"אני אומרת שלמדינה הזו יש כסף. שהעוגה תתחלק נכון. יש כסף עודף" קובעת ויקי קנפו בראיון ל"דבר ראשון" מהשבוע שעבר.

טענתה של קנפו היא תמצית הויכוח הלא-נגמר בכלכלה. "למדינה יש כסף" – מי זו המדינה? אם המדינה היא סך כל אזרחיה, כספי המדינה הם סך כספיהם של אותם אזרחים – הכספים שנמצאים כאן, ועוד הרבה שנמצאים בחוץ. מאז סוף שנות השמונים יכולים אזרחי ישראל להחזיק בשווייץ ושות' כמה כסף ורכוש שיאבה לבם. הם יכולים להפקיד כספים בבנקים מחוץ לגבולות המדינה, לרכוש דירות איפה שבא להם, לנהל חברות היכן שנראה להם הכי רווחי.

על פי החוק, עליהם להצהיר ולדווח על רכושם ועל הכנסותיהם השוטפות. אך מקרים לא-מעטים שתוארו בתקשורת מעידים כי לא מעטים בתוכנו מעדיפים לא לשתף את כו-לם בחייהם הכלכליים. בהינתן עובדות אלה, יתכן בהחלט שלמדינה במובן של אוסף-כל-אזרחיה יש כסף, אך הכסף הזה לא נמצא כאן ואינו מועיל לרוב המכריע של האזרחים. הוא לא מוצא כאן לצריכה פרטית, לא מושקע ביזמות מקומיות, לא תורם למסים המשולמים כאן.

ואם מסים, הרי נקודה נוספת שאליה קנפו בוודאי מכוונת. יש כסף? הוא נמצא היכן שהוא מתחת לבלטות של העשירים ביותר, נקרא להם "המאיון העליון". נכון, העשירים ביותר כבר עכשיו, ובעצם תמיד, תורמים חלק ניכר מכספי המסים, כי לידיהם נופל גם חלק ניכר  מההכנסות. תורמים הרבה, ומסוגלים לתרום הרבה יותר.

התעשרותם של העשירים היא, במידה רבה, פרי של כישרון ומאמץ אישי. עם זאת, היא לא הייתה אפשרית ללא תשתיות כגון חינוך-בריאות-תחבורה, פרי עבודתו ומסיו של כלל הציבור. על כן מוצדק להחיל על העשירים ביותר מס הכנסה נוסף לזה המשולם על ידם היום. אפשר לשפר את הגביה מהם על ידי חיוב העשירון העליון, או לפחות הפלח העליון בתוכו להגיש דו"חות הכנסה שנתיים.

טענתה של ויקי מתייחסת מן הסתם גם להעדפות הממשלה בחלוקת הוצאותיה. גם אם סך  הוצאת הממשלה אינה ניתנת לשינוי בטווח הקצר, עדיין חשוב לראות לאן היא מופנית. האם, באמת, נכון להשקיע סכומי עתק בהרחבת כביש מספר אחת, כאשר במקביל מושקעים סכומים אדירים ברכבת מהירה בקו תל-אביב-ירושלים. ניתן היה למקסם את תועלתה של הרכבת, שהיא כלי תחבורה עממי ושוויוני, על ידי ניסיון להבין איך מגבירים את נגישותה. ובמילים אחרות, ניתן היה להימנע מכפל הוצאה על שיפור התחבורה בעזרת דיבור עם משתמשיה.

אבל הממשלה לא מעוניינת לדבר – לא עם ויקי קנפו ממצפה רמון, ולא עם גברת אברמוביץ' ממושב היוקרה שבשולי כביש מספר אחת. יש לממשלה תוכניות משלה לניצול כספה. יתכן שהיא מאמינה כי תיטיב עם העם דרך הטבותיה ליזמים. ומי שלא מאמין לה, אולי יוצא עם ויקי כנפו לצעוד. אולי סתם, כמו גב' אברמוביץ', מנסה לא-לחשוב מה יהיה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה ישירה, רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***