הוא ייטיב במעט עם עובדיהן של רשתות המכירה הגדולות לבגדי תינוקות – מעצבים, צוות מנהלי וזבנים.

המון פרטים, מה עושים עם כל זה? מנסים להכיל את מלוא המורכבות, ושואלים:

– האם ניתן לבלום את יבוא הבגדים האישי באינטרנט? ניתן להכפיפו למכס? ניתן למנוע את הקצאת המט"ח הנדרשת למענו?

– האם מוצדק לוותר על הכנסות מדינה ממכס, בהיקף מאות מיליוני שקלים, ביודענו שההוזלה לא תגולגל לציבור?

– מה, בעצם, עושים כאן – תומכים ביבואנים חזקים ומגדילים את כוחם? כוח ריכוזי פוגע במסחר הזעיר, משבש את התחרות. על הריכוזיות הרעה, ייכתבו תיזות מאוחר יותר. ומנגד, אולי לא סיפרו לנו הכל. יתכן שאותן רשתות שיווק מתקשות באמת, ויש הצדקה ציבורית לסבסודן.

ובמבט על, כל זה הוא תוצרה של הגלובליזציה בישראל, שהתרחבה מאד מאז אמצע שנות התשעים. היא מתבטאת בשימוש חופשי במטבע זר לכל אחד ולכל מטרה; ביבוא חופשי לכל אחד ולכל מטרה. הגלובליזציה אמורה לפשט את מדיניותה הכלכלית של הממשלה. לעזוב הכל לתכתיב השוק העולמי. בפועל, היא מציבה דילמות אחרות, לא פחות מורכבות.

הגלובליזציה היא ויתור מרצון על שליטה. סוד קסמה לדרג השלטוני הוא הסרת האחריות מעליו. בגלובליזציה, לכאורה, אין צורך לבלוש אחר המזרימים כסף לארץ או המוציאים ממנה כספים. לכאורה, אין צורך להתלבט על מכסים מוצדקים, ועל יעילות מגבלות היבוא האחרות.

לכאורה, הכל לכאורה, הכל הבטחות-הבטחות. כל מערכת כלכלית והקשיים שהיא נושאת איתה. אולי כדאי שנדבר על זה. על דילמות הגלובליזציה המתגלות עכשיו. דילמות הגלובליזציה לעומת דילמות הפתיחות המבוקרת ביחסים בין-לאומיים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***