קובלנתו של מעמד הביניים. מצע השמאל

רעש הבחירות בארה"ב, יחד עם המהומה השגרתית אצלנו, כיסו בשבוע שעבר על אחד מאירועי העשור החשובים ביותר. זה היה ביקורו של ברק אובמה ביוון ב-15 עד ה-16 לנובמבר. אובמה הכריז מראש כי יקרא בביקור "להפחתת חוב משמעותית" ליוון. הוא המשיך וקבע: "אני מאמין גדול בכך שכדי לקדם רפורמות משמעותיות, צריך להעניק תקווה לאנשים…קרן המטבע הבינלאומית אמרה כי הקלה בחוב קריטית כדי להציב את כלכלת יוון על נתיב חיוני ולהכין את חזרתה לשגשוג" (דהמרקר ה-15 לנובמבר).

מה לנשיא מעצמת-העל ארה"ב ולמדינה הים-תיכונית הקטנה והענייה? אולי ערכי החופש והדמוקרטיה המשותפים. אך בעיקר, כך ניתן להתרשם, החשש מחלחולו של המשבר היווני לאיחוד האירופי, לברית נאט"ו ולעולם כולו. בהמשך מסעו, טס אובמה לברלין לפגוש את קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. הוא ניסה לשכנעה לקדם את הפחתת החוב של יוון.

מסעו של אובמה הוא עדות למרכזיות הסיפור היווני. יוון אמנם תופשת רק חלק מזערי מכלכלת אירופה ומכלכלת העולם כולו, אך היא הפכה לסמל התקוממותו של עם קטן נגד שתלטנות האיחוד האירופי והמגזר הפיננסי הבינלאומי. אותם גורמים שדרסו את יוון במשך שנים, מודים עכשיו בפה מלא בטעותם. זאת, בוודאי, לא בלי קשר לברקזיט ולזרמים אחרים של מחאה, הצצים באיחוד האירופי מדי יום.

מלוא הקרדיט למהפך בתדמיתה של יוון שייך לראש ממשלתה אלכסיס ציפראס. הוא זה שהובילה לדרך הנכונה לאחר משאל העם של יולי 2015. הכרעת משאל העם הייתה שלא לקבל את תנאיהם הכופים של הנציבות האירופית, קרן המטבע הבינלאומית והבנק המרכזי האירופי לחילוץ יוון ממשבר החוב. הכרעה זו כ-אילו הוזמנה על ידי ציפראס וממשלתו. זאת הכרעה של "תחזיקו אותי, מה אני אעשה".

אך ההמשך במתכונת סנקציות מצד בעלי החוב דחף את ציפראס להרהור נוסף. הוא הבין כי התורים הארוכים לכספומטים הריקים משטרות האירו לא יחזקו את שלטונו ואת משטר הדמוקרטיה בארצו. במשא ומתן, שאז נתפש ככניעה, הוא התחייב ליישם כמה מהרפורמות שנכפו עליו. כך הוא דחה את המשבר, הרוויח זמן להתארגנות מחדש, ואפשר לכל הגורמים הבינלאומיים להתעשת.

התנהלותו של ציפראס היא מופת לפוליטיקת שמאל-מרכז ריאליסטית. הוא לא זנח את יעדיו ארוכי הטווח, אך הבין שללא הקשבה למה שקורה בסביבתו הקרובה, וללא תמרון ביחסיו עם הגורמים הבינלאומיים, הוא יוביל את יוון להרס. סגנונו מזכיר ציטוט מלוי אשכול שלנו, במצגת מטעם מכון לוי אשכול: "אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג את מה שאני רוצה". וכמו אשכול, גם ציפראס זכה לביקורתם הנוקבת של השמאל ביוון ושל השמאל הבינלאומי.

ראש וראשון למבקריו היה שר האוצר קצר המועד בממשלתו, חברו למפלגת השמאל סיריזה, שר האוצר, יאניס וארופאקיס. וארופאקיס התפטר בדרמטיות עם פתיחת המשא. מאז, בשנה וקצת שחלפה, הוא מקדיש את זמנו להקמת תנועה בשם "דמוקרטיה באירופה, 2025", שמטרתה להפוך את האיחוד האירופי לשקוף, שוויוני ודמוקרטי.

שקוף-שוויוני-דמוקרטי, כמה הזוי. האיחוד האירופי מכיל בתוכו מדינות גדולות וקטנות, חזקות וחלשות, בעלות משטרים שונים ומסורות שונות. האיחוד אמנם קם על השאיפה ליצור מכנה כלכלי משותף בין מדינותיו.  מכנה שימנע עוינות כדוגמת זו שפרצה בשתי המלחמות. אך ההליכה לאיחוד גורף מדי דווקא חידדה את הפערים. כל עוד שהסתפקו בהסרת גבולות הסחר, הוא שרד יפה. ייסוד האירו, והאחדת התנאים הכלכליים שנגזרה בעטיו, ליבו את ניגודי ההשקפות והאינטרסים.

השמאל העולמי, שכמו כולם נתקל בסתירה בין החלום למציאות, בחר להתעלם מהעובדות באיחוד ולדבוק בתמונת עולם אוטופיסטית. כך קרה שבבריטניה הוא נדחק הצדה לאחר הברקזיט. הציבור שחי בעולם הזה איבד את אמונו במפלגת הלייבור.

התפתחות דומה נחשפה בארה"ב עם בחירת דונלד טראמפ. טראמפ, איש ימין מובהק, הגיע לנשיאות בזכות התיחסותו לתופעות הלוואי הלא-נחמדות של הגלובליזציה. הילארי קלינטון, לעומתו, בחרה לדבוק בגירסת הסולידריות הבינלאומית של השמאל העולמי. כך קרה שטראמפ הלאומני נבחר להיות מבטאו של האינטרס הלאומי האמריקאי. אין פרדוקס גדול מזה. ואין ביטוי חריף מזה לנזק המוסב על ידי עמדת השמאל העולמי המעופפת כלפי הגלובליזציה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

7 מחשבות על “קובלנתו של מעמד הביניים. מצע השמאל

  1. תמר,
    א. לדעתי את שוגה בעניין יוון:
    1. ציפראס בלם את המהפך, שיכול היה להביא לנקיטת צעדים לפתרון המשבר, ונהג בניגוד לתוצאות משאל העם.
    2. הוא התקפל לטובת אלה (שהונחו ע"י אינטרסים שמזכירים את המושג "קפיטליזם חזירי") ואיפשר להם להנהיג הסדר רע (שדואג בעיקר לאינטרס של העלי החוב כמו גרמניה…) נוסף שספק ישפר את המצב.
    3. הסיפור הזה מזכיר את תוצאות המחאה (שלא טיפלו בגורמיה) החברתית של 2011 כי אלה שאמורים היו לטפל בגורמים מרחו את הטיפול.

    ב. הביקור של אובמה הרבה לאחר הארועים (שהוא עצמו – "ברוז צולע") העיקריים מאז שציפרס הפך לראש הממשלה הוא עדות שבעיניו יוון מסמלת משהו חסר חשיבות שלא מצדיק ביקור וסיוע של נשיא אמריקאי

  2. דוד,

    לצערי, אנחנו לא מסכימים הפעם.

    א. 1.2 ציפראס לדעתי תמרן מהסיבות שפירטתי לעיל. הוא ניצל את משאל העם כדי להפעיל לחץ על הנושים של יוון, ועזר להם להתקפל מאחורי הקלעים. זאת, מתוך שהוא הבין שמהפך יגרור אחריו הרס. יוון אינה מספיק חזקה כדי להילחם חזיתית בנושים. מלחמה חזיתית הייתה מוציאה מהם תגובה קשה, והדיבור מאחרי הקלעים בעצם עמעם את מה שהושג, והוא התחשבות ביוון. העובדה היא התנאי ההסכם מעולם לא הוצגו לציבור במלואם. בעלי החוב לא רצו שהויתורים שלהם ייחפשו לציבור. עובדה נוספת היא שיוון הייתה רגועה לאורך כל התקופה, וציפראס מילא באופן חלקי בלבד את תנאי ההסכם שפורסמו (כגון קיצוצי תקציב, הפרטה ופיטורי עובדים.

    א.3. הסיפור של יוון שונה לגמרי מסיפור המחאה אצלנו. שם, אלה גורמים חיצוניים שלחצו. הציבור במשאל העם בעצם שיחק לידי הממשלה, בהזמנתה.

    ב. אם יוון היא לא חשובה, מדוע אובמה טרח ליסוע אליה. ביקור של נשיא ארה"ב הוא תמיד בעל ערך הצהרתי. אובמה בחר להצהיר מהסיבות שפירטתי.

  3. תמר,

    א. 1.2 לדעתך כי 'ציפרס תמרן' אין תמיכה בעובדות ההיסטוריות. למשל: תנאי ההסכם כן הוצגו במלואם (https://www.imf.org/external/pubs/cat/longres.aspx?sk=43915.0) ונותרו כשהיו לאחר המשאל שדחה אותם. תנאי ההסכם הטילו את כל האחריות על היוונים כאשר הנושים לא חוייבו בדבר. העובדה שציפרס חתם על ההסכם הזה בניגוד לתוצאות משאל העם היא עוד עובדה נכונה.

    כמו ההסדרים הקודמים גם זה היה כזה שיוון לא יכלה לעמוד בו ובדאי שלא לצאת מהמשבר..

    א.3 ציפרס שיחק לידי הנושים שאינם בעצם גורמים חיצוניים למסגרת הרלוונטית – גוש האירו. זה ממש כמו שהציבור אצלנו שיחק לידיה של הממשלה וויתר על רוב דרישותיו.

    ב. העובדה שאובמה נזכר מאוחר מידי, מתי שהוא כבר ברוז צולע מראה שהוא לא יחס לבעיית יוון משקל משמעותי.

    אי ההסכמה שלך לא ממש מבוססת.

  4. דוד,

    אין טעם שאדקלם הכל מחדש. תנאי ההסכם אמנם הוצגו בפומבי, אך כדרך הסכמים כאלה, גם כאן כנראה נותרו הבנות בלתי כתובות. והעובדה היא שעל פי דיווחי העיתונות הבינלאומית, יוון מלאה את ההסכמות עלפי הבנתה וכולם שתקו. העובדה כעת היא שגם קרן המטבע תומכת בטענת יוון וקוראת להקל מעליה את תנאי החוב.

    ולגבי אובמה, כל ביקור של נשיא ארה"ב הוא הצהרה מחייבת, גם אם הוא בסיום כהונתו.

  5. תמר,

    1. אין שום חידוש בהתנהלות יוון. גם בהסדרים הקודמים היא עשתה כראות עיניה. הסדר שבסופו של דבר לא מקויים הוא ברוב המקרים הסדר לא מתאים, לא פתרון.
    2. העובדה שקרן המטבע קוראת להקל על יוון היא עדות בוהקת שההסדר לא היה הסדר בר יישום מהתחלה וגם שתמיכת הקרן בהסדר היתה מעשה לא ראוי.
    3. הצהרות של נשיאים מאוחר מידי הן אולי הצהרה עוזרת אבל בהחלט 'מאוחר מידי ומעט מידי'.
    4. איך שלא יהיה העובדות מעידות שההסדר פתר את הנושים, בנקים גרמניים וכו' (ואת גרמניה) מאחריות והטיל את כל האחריות על היוונים ורק עליהם. הנושים לא ויתרו על כלום. והכי חשוב המצב הכלכלי ביוון לא משתפר עדין כרבע מכוח העבודה מובטל (https://www.theguardian.com/business/2016/aug/13/greek-economy-still-spiralling-down-year-after-crisis-declared-over).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s