שני קניונים יושבים בראש ההר. שניהם נראים למרחוק. האחד, שנבנה לפני שנים, תוכנן מתוך התחשבות כלשהי בנוף. השני, החדש יותר, הוקם על מנת לצעוק: אני הכי גדול. שניהם גדולים. שניהם עמוסים בשלטי פרסומת רעשניים. מראהו של הראשון איכשהו עומד באמות המידה של הכיעור המקובל. השני חורג מכל אמת מידה: מרובע, אטום, מחסני, משתלט על סביבתו.
הקניון הראשון נבנה עם מספר פתחי יציאה, רובם נסגרו במשך השנים מטעמי חיסכון. הקניון השני הפנים את הלקח והוקם מלכתחילה עם פתח יציאה אחד. מה יקרה אם חס וחלילה יזדקקו שם לפינוי חירום? איך יצליחו בזמן קצר לפנות מאות אנשים ללא פגע?
הקניון הראשון מוקף בכביש טבעתי, המאפשר את התנועה אליו וממנו ממספר כיוונים. הקניון השני מחובר למסלול תחבורה חיצוני רק על ידי כביש גישה אחד, חד-מסלולי בכל כיוון. מה יקרה אם חס וחלילה יזדקקו שם לפינוי חירום? החניון התת-קרקעי עמוס מהיום הראשון. יש לו רק פתח יציאה צר אחד. חברינו הטובים כבר חונים על המדרכות. הולכי הרגל מתרגלים לצעוד על הכביש.
שני קניונים, במרחק לא-רב אחד מהשני, איך שניהם ישרדו? שני קסטרו, שני פוקס, שני הוניגמן, שני מקדונלד'ס. הם יתחרו על מבצעי הנחה, ועל המחיר הנמוך ביותר. בעלי הקניון יפחיתו את דמי השכירות, ויתקשו להחזיר את השקעתם. הקניון הוותיק כבר הראה מה עושים במצב כזה: מכבים את רוב הנורות במסלול היציאה מהחניה התת-קרקעית. תסתפקו באור הקלוש מבחוץ, אנחנו בעד איכות הסביבה.
שני קניונים, שני מקורות השראה. למעשה, יצקתי כאן יותר משניים. נוסיף עוד תבלין, סיפור ששמעתי מפי אחד משוכרי החנויות. חבריו הסוחרים קלטו די מהר שהם הולכים לקבל כביש גישה ככה, מיזוג אוויר ככה וככה, שכר דירה ככה וככה וככה. הם רוצים לפנות לבעלים. אבל בעלי הקניון ידעו מלכתחילה מה הם מתכוונים לספק, לכן הם החתימו את כל בעלי העסקים בו על אי-התאגדות.
בתקופה האחרונה מדברים הרבה על חוזים אישיים, על חברות קבלניות להעסקת עובדים. מדברים ועושים. עשרות ואולי מאות ועדי עובדים הוקמו בשנים האחרונות. עכשיו, כך נראה, צריך להתחיל לחשוב על הוספת מימד חדש להתאגדות המקצועית: איגוד אנשי העסקים הקטנים בקניונים ובמרכזים המסחריים. האנשים האלה, שאינם שכירים, אינם מוגדרים כפרולטריון הקלאסי. אך מבחינת היעדר כוח וזכויות הם שייכים לפרולטריון של תקופתנו.
ואם נרצה למצות בכמה משפטים את מה שנכתב כאן, אז התיאוריה הגדולה של הקניונים אומרת ככה: הסוחרים מוכים, תשאלו אותם ותשמעו. הקונים מורידים את הראש בלית- ברירה. כל מי שחי בסביבה סובל בלי מילים מהארכיטקטורה האלימה. מי אישר את זה? לא חשוב לדון בשאלה בלימודי הכלכלה?
הסטודנטים לתארים השונים בכלכלה מקדישים הרבה מזמנם לשינון מודלים בנויים לתלפיות ובנייתם. היכולת לארגן את המחשבות בעזרת מודל חיונית לכל תחום אנליטי. אך הבנתו של מודל אינה מלאה בלי עימותו עם המציאות.
אז חבריי מורי האקדמיה, הנה מה שאני מציעה. הוסיפו "שיעור קניון" לתוכנית הלימודים בכלכלה. כמו שפעם, כשהיינו ילדים, המורים הטובים הוציאו אותנו לשדה. למדו את התלמידים לרשום את מה שעיניהם רואות. ואז חזרו איתם לשוק חופשי, תחרות משוכללת, כוח מונופוליסטי והתאגדות של חלשים. כמה מהם אולי ייצאו כלכלנים טובים.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה ישירה, רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
הפניית תשומת הלב להתאגדות השוכרים בקניון היא מאד מעניינת. בקשר לזה, לעניות דעתי, אין מצב שסעיף מגביל כזה יחזיק מעמד בבירור משפטי נגד הקניון. הוא מנוגד לחופש העיסוק וזאת לפני שגוררים לנושא חוקי יסוד נוספים.
עולה כאן נקודה נוספת, למה אין בחוק סנקציה נגד מי שמנסה בכלל לעבוד בשיטת מצליח. דוגמא משטח אחר, תבהיר למה הכוונה. כידוע יש במשפט העבודה חוקי מגן ששום התחכמות חוזית או 'ויתור' מצד העובד, יכולים לאיין אותם – אז אותו כנ"ל, למה אין, בקשר לחוקי המגן, סנקציה חריפה על מי שמנסים בכלל לפגוע בצורה לא חוקית בזכויות העובד.
אהבתיאהבתי
נגה,
לפי תגובתך אני מבינה שאת (או אתה, זה שם לשני המינים) בעלי השכלה משפטית. האיש שסיפר לי את זה הוא איש עסקים מנוסה. אבל, הנה, מה שהשלטת פחד עושה. בכל אופן, זה טוב שהנושא עולה כאן. אולי יתעוררו.
אהבתיאהבתי
ראשית תודה על ההקדמה השמית, אני נמנה על הזן הנדיר של אנשים בשם זה. לפי ספירה פרטית שלי, אנחנו כ-25 במדינת ישראל. נגה הראובני, הראשון מביננו בעל שם זה, כבר לא עמנו…
אינני משפטן אלא פעיל חברתי כלכלי, ואגרתי ידע רלבנטי ממקורות שונים ככל שהשתתפתי בפעילות כזאת.
ולעניין: מה שהערתי הוא בדיוק שייך לעניין הפחד, הצעתי איזה כלי לטיפול – סנקציה בחוק,שתוציא את החשק 'להפחיד'.
כפי שכתבת, אולי יצא מזה עוד משהו.
אהבתיאהבתי
היי נגה,
הייתי ערה לשם בגלל נגה הראובני. אבי היה בקשר עם הוריו בשנות העשרים של המאה שעברה (כמעט מאה שנה, אני לא מאמינה).
אהבתיאהבתי
ולמי שלא הבין למרות התיאור המדויק והנוגה (כמעט כתבתי 'נגה') מוזמן לצפות בפלא הארכיטקטוני המצמרר הזה שתמר מדברת עליו בנסיעתו הבאה לעיר הקודש
אהבתיאהבתי
אנונימי,
זו פרשנות שלך. אני, כאמור, שילבתי כאן תיאור של כמה קניונים שובי לב.
אהבתיאהבתי
איפה בעיר הקודש?
אהבתיאהבתי
סיורי שוק ולא רק מודלים של שווקים: נשמע לי נהדר. ולא רק לסטודנטים לכלכלה. אולי זו דרך להחזיר את הערך הראוי לאגורה.
אהבתיאהבתי
נעמי,
תסכימי אתי שזה לא העניין לשים את האצבע על קניון מסוים עכשיו, כשהוא כבר בנוי לתפארה. זה עלול לגרום רק נזק. אני מעדיפה להעלות את העניין עצמו, וכך לעורר את המודעות ואולי את התגובה הנכונה בבניית הקניון הבא. ומבחינתי, התגובה הכי הנכונה היא הימנעות מקניונים בכלל.
אהבתיאהבתי
שונרא,
מוזמנת לסיור שווקים בירושלים. שוק מחנה יהודה הוא עדיין אחד השווקים היפים שראיתי.
אהבתיאהבתי
תמר,
אני סתם סקרנית. באופן אישי ביקורי בקניונים הם נדירים.
והאמת היא שמעניין הסיפור האמריקאי של הקניונים.
אהבתיאהבתי
נעמי,
קרא ואשכיל, הסיפור די חוזר על עצמו בכל מקום. המקור הוא כמובן ארה"ב.
אהבתיאהבתי
בעתיד ודאי נשמע איך הקניון החדש והמפלצתי הזה ,קיבל את כל הרשיונות והאישורים מהרשויות השונות – ראה הפרשה ההולילנדית הידועה כמה קילומטרים מזרחה…ימים יגידו…
אהבתיאהבתי
פנינה,
ימים כבר מגידים. הקניון "הזה" והקניונים "ההם" יושבים כאן. לנו נותר רק לקטר.
אהבתיאהבתי