מכתב ההתפטרות הגיע אליי בדואר לפני שבוע. מכתב בדואר? התפטרות באמצע היום? כל כך המילניום שעבר. לא פלא, הוא נשלח על ידי וועד הגמלאים, גמלאי משרד הכלכלה והתעשייה. ראשי הוועד הודיעו על התפטרותם.

המתפטרים הכריזו גם על ביטול הורדת העשרה שקלים לחודש מתלוש הגמלה. לבי נצבט. הסכום הפעוט הזה שימש למימון נופשונים מוזלים, לרכישת תרופות, ולטיפול רפואי למי שנזקק. נלעג ככל שייראה לאנשים-צעירים-חופשיים, היה שם משהו בידיעה שאפשר לטלפן לוועד. הרגשת יש-עם-מי-לדבר. אנחנו מכירים את חברי הוועד עשרות שנים. אנחנו יודעים כמה הם יודעים לעזור.

התפטרות הוועד באה בעקבות העברת אגפי התעסוקה במשרד הכלכלה והתעשייה למשרד הרווחה. ההעברה כיווצה את מספר הגמלאים, וצמצמה את מרחב הפעולה של הוועד. השינוי הארגוני הזה, מי זוכר כמה עוד היו לפניו, העלה אצלי שוב את המחשבות על פירוק משרדי ממשלה והרכבתם מחדש כלגו. לכאורה למען ההתייעלות, ולעתים קרובות על מנת לענות על דרישתו של שר לעוד סמכויות ועוד כוח.

משרד התעשייה והכלכלה נקרא בשם משרד המסחר והתעשייה עם קום המדינה. הוא שמר על שמו, על מבנהו, על ערכיו במשך שלושים שנה עד ל-1978. משנת 1981 עד ל-2003, הוא החזיק בשם משרד התעשייה והמסחר. בשנת 2003, חובר אליו משרד העבודה, והתעסוקה הועמדה בכותרתו של הגוף המאוחד ובראש ענייניו. כל מה שהיה פעם מטה בתחום התעשייה והמסחר כמעט נמחק. שני גלגולים מאוחר יותר הגענו לסיפור הנוכחי.

ישנם כאלה החושבים שממשלות לא מסוגלות לעשות טוב. אני נמנית על האחרים היודעים  שממשלות מקימות מדינות ומפילות אותן. למדתי מניסיוני את תרומתו של משרד תעשייה רציני לקידום התעשייה ולהגברת הצמיחה המשקית. למעשה, חוויתי רק שאריות של התרומה הזו. הגעתי למשרד בראשית 1977. חודשים ספורים לאחר מכן עברה ראשות הממשלה לליכוד, שבהדרגה רופף את אחיזת הממשלה בכלכלה.

מה שבא במקום הממשלה הוא שוק חופשי, וסיסמה על התייעלות ושינויים מבניים. שוק חופשי, ושבירת התבניות בממשלה. שוק חופשי, ואיבוד הכבוד לתבניות ארגוניות. שוק חופשי ואיבוד ההכרה בכוחה של מסורת. שוק חופשי וזלזול באמון ההדדי הנבנה בין אנשים העובדים יחד עשרות שנים. אמון בהידברות מקצועית כנה, ובחילוקי דעות מפרים. יחד עם השינויים התכופים בשמות המשרדים ובהגדרת תפקידם, באו גם החוזים האישיים וכיווץ הדרגתי של מוסד הקביעות. ביטחונם העצמי ועצמאותם של הפקידים עורערו. וכתוצאה, הידרדר אמון הציבור בממשלה.

אני חוזרת על הסיפור הזה שוב ושוב, משום שאני מאמינה ביכולתו של מצע בחירות להחיות מפלגה. על פי תפישתי, בראש מצע מפלגת העבודה, צריך לשים סעיף המצהיר על מחויבות המפלגה לממשלה מחויבת. ממשלה מחויבת לא רק להוצאה כספית גדולה, אלא גם ובעיקר ל"ראש גדול".

ממשלת ראש גדול תשמר את רוח הממשלה, ותבליט את ערכיה. היא תפגין כבוד למבנה ארגוני יציב במשרדים. היא תגדיר יעד ארוך טווח ושקוף לכל משרד. היא תבטא את הערכתה לצוות המקצועי, ותעניק לו הרגשת בית. היא תכבד את וועד העובדים – וועד תת-מדינתם של העובדים. כבוד מממשלה אחת לממשלה אחרת – ממשלה לא-פחות-חשובה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***