לחשוב 2027. שלא נשאיר אדמה חרוכה לקראתה. נצייר בדמיוננו תמונה טובה של העשור הבא. לחשוב 2027. שלא נלך אחר מקסם השווא של מהפיכה ברגע. לא ניתקע ב"אי אפשר לשנות" בשנים הבאות.

אפשר לשנות, מוכרחים, את זאת רואים מהתמונה הפוליטית בחודשים האחרונים. נעזוב לרגע ברקזיט-טראמפ-ושות', נתרכז במה שקורה כאן עכשיו – שמונת המנדטים שהעבודה/מחנה ציוני קיבלו בסקר ערוץ עשר. למספר הזה יש הסבר אחד: דשדוש בלהיות ביקורתיים. ביקורת מביאה את המבוקר למרכז. היא אומרת לציבור: שליטכם אינו כזה נפלא. והציבור משיב: אז מה? יש לכם הצעה טובה יותר?

הצעה טובה? איך מחליטים אם ללמוד משפטים או ספרות בעוד שנתיים? מדמיינים את שיחות הקפה במקום העבודה עוד עשר שנים, את צילום הבית שבו נגור, את המכונית החונה על יד, ואת הדרך לשם. אופן זה של קבלת החלטות לחלוטין אינו נטול תחושות בטן, הוא מכיל אותן בתוכו, למרות שקוראים לו בשם היבש "תכנון אסטרטגי".

תכנון אסטרטגי מתחיל בהצגת חזון מפורש. תכנון אסטרטגי, במהותו, הוא הבעת אמון של המציג במה שהוא מבטיח. תכנון אסטרטגי כלכלי הוא ההיפך הגמור מהתבטאויותיו של כחלון בראיון לערוץ עשר בימים האחרונים: "מעולם לא אמרתי שנוריד את מחירי הדירות…בסוף, התהליך הזה ישפיע על המחירים…המגמה של עליית המחירים תיפסק (דבר ראשון, 8.10.2017).

תכנון כלכלי מציב יעדים כמותיים מוגדרים לתקופה שהוא מכסה. הוא נוקב באמצעים הדרושים להשגתם, תוך פירוט הנחות היסוד לתחשיב. כך התכנון הופך לחילופי דברים עם הציבור. הוא מאפשר לאנשים להגיב: זה לא רציני, מה שאתה מבטיח לנו. זה לא הגיוני, מה שאתה מניח כאן.

ואם תכנון, אמנה כאן כמה קווי יסוד לתוכנית כלכלית-חברתית של השמאל הסוציאל-דמוקרטי בראשות מפלגת העבודה. הנה הם:

-הקואליציה בראשות מפלגת העבודה תקים "ממשלת ראש גדול" – ממשלה בעלת תקציב מוגדל ומטה מקצועי מורחב ופעיל.

-אנחנו נקדם צמיחה כלכלית יציבה, תוך הקפדה על חלוקה הוגנת יותר מזו העכשווית של פירות התוצר.

-אנחנו נפרסם תוכנית רב-שנתית, ונתאים את בניית תקציב הממשלה ליעדים שהיא מציבה: נחלק את היעד הרב-שנתי לשורת יעדים שנתיים בני השגה, ונעקוב אחר מה שבוצע.

-מתכונת התכנון הרב-שנתי תאפשר לנו לשקם בהדרגה את החינוך, את הבריאות, את הדיור, ואת שאר השירותים הציבוריים. לא בשיטת הרפורמה-מהיום-למחר, שהיא שיטת שבירה, אלא תוך הידברות מתמדת עם תושבי המדינה – צרכני השירותים, ועם העובדים – ספקיהם.

-החזרת המדינה לידיה של ממשלה מחוייבת לא תהיה קלה. בשלושים השנה האחרונות מסרנו את עצמנו לצד המנוגד: שלטון השוק החופשי והכוחות הגלובליים. נצטרך לאט-לאט להשתחרר מדקלום המנטרה אין-מה-לעשות על כל הצעה או בקשה. מנטרה שהוטבעה במוחנו על ידי מודל הגלובליזציה.

-אנחנו מאמינים שאפשר: אפשר לבחור בין אין-ספור מודלים של גלובליזציה. אנחנו נבחר במודל שלנו. נתקדם אליו מבלי לעקור ממקומם הסכמים בין-לאומיים או מבנים מקומיים התפושים בקרקע בחזקה. נתקדם אליו בזהירות, תוך לימוד הדרגתי של מה שאפשר לשנות בכל רגע. נבדוק מחדש את חשיפת המשק ליבוא, את החופש המופלג הניתן אצלנו למשקיעים זרים, ואת עצימת העין לתנועות כספים פנימה והחוצה. הנסיגה המבוקרת מדגם הגלובליזציה-ללא-גבולות תשיב לממשלה את כוחה הכלכלי.

קווים אלה עדיין אינם תוכנית, הם בגדר הצהרת כווונות. והצהרת כוונות ברורה היא פתיחתו הקשה של כל תכנון. זאת משום שהיא מסמנת תום לב. בלי תום לב לא חולמים ולא מגשימים. תום לב הוא השיקוי שהציבור צמא לו עכשיו. תום לב לאחר שלושים שנות התחכמות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***