לפרק או לשבור, זו השאלה שעל הפרק עכשיו. את התודה על חידוד השאלה הזו אצלי, אני חייבת למאמר של יאניס וארופאקיס, שר האוצר לשעבר של יוון, שפורסם ב"דבר ראשון". וארופאקיס קורא שם לשבור. "יש צורך בהפיכה מהירה, בדומה לאלכסנדר מוקדון שחתך את הקשר הגורדי. אבל מי יניף את החרב?"
על פי וארופאקיס, פיתרון בעיית יוון הוא קל וברור. כו-לם יודעים ש"הם" משקרים – הם, קרן המטבע הבינלאומית והממסד האירופי. כו-לם יודעים שהם סיבכו את יוון בעוד ועוד הלוואות. על כן, הוא אומר: "זו אחריותה של הממשלה היוונית לחתוך את הקשר הגורדי, על ידי הכרזה חד-צדדית על דחיית תשלומי החוב שלה עד שתתבצע פריסת חובות משמעותית ותושג הסכמה על יעדים פיסקליים הגיוניים".
כו-לם יודעים, אפשר להסכים עם הקביעה. האם עצם הקביעה מצדיקה או מאפשרת דחיית תשלומים? יוון נכרכה בעניבת החנק האירופית מבחירתה. היא לא ניסתה להיחלץ ממנה למרות סימני מצוקה בולטים. נהפוך הוא, לאחר הצטרפותה לאיחוד האירופי ב-1981, היא הוסיפה והצטרפה לגוש האירו ב-2001.
ב-2003 ביקרתי ביוון, וכתבתי על תחושת המועקה שנקלטה אצלי. מאמר נוסף, לאחר עוד כמה ביקורים, כתבתי ביוני 2010. את המאמר סגרתי במילים האלה: "ובקצרה, מה שמתרחש עכשיו ביוון הוא תהליך כלכלי אופייני שבו הסיבה והמסובב אינם ניתנים להפרדה. ביודענו כל זאת, האם עדיין נאמר שהגירעון והחוב הם האשמים במשבר? או שנעדיף לחפש את המקור להידרדרות בהצטרפותה של מדינה קטנה לענק כלכלי בטרם היותה מוכנה. ואולי, על אף שלעולם לא תהיה מוכנה לאיחוד כזה."
במילים אחרות, הכתובת הייתה שם על הקיר. מנהיגי יוון ובוחריהם העדיפו שלא לראותה. כל מי שעיניו בראשו ראה את עקירת כרמי הזיתים, ואת הקמת בתי הנופש לעשירי אירופה במקומם. כל מי שעיניו בראשו הרגיש שאי-אפשר יהיה להמשיך ככה.
אבל יוון סחבה וסחבה עד שהסתבכה. ראשי הכלכלה המערבית מודים עכשיו בחצי-פה באשמתם בהסתבכות. אלא שהם לא מרשים לעצמם להכריז על שמיטת חובות, משום שהכרזה כזו תגרור אל פתחם עוד חייבים נואשים רבים. על כן בגלוי הם ממשיכים להכתיב ליוון דרישות, ובסמוי הם מעלימים עין מהפרתן, ושומטים חלק מחובותיה בהדרגה.
מה היה קורה אילו יוון הייתה מכריזה חד-צדדית על שמיטת חובות, כהצעת וארופאקיס? יש לשער שאותם גורמים שתלטנים היו מתגייסים ללמדה לקח. תיאורטית, יכלה יוון להנפיק מטבע משלה. מעשית, אותם גורמים לא היו מכירים בו. ובהיותה מנוונת מבחינה כלכלית, יוון עד מהרה הייתה נקלעת למחסור במוצרי צריכה בסיסיים. די לחשוב על החרם הכלכלי שהוטל על רוסיה על ידי המערב, מה הטוב שיצא ממנו. כל ההשתלשלות הפוליטית שבעקבותיו ממחישה לאן "אבחת חרב" מובילה.
יוון תחת זאת התאפקה, בהנהגת אלכסיס ציפראס ראש ממשלתה. התאפקותה היא הדגם הטוב ביותר לניהול פירוק. פירוק, לא שבירה. פירוק שמעניק לנו שיעור חינם בכלכלה פוליטית. פירוק הממחיש עד כמה כלכלה תמיד היא כלכלה פוליטית. רבים ממנהיגי העולם הפנימו בינתיים את ההבחנה הזו. למרבה המזל, כמה מהם הם אנשים אחראים. למרבה הצער, לא בטוח מי מהם יישאר בתפקידו. למרבה הצער, כו-לם הבינו מאוחר מדי.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
דיבורים יפים על שבירה או פירוק הסדר הניאו–ליבראלי. בארץ הקודש,בינתיים נמשכת ריצת האמוק הניאו-ליבראלית והרס מדינת הרווחה שפעם היתה פה.הפרטות של כל מה שזז,מלחמה באיגודים המקצועיים ובעבודה המאורגנת,ושוד מאורגן של כל עושר המדינה דרך הפוליטיקה,על ידי פושעי ההפרטה והמשת"פים הפוליטיים.
אהבתיאהבתי
מיכאל,
כדי להגיע למעשים, צריכים להקדים בדיבורים יפים. יש התערערות של המודל הניאו-ליברלי בעולם. והאופן שבו הדברים ייעשו ישפיע על חייהם של רוב האנשים. לכן ה"איך" חשוב, וכדאי שהציבור יידע מהו ה"איך" המתוכנן על ידי הסוציאל-דמוקרטיה.
אהבתיאהבתי
תמר,
אני מניח ששאלת האשמה לא ממש חשובה כאשר שוקלים פתרון במקרה שלפנינו. כמו שאמרת בדרך לפתרון ברור האיך הוא עניין יסודי. במקרה של יוון יש שני צדדים לסיפור ראשית המצב הירוד מאד שבו נמצאת הכלכלה היוונית. מצד שני ברור שיש מחיר ליציאה מהגוש (שעד היום מומחים רבים לא ידעים להעריך את גודל הנזק).
הפתרון שהכין וארופקיס עוד שהיה שר ובהסכמת ציפראס היה יציאה מהגוש. בלי להכנס לפרטים איזה צעדים יציאה כזו כוללת היא בהחלט יכלה לשפר את המצב בטווח הקצר משום שהיתה עוצרת את "הולכת השולל" ומתחילה את המסע לתיקון המצב. בטווח הארוך האפשרויות לשיפור ודאי בלתי מוגבלות. הסיכון שהזכרת ש"אותם גורמים לא היו מכירים בו" הוא רק חלק מהסיפור משום שיש עוד משקים בעולם. את אולי זוכרת איך ממשלת ישראל פתרה את מצב דומה לאחר הכרזת המדינה עת רזרבות מט"ח היו נמוכות מאד, מאד (צנע, ניהול שווקים וכו'). כאשר יציאה לעצמאות חשובה כדאי גם לשלם המחיר ובודאי כדאי לשקול את העניין ברצינות. אם תשאלי אותי זה מה שצריכים היו היוונים לעשות.
אהבתיאהבתי
דוד,
למיטב התרשמותי, המסע לשיפור המצב ביוון כבר החל. עובדה שלא שומעים על מצוקה חריפה שם. משמע, הנושים בסמוי מקלים את העול.
לגבי ההשוואה לישראל עם קום המדינה: אנחנו לא עזבנו מטבע באופן הפגנתי. אנחנו הקמנו מדינה חדשה באישור האו"ם. היה ברור שאנחנו מתנתקים מהמטבע הבריטי, ומנפיקים מטבע לאומי כמקובל אז. לכן המטבע שלנו אושר על ידי הקהיליה הבינ"ל. עזיבת האירו על ידי יוון עכשיו, היא הבעת חוסר אמון כלפיו. ברור שהיא תעורר תגובה בוטה מצד האיחוד האירופי. ברור שארה"ב וקרן המטבע הבינלאומית יצטרפו לתגובה זו, משום איום הפגיעה בסדר בינלאומי קיים. יוון, בחולשתה הכלכלית, לא יכולה להרשות לעצמה עכשיו מאבק כזה. ולמרות שכתבתי כבר מזמן שיוון צריכה לעזוב את האירו, עכשיו אין לה ברירה, היא צריכה לחכות.
אהבתיאהבתי
לתמר,
כתבת:"וכדאי שהציבור יידע מהו ה"איך" המתוכנן על ידי הסוציאל-דמוקרטיה.".המודל העומד לנגד עיני הוא מודל מדינת הרווחה הנורדית שנשענת על כוחם האדיר של האיגודים המקצועיים,שבלעדיהם הסוציאל-דמוקראטייה לא היתה מתקיימת שם. ה"איך" שלי לגבי ישראל הוא לההחזיר את הגלגל אחורה לכיוון המודל הסקנדינבי תוך הלאמת כל מה שנשדד על ידי ההפרטה מאז אמצע שנות השמונים ועד עצם הימים האלה כאשר ה"מועמדים" להשמדה כלכלית דרך ההפרטה הם עובדי חברת החשמל והתעשייה האווירית.יש לציין שהרכוש הנשדד על ידי ההפרטה ,מהווה העברת הכח הפוליטי לידי הטייקונים ,התאגידים וסייעניהם.משום מה תמיד "שוכחים" את זה,אבל עוצמה כלכלית היא עוצמה פוליטית.
אהבתיאהבתי
אולי את צודקת, אבל אני מסתכל על המצב הכלכלי בכל אירופה, גם בגרמניה בה אנשים אינם מוצאים פרנסה ובאיטליה שהייתה הכלכלה החמישית בעולם לפני תקופת האירו, ואני חושב שהאשמה היא במדיניות הכלכלית. אין ספק שיוון נמצאת במקום יותר גרוע מגרמניה אבל כאמור גם גרמניה הושפעה לרעה מהאירו, וכך גם הולנד לכן כשאני בודק את שיעורי האשמה אני לא שם את רוב האשמה בידי יוון. בנוגע למהפכה הנדרשת, צריך לזכור כי בצד השני נמצאים לא רק פרופ' לכלכלה בלי הכרת מציאות בסגנון מואב ושמחון, נמצאים שם גם טייקוני ענק, וחברות בין לאומיות שלא יפסיקו להאבק למען המשך הסטטוס-קוו.
אהבתיאהבתי
תמר,
המסע לשיפור המצב ביוון לא התחיל. הנה מה שכתב וארופאקיס לפני פחות משבוע:
Since the summer of 2015, Greece has (mostly) dropped out of the news, but not because its economic condition has stabilized. A prison is not newsworthy as long as the inmates suffer quietly.
הרעיון לעזוב את האירו לא היה עניין הפגנתי אלא דרך לפתור משבר בו רשויות גוש האירו פעלו נגד האינטרס של היוונים ולטובת הנושים. עודף הביטחון שלך, השימוש המוגזם ב"ברור" אין לו על מה לסמוך. בכלל לא בטוח שאם היוונים היו מחליטים לפרוש שזה היה פוגע בסדר הבינלאומי העיתוי המתוכנן היה בדיוק בשעה שעמדו להטיל על יוון עוד הלוואה בלתי אפשרית ועוד עונשים ולכן היה עיתוי מתאים. זה היה מראה לועדה האירופית (EC) שיוון עומדת על האינטרס שלה ושלא תרשה שירכבו עליה, וכך גם לקהילות אחרות בעולם.
אהבתיאהבתי
מיכאל,
מסכימה עם הניתוח שלך, כולל ההבחנה שהעברת הון היא העברת כוח פוליטי. דווקא משום כך, צריך לחשוב מראש על מנגנוני הפירוק כדי שיהיו יעילים אך לא "שוברים" מדי. שבירת סדר קיים מתבטאת בקריסת מערכות, וכשהמערכות קורסות הנפגעים הם רוב-רובם של אזרחי המדינה, חוץ מאותה שכבה דקה שגרפה הון ומן הסתם שומרת לעצמה נתח לא קטן ממנו במקומות נסתרים.
אהבתיאהבתי
עמית,
נדמה לי שאחרי ה"אבל" שלך כתובים משפטים דומים לאלה שאני כתבתי בפוסט הזה ובפוסטים קודמים. יוון בוודאי לא "אשמה". טעותה היחידה היא הצטרפות לאיחוד שאינו מתאים לה. את זה כתבתי בשורת פוסטים שאני מצטטת לעיל. כתבתי בעבר גם הרבה על כך שהאיחוד במתכונתו המתקדמת ובמיוחד המטבע האחיד הם אוטופיים מדי, וזרים לטבע האנושי לכן צפיתי שזה לא יחזיק מעמד ככה.
אני בהחלט מזהה את הכוחות הבין-לאומיים האדירים שעומדים נגד יוון. ובדיוק משום כך אני חושבת שמלחמה חזיתית בסגנון וארופאקיס לא תועיל לה. דרכו של ציפראס, שלא שוכח לרגע את מטרותיו, היא נכונה יותר בהיבט הפוליטי. הוא, בהסכמתו לכאורה לקבל עליו תנאים בלתי אפשריים, הביא את הגורמים הפוליטיים במערב (שלטונות האיחוד, גרמניה, קרן המטבע, אובמה) להודות ששהתנאים האלה הם בלתי אפשריים. אז נכון שההודאה הזו מורכבת ולא חסרים בה אלמנטים של צביעות, אבל כל אותם גורמים משנים את דרכם גם במעשה. עובדה, אינך שומע על קריסה ביוון עכשיו, והיא הייתה שם. כעת היא במשא ומתן נסתר על פריסת החוב וביטול חלק ממנו, ובינתיים היא יכולה לשקם את כלכלתה. ימים יגידו מה היא תעשה.
אהבתיאהבתי
דוד,
נראה לי שאנחנו מפרשים את העובדות בצורה שונה. אני, משל, בטוחה שציפראס לא זנח את כוונתו לעזוב את האירו. אני עצמי במאמרים רבים כתבתי עוד מלפני עשר שנים שיוון לא הייתה צריכה להצטרף לאירו, והיא חייבת להתנתק ממנו. עם זאת, אני מבינה את האופן שבו ציפראס מנהל את הדברים. כן, הוא לא קרא לשגריר גרמניה אליו לספר לו כמה הם רעים-רעים, על פי הדוגמה המוכרת לנו. הוא העריך את יחסי הכוחות ואת האפשרויות, והוא מתנהל על פיהם.
אהבתיאהבתי
תמר,
צר לי אבל אני חושב שיש גם מחלוקת בעניין העובדות
אהבתיאהבתי
דוד,
יכול להיות. במקרה הזה גם חלק ניכר מהעובדות אינו ידוע, ונתון להערכה ופרשנות של כל אחד מאיתנו.
אהבתיאהבתי
תמר,
בעמדה שלי לא מעורבות עובדות לא ידועות וזו עיקר המחלוקת
למרות מה שאת כותבת עד לרגע זה לא הוצג כל הסדר הלוואה אחר ומכאן שההודאה אינה אמיתית עדין.
אהבתיאהבתי
דוד,
הסברתי מדוע הסדר כזה לא יוצג. מהסיבה הפשוטה שלכל הצדדים יש אינטרס שלא יוצג. אבל ניתן לקרוא בין השורות של הדיווחים הבינלאומיים.
אהבתיאהבתי
לתמר שלום תחת הגשם הסוחף,
את מדברת על "קריסת מערכות כתוצאה משבירת סדר היום". מעניין שאת שלא מדברת על כל אותם קורבנות ההפרטה שחייהם וחיי משפחותיהם נותצו לרסיסים כתוצאה מהפרטה ברברית וחסרת רחמים.
אהבתיאהבתי
מיכאל,
אני כאן בגלל כל אותם קורבנות ההפרטה שחייהם נותצו. אני מנסה לחשוב איך למנוע תוספת ניתוץ עכשיו ובשלב הניסיון לתקן. מה לעשות, כל שינוי עלול להיות כרוך בשבירה. מה שנכתב כאן נכתב על מנת שניזהר לא לשבור עוד, וננסה להיות עדינים כל האפשר בטיפול בחייהם של אנשים.
אהבתיאהבתי
לתמר שלום,
את כותבת ש"שקט" ביוון.את לא כותבת על עשרות אלפי קרבנות ההפרטה ביוון ששולחו לאבדון עקב לחצים בלתי נסבלים של האיחוד האירופי הניאו-ליבראלי.
ערב טוב.
אהבתיאהבתי
מיכאל,
המאמר הזה מכוון לדילמה של ימים אלה. כתבתי בעבר הרבה מאד על המשבר ביוון. אני מפנה בקישור למאמר אחד בתוך המאמר הזה, אבל אותו מאמר קודם מפנה לשרשרת מאמרים מאז 2003. בכל המאמרים האלה כתבתי שיוון צריכה לצאת מהאירו. כתבתי שחברותה באיחוד האירופי לא מיטיבה איתה. תיארתי את האומללות שעיניי ראו. הם לא קראו. עכשיו, המצב הוא אחר, והשאלה היא איך יוצאים ממנו מבלי לאמלל עוד אנשים רבים. לעיתים, גם כוונות טובות ונאצלות מובילות לגיהנום. את זאת ההיסטוריה מלמדת אותנו. לכן, צריך לחשוב איך יוצאים עכשיו במינימום נזק. את זאת, ציפראס לדעתי מנסה לעשות, וכדאי לעקוב אחרי מה שקורה שם וללמוד לטוב ולרע.
אהבתיאהבתי
תמר,
הרי ההסדר הכושל האחרון בא בעקבות 2 הסדרים כושלים בעלי מאפיינים מאד דומים (בעיקר אי ישימותם) ועובדות אלה ידועות לכל המעורבים. לכן ההסבר שלך לא מתאים לנסיון. גם עדותו של וארופאקיס מבהירה זאת.
אהבתיאהבתי
דוד,
כל הרעיון הוא להתגלגל מהסדר להסדר כשכל אחד מהם משופר בקצת מקודמו. נדמה לי שזה מה שציפראס עושה. אני מודה שהם לא מעבירים את הסכמיהם הסודיים אליי, ובמיוחד לא את הקריצות הנלוות. אני מתרשמת שהם מעבירים אותם אליך.
אהבתיאהבתי
תמק,
את טועה. למרות דבריך, אף אחד לא מעביר אלי דבר שלא זמין עבורך.
אהבתיאהבתי
ברור שלא, התבדחתי, ונדמה לי שמיצינו.
אהבתיאהבתי
ברור שהבדיחות לא מועילות לכלום
אהבתיאהבתי
תמר במיטבה. לא פלא שאת שמה לא תמצאו ברשימת המרצים בכנס יסוד או ברשימת היועצים של הזש״ת (היי זאת שלי תתפקדו)
וברור מחלק מהתגובות כאן מדוע המרחק לתמורה פוליטית בארצנו רב. עדיין רבים האנשים שחושבים שהפוליטיקה של השינוי היא בהכרזות. רווי סינוסיטיס שאינם מודעים לעצמם. בשבח הדקל מצחה. הבה נצעק הפרטה הפרטה והכל יהיה בסדר.
אהבתיאהבתי
רוויזיוניסטים שאינם מודעים לעצמם. בשבח הדקלמציה.
אהבתיאהבתי
אודי,
תודה. אנחנו מכירים מספיק כדי לדעת שתפישת המציאות שלנו דומה. אתה מצד ההתבוננות הדקה באווילות ההיסטוריה, אני מצד הכלכלנות היישומית שיודעת כמה זמן וכוחות צריך בשביל כל תזוזה של מילימטר.
וזה שאני לא בכל מיני רשימות, זה במידה רבה באשמתי.
אהבתיאהבתי
חבל תמר שאת לא ב"כל מיני רשימות".מנסיוני,אני חבר מפלגת העבודה, אני נוכח לדעת ,עד כמה הדוקסה הניאו-ליבראלית מפריטנית חזקה ,לא רק בקרב בעלי האינטרס מימין ומ"שמאל",אלא גם בקרב האגף המתקרא "סוציאל דמוקראטי",והצעירים הנאיביים,שמסרבים לעשות ניתוח מעמדי של האסון המתרגש ובא לקראת החצי השני של החיים שלהם.
לגביהם,הטייקונים היו פה מאז ומעולם,ובתמיכתם בהפרטה של המפעלים (בניגוד לשלילתם את הפרטת השירותים),הם מעבירים "במלוא הכרתם הפוליטית" את השלטון לידי פלוטוקראטייה שהופכת את כולם לעובדי קבלן חסרי מחר.
ה"עגלים" לא יקבלו את ה"חלב" שלהם אם מפריטים את פרות החלב לידי טייקונים שודדים שכל "יכולות הניהול" שלהם מתמצים בקירבתם לאנשי משטר ההפרטה המשתולל מזה 40 שנה.
אהבתיאהבתי
מיכאל,
אני עושה את מה שאני יכולה במגבלות הגיל והכוח. מי שפונה אלי נענה ואני משתדלת. מסכימה אתך שצריך גיוס כוחות על מנת לשנות.
אהבתיאהבתי