עניינים של טווח ארוך

בטווח הארוך נהיה כולנו מתים, אמר אמן הכלכלה ג'והן מיינארד קיינס בשנות העשרים של המאה שעברה. הוא, מבחינתו, רצה לזעוק את דחיפות הטיפול במשבר הכלכלי האירופי לאחר מלחמת העולם הראשונה. עברו מאז עשרות שנים, כמעט מאה, מספיק שנים על מנת להיווכח בהשלכותיה של מדיניות ארוכת-טווח.

דוגמה למדיניות כזו מתקבלת מניהול שער החליפין של ישראל בשנות האלפיים. התקשורת חוגגת  את "מתקפות הספקולנטים", את תנודות שער החליפין, ואת עמידת בנק ישראל. אמנם, כן, יש ספקולנטים, יש תנודות, יש קרב גבורה נואש.

ויש גם משהו מעבר לדרמה. יש תהליך ממושך ועקבי שעליו לא מדברים. תהליך משעמם בהתמדתו, כדרכם של תהליכים, ומכריע בהשלכותיו. שער החליפין של השקל לא רק מתנדנד, הוא מתייסף בעקביות מאז ראשית שנות האלפיים. שיעור ייסופו לעומת הדולר מגיע ל-26% מאז השיא (5 שקלים לדולר ביוני 2002). באותה תקופה עלה מדד המחירים לצרכן בכ-20%, מה שעוד מחריף את פיגורו של השקל בחישוב תחרותיות בין-לאומית.

מה רע בייסוף? שאלה טובה. מצד אחד, הוא מעיד על זרימה מתמדת של הון לתוך ישראל. עצם כניסתו של הון פנימה לכאורה מחמיאה. הנה, מי שהחזיקו כסף בחוץ (ישראלים וזרים) בוחרים להזרים אותו לכאן.

מצד שני, הייסוף פוגע בענפים הנתונים לתחרות בין-לאומית, כגון תעשייה וחקלאות. הם זוכים לתמורה הולכת ופוחתת בשקלים עבור כל דולר ייצוא, ונאלצים להתמודד עם יבוא שהולך ומוזל במונחי שקלים. משקלם של ענפים אלה בתעסוקה הולך ופוחת גם ככה בכלכלת המדינות המפותחות. ייסוף השקל מאיץ את התכווצותם בישראל, וחלקם המשותף בתעסוקה שהגיע לכ-35% בראשית שנות השבעים, עומד היום על כ-13%.

משהו קורה, ולא מחפשים את הסיבה. משהו קורה, ולא שואלים לטוב או לרע. הנה כמה שאלות שכבר מזמן היו צריכות להישאל.

-מה ערכם של החקלאות והתעשייה? האם יש להם להם ערך מעבר לתרומתם לאספקת מטבע זר, וליצירת תעסוקה? ערך של עבודה יצרנית, למשל. ערך של קביעות וכבוד שעבודה יצרנית מבטיחה. ערך של אי-תלות ביבוא מוצרים חיוניים בעת חירום. ערך של שמירת שטחים ירוקים.

-מה יתרונו של אותו תהליך זרימת מטבע זר פנימה? האם הוא מבטא איזשהו יתרון מבני של ישראל? משהו מאד מוזר קורה: ייצוא הסחורות, שאמור להיות מקורם העיקרי של הדולרים, מדשדש כבר תקופה ארוכה. נתוני ייצוא השירותים אינם מוצקים כמו אלה של הסחורות, וניתנים למניפולציה. בסך הכל, לא מספיק שואלים מה הכסף שזורם לישראל מחפש כאן? האם הוא רואה בישראל מקלט מס, מקלט בפני התעניינותם המטרידה של שלטונות? מקלט הוא בהגדרה מקום זמני. מה יהיה כאשר הכסף הזה יחליט יום אחד שהוא מיצה את שהותו?

-כמה מחבריי הכלכלנים רואים בזרימת הכסף פנימה סימן להפיכת ישראל למעוז פיננסי. מה רע להתפרנס מפיננסים, הם אומרים? פיננסים הם פרנסה יהודית ותיקה. חקלאות-אאוט-פיננסים-אין? ההתפתחות לא מצביעה בכיוון הזה. לא רואים תור של בנקים רב-לאומיים הנדחקים פנימה. במקום זאת, רואים המוני רוכשי דירות יוקרה זרים, המקפיצים את מחירי הנדל"ן כולו. תחקיר "אקונומיסט" שם את ישראל שנייה במסדר העולמי של זינוק מחירי הדיור בין הרבעון השלישי של 2006 לאותו רבעון ב-2016. יחד עם מהמרי הדירות מבחוץ באים משקיעים בחברות עסקיות, ובמגזרים בעלי משמעות לאומית כגון תקשורת.

זה טוב? זה רע?  אולי צריך להתנות חלק מההשקעות באזרחות ישראלית. בדברים האלה היינו צריכים להפוך, לכאן או לכאן. אך התקשורת מגיבה לבנק ישראל. בנק ישראל מתפאר בהיותו סוחר מטבע מוצלח. הממשלה מתפארת ביכולתה לעזוב את הכלכלה לנפשה. איפה היא הממשלה שמתעניינת בתהליכים ארוכי טווח? איפה היא ממשלת-ראש-גדול?

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

7 מחשבות על “עניינים של טווח ארוך

  1. משהו מוזר נוסף: אנחנו קוראים לעצמנו
    Startup Nation
    עושים אקזיטים בסכומי עתק. רק היום Mobileye נמכרה ב-15 מיליארד . המצאה עתידנית לצמצום תאונות דרכים בעזרת רכבים אוטונומיים בעלי תבונה מלאכותית. שתי שאלות: מתי המצאות כאלה יצמצמו לנו את הפקקים ואת תאונות הדרכים ומתי נוכל להנות מסכומי המסים בשיפור מערכת הבריאות והחינוך?
    לטווח ארוך יכולנו להפוך למדינה עשירה ומודרנית…

    נשלח מה-iPhone שלי

  2. "חקלאות-אאוט-פיננסים-אין?" זו מהות המחלוקת בין הימין-הליברלי נוסח הליכוד לבין השמאל-הדמוקרטי נוסח המערך.

    ישראל הופכת אט אט ובאין רואה לקובה שלפני המהפכה – החצר האחורית של העם היהודי.
    פה ושם עדיין קיימים סימני-חיים (טכנולוגיה מתקדמת) אך בגדול אנו הופכים שטעטל אחד גדול בו מיובאים עובדים זרים לעבודות כפיים ויהודים עסוקים בקברי צדיקים וישיבות. תגלית המאגרים הפיחה קצת חיים אך בגדול איש אינו מבין לאן הכלכלה שועטת.

    לדעתי ישראל לוקה במחלה הספרדית (נקראת בטעות המחלה ההולנדית: ייבוא הון שלא מייצוא) ומערכת הייצור המקומי הולכת ומתנוונת ומוחלפת בייבוא. יבוא יום (אם לא איחרנו את המועד) ויקום 'קסטרו' ויאמר – עד כאן. המצב ששני גבירים מחו"ל מממנים מנהיג מספר את כל הסיפור כשומה הרומזת לסרטן.

    לייבוא ההו הפיננסי חייבים לשים מיגבלות.

  3. תמרי,

    לשמחתי, אנחנו מסכימים על המתווה הכללי. נחכה לימים טובים שבהם זו תהיה הגירסה המקובלת על רוב חברינו למקצוע.

  4. תמר הבעיה היא אחרת, שהליברליזם רואה את תהליכי קצר המועד ולא תהליכים ארוכי מועד … בהצלחה לכולנו

  5. תמר הבעיה היא אחרת, שהליברליזם רואה את תהליכי קצר המועד ולא תהליכים ארוכי מועד … בהצלחה לכולנו

  6. סיון,

    נכון לגמרי, שוק חופשי רואה לפניו תהליכים קצרי טווח. ממשלה אמורה לראות את הטווח הארוך. ממשלות ישראל בשלושים השנה האחרונות מתנהגות כמו עוד שחקן בשוק. כך במדיניות המטבע, כך בכל תחומי המשק העיקריים. וכן, בהצלחה לכולנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s