המסר החשוב ביותר של הברקזיט אינו הכרעת משאל העם כשלעצמה. המסר המהותי יותר הוא זה שחלחל במהלך הדיונים, לאמור: זה לא שמאל נגד ימין, זו הגלובליזציה בדמותה העכשווית, נגד הגלובליזציה האחרת. זו השאלה שלא נשאלת מספיק: יש גלובליזציה אחרת? ולראיה, גם הלייבור וגם השמרנים התפצלו בתוכם ביחס למשאל העם.
בשלב זה, עוד מוקדם לומר אם הפיצול בתוך כל מפלגה מסמן היערכות פוליטית שונה מחלוקת השמאל-ימין שהתקבעה עוד במאה השמונה-עשרה. יתכן שמה שקורה עכשיו הוא רק קריאה לחשיבה מעמיקה יותר בתוך כל גוש פוליטי. קריאה להגדרה מחדש של הגלובליזציה; להצבעה על המרוויחים והמפסידים ממנה; ולאמירה ברורה: מה בגלובליזציה הנוכחית מעוות ככה את חלוקת ההכנסות והעושר.
ספינים
בינתיים, במקום דיון יסודי על שאלות הגלובליזציה, קיבלנו להג רגשני על פליטים. זאת, באדיבותם של הספינולוגים הרגילים: בעלי ההון ומשרתיהם בפוליטיקה, באקדמיה ובתקשורת. נכון, קליטת הפליטים מעמידה את אירופה בפני התלבטות מוסרית קשה. דרישתה של מרקל לקלוט בכל מדינה של האיחוד מכסה מסויימת של פליטים גם היא שם ברקע. אבל קליטת הפליטים היא רק קצה-קצה של מבוכה כלכלית-חברתית המתגבבת כהר בבריטניה ובשאר מדינות אירופה מאז שנות השבעים. ישנם כאלה, שלא מעוניינים בהפגת המבוכה הזו.
הסטת הדיון לקליטת הפליטים, לשנאת בעלי צבע כזה או אחר לכאורה, היא צמצום ציני מכוון של הסוגיה. מה, בריטניה לא קולטת מיליוני אזרחים מכל הצבעים ומכל הדתות ממדינות מה-שהייתה האימפריה שלה? אך כשלאלה מצטרפים השרברב הפולני והפועל הבולגרי, וגם לא מעט בעלי מקצועות חופשיים מרחבי תבל, משהו נשבר אצל מעמד העובדים הבריטי. אותו מעמד שסופג וסופג בלי סוף מאז שנות השבעים, מאז תחילת משבר התעשייה במולדת המהפיכה התעשייתית. התנערותן של ממשלות בריטניה – מימין ומשמאל – מאחריותן לתת מענה למשבר הזה, היא שעומדת מאחורי המענה שקיבלה הממשלה הנוכחית בברקזיט.
לאלה נוספו הפתיחות הבינלאומית הרבה במסגרת הגלובליזציה. פתיחות שהשחיזה עד לקצה את אופיה של לונדון כמרכז בין-לאומי פיננסי, העלתה בטירוף את מחירי הנדל"ן בתחומה, העמידה בעית דיור ואיכות חיים ענקית בפני צעיריה בני מעמד הביניים. זה לא הכורים ולא עובדי המספנות עכשיו, זה כל מעמד הביניים הבריטי שמתערער. זה קוד התנהגות, זו תרבות שנלחמת בפלישת הברברים. הברברים מה "סיטי", הברברים של הפיננסים, הברברים שרואים רק כסף.
ומה עכשיו?
השוק האירופי המשותף, אבי האיחוד האירופי, הוקם רשמית ב-1957. בריטניה הצטרפה אליו ב-1973. שש-עשרה שנה בלי בריטניה, אפשר בלי בריטניה גם עכשיו. אבל חששם של ראשי האיחוד האירופי לא נובע מהקושי להתמודד עם צדה הטכני של העזיבה. ראשי האיחוד מוטרדים מהמסר שהיא נושאת. המסר האומר כי משהו באיחוד האירופי לא מתפקד. היה חזון יפה, הגשמתו ככה וככה.
מכאן והלאה, הכל תלוי בתגובת האיחוד. אם חששם של ראשיו יוביל אותם לתוקפנות כלפי בריטניה, הם יחבלו קשות בכלכלת האיחוד, עד להידרדרות כלכלית-פוליטית עולמית. אם הם יתאפקו וינהגו בתבונה, תימצא הדרך להמיר את הסכם העל של בריטניה עם האיחוד בשורת הסכמים חלקיים. כך בריטניה לא תנותק מהיבשת הצמודה לה.
המודל של הסכם לכל תחום הוא מודל ותיק ביחסים הבינלאומיים. אפשר לתפור הסכם סחר, הסכם אחר למעבר עובדים ועוד הסכם להשקעות. תפירת ההסכם למידתה של בריטניה תאפשר את הגמישות שהיא זקוקה לה. אתן רק דוגמה אחת כדי להמחיש. במסגרת האיחוד, בריטניה כפופה למעטפת מכס מוכתבת כלפי כל העולם. ומה אם היא רוצה לחסום יבוא של דגים מהונדסים גנטית? פיתרון הבעיה, לאחר ההתנתקות, יהיה מסובך יותר מאשר לפני ההצטרפות לאיחוד האירופי. אבל הוא אפשרי, ובמצב שנוצר הגיוני לאפשר לבריטניה ולשאר חברות האיחוד המעוניינות לסגת מהפתיחות בהדרגה.
נסיגה הדרגתית ממסגרתו הכופה של האיחוד, תוך מעבר להסכמים חלקיים, תאפשר יציאה ממנו ללא עוינות, וללא מהומה עולמית. נקווה שכך יהיה.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה , רכישה באינדיבוק, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
כתבת יפה.הגלובליזציה והניאו ליברליזם הקלקלי שהביא לשחיקת המעמדות הנמצאים מתחת למעמד הנהנה מהשיטה ,הם הגורמים הבסיסיים להתערערות האיחודים השונים ולשבירתם.אמנם החיים אינם קו ישר,אבל אני משער וצופה התפרקות הלאומים והאיחודים השונים.הסכמים פרטניים יהיו,אבל המצב שהיה לא יחזור.
אהבתיאהבתי
שמתי לב,שהמדינות המצטיינות במשטר סוציאל-דמוקראטי רציני המתבסס על איגודים מקצועיים חזקים ואוטונומיים,הן גם אלה המתייחדות בלכידות לאומית.ההשתוללות הניאו-לבראלית דרך הגלובליזציה ,עושה את ככל שביכותה לפרק את מדינות הלאום ,על ידי עידוד ההגירה של מיעוטים לאומיים ואתניים למדינות שכאלה. גם חולשת הסוציאל-דמוקראטייה בישראל יכולה להיות מוסברת על ידי פסיפס המגזרים האתניים והתרבותיים שקובעים את הכיוון הפוליטי בבחירות.לטעמי,לא רק הנושא ניאו-ליבראלי מתסכל את העמים,אלא גם הגלובלזציה ה"תרבותית" היא נשק רב עוצמה בידי הטייקונים.
אהבתיאהבתי
משה, תודה.
אהבתיאהבתי
מיכאל,
מסכימה איתך לגמרי. ולא סתם כתבת גלובליזציה "תרבותית" במרכאות. כן, החדרת תרבות מסוג תוכניות הריאליטי וכל מה שהטלוויזיה הנשלטת בידי בעלי ההון עושה, היא עוד דרך של החלשה מנטלית, טיפוח ההתרכזות ב"אני", ופירוק הערכים המאחדים את החברה ואת הלאום.
אהבתיאהבתי
."זאת ועוד, הסרת האחריות וביטול התכנון הכרוכים בחזון הניאו-ליברלי: "השוק יסדר הכל
.משנתה של ראש ממשלת בריטניה, מרגרט ת'אצ'ר באה למיצויה
אף אחד אינו יודע מה לעשות, אף אחד – בעיקר תומכי ההתנתקות – לא הכין שיעורי בית מה יקרה ביום שאחרי
בתרחישים מסוימים ייתכן מצב כזה גם אצלנו בהקשר של מהפך פוליטי.
.המעוז הניאו ליברלי משדר פאניקה
The Economist:
Anarchy in the UK
Britain is sailing into a storm with no one at the wheel
/
IT WAS a troubling exchange. On live television Faisal Islam, the political editor of SkyNews, was recounting a conversation with a pro-Brexit Conservative MP. “I said to him: ‘Where’s the plan? Can we see the Brexit plan now?’ [The MP replied:] ‘There is no plan. The Leave campaign don’t have a post-Brexit plan…Number 10 should have had a plan.’”
…
Sixty hours have gone by since a puffy-eyed David Cameron appeared outside 10 Downing Street and announced his resignation. The pound has tumbled. Investment decisions have been suspended; already firms talk of moving operations overseas. Britain’s EU commissioner has resigned. Sensitive political acts—the Chilcot report’s publication, decisions on a new London airport runway and the renewal of Britain’s nuclear deterrent—are looming.
…
At home mounting evidence suggests a spike in racist and xenophobic attacks on immigrants. Scotland is heading for another independence referendum. Northern Ireland’s peace settlement may hang by a thread.
But at the top of British politics, a vacuum yawns wide. The phones are ringing, but no one is picking up.
Mr Cameron has said nothing since Friday morning. George Osborne, the chancellor of the exchequer, has been silent. (This afternoon I texted several of his advisers to ask whether he would make a statement before the markets open tomorrow. As I write this I have received no replies.) The prime minister’s loyalist allies in Westminster and in the media are largely mute.
…
The country is sailing into a storm. And no one is at the wheel.
http://link.economist.com/click/7027313.90121/aHR0cDovL3d3dy5lY29ub21pc3QuY29tL2Jsb2dzL2JhZ2Vob3QvMjAxNi8wNi9hbmFyY2h5LXVrP2NpZDE9Y3VzdC9kZG5ldy9uL24vbi8yMDE2MDYyN24vb3duZWQvbi9uL253bC9uL24vbi9lbWFpbCZldGVhcj1kYWlseWRpc3BhdGNo/5356bd64899249e1cca06078C64b8579e
אהבתיאהבתי
לקסי,
מסכימה כרגיל. לא לשמאל ולא לימין יש היום משנה סדורה לנסיגה מהגלובליזציה. אנשים הסתגלו לבלוע בהערצה תיאוריות "ביקורתיות". אולי זה פועל יוצא של טלויזיה פעילה מדי. ובתכלס, מה עם תוכנית כלכלית אחרי כל הביקורת "הקונסטרוקטיבית"?
אהבתיאהבתי
הברקזיט: אנגליה לא נוטשת רק את האיחוד, אלא גם את החזון הגלובלי
http://www.haokets.org/2016/06/29/%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%96%D7%99%D7%98-%D7%90%D7%A0%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%A0%D7%95%D7%98%D7%A9%D7%AA-%D7%A8%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93-%D7%90/
אהבתיאהבתי
נעמי,
בוא נאמר שהיא נוטשת את החזון של גלובליזציה אוטופיסטית. אותי זה לא מבהיל, אני לא מאמינה באוטופיות. רוב מה שאני כותבת כאן, וגם מה שכתבתי בספרי "ברוכים הבאים לשוק החופשי" הוא אמירה ברורה נגד האוטופיזם הזה.
זה לא אנטי-גלבליזציה, בפירוש לא. הייתה גלובליזציה לפני האיחוד האירופי, הייתה גלובליזציה – סחר בין-לאומי, השקעות בין-לאומיות, ומטבע אחיד על פני אימפריה – גם לפני אלפי שנים. וכמה מהחזונות האלה נגמרו ממש לא טוב.
אז העניין הוא למצוא את נוסח הגלובליזציה הנכון למקום ולתקופה. רעיון האיחוד האירופי, ונוסח הגלובליזציה של שלושים השנה האחרונות, קצת הרחיקו לכת. אם כולם יהיה נבונים, ימצאו את הדרך להיפרד, ולהגדיר שותפות נכונה יותר, מבלי לטלטל את חיי כולנו.
אהבתיאהבתי
תמר, תגובתי מתייחסת לתגובה שלך ללקסי: "לא לשמאל ולא לימין יש היום משנה סדורה לנסיגה מהגלובליזציה". נראה שמתרחבת הסכמה שהגלובליזציה באפיוניה הנוכחיים איבדה את יכולתה להבטיח יציבות רווחה וחלוקה יותר שוויונית. נראה גם שמתרחבת ההסכמה שאין באופק הנראה בעין אלטרנטיבה מגובשת בעלת היתכנות פוליטית.
אהבתיאהבתי
ואולי, הטכנולוגיה התקדמה מהר יותר מהפוליטיקה ומהחברה האנושית.
החזקים בחברה האנושית מיהרו לנכס לעצמם את היתרונות הנובעים מהחידושים הטכנולוגיים ודילגו במהירות על פני מחסומים אומות ותרבויות אל חבורת-עושר-גלובלית על חשבון כל האחרים.
מאידך הפצת המידע – תוצאת אותה התקדמות טכנולוגית – מביאה לידיעת הרבים את קיום שכבת החזקים ההיא ומכאן תנועות המחאה וגם… דאע"ש לצורותיה השונות בתרבויות השונות.
כמו באותה קללה סינית… אנחנו חיים בתקופה שהולכת ונעשית "מעניינת" עם הזמן.
אהבתיאהבתי
נעמי ולקסי ידידיי,
קודם כל אני שמחה על ההסכמה בין שלושתנו ביחס למודל הגלובליזציה הנוכחי. נדמה לי שההסכמה הזו מחלחלת עכשיו לציבור די רחב. וכן, נעמי, כפי שאת אומרת אין היום אלטרנטיבה מגובשת בעלת היתכנות פוליטית. צריך לבנות את האלטרנטיבה הזו. כך בבריטניה, כך גם אצלנו, השמאל שקוע בהשמצת הממשלה הקיימת, ובספינים חסרי תוחלת. זה איזשהו ביטוי של "רוח התקופה" באופן שלקסי מנסח. העולם יהפוך למעניין במובן החיובי, כשהשמאל-מרכז יבין את זה. צריך לקוות שזה יקרה בקרוב. אנחנו לא מאחלים לעצמנו ולא לאף אחד אחר חיים "מעניינים" מדי.
אהבתיאהבתי
קצת מוזר בעיני – לקבוע חד-משמעית ש"אין אלטרנטיבה מגובשת" למודל הגלובליזציה הנוכחי. יש כך וכך מודלים , בטווח רחב למדי בין סוציאליזם דמוקרטי של ממש (אני לא מדבר על "סוציאל-דמוקרטיה") לבין "מדינת רווחה. חוקרים אותם, ומעריכים אותם מחדש, ומנסחים מחדש, ומציעים אותם לדיון, בדרך מפורטת ומנומקת (האם עלי להפנות את הכותבים כאן לעשרות ומאות פרסומים כאלה?) וגם מנסים אותם פה-ושם (לפחות ברמות-מיקרו , בתחומים חברתיים, כלכליים, תרבותיים). ודרך אגב, אוטופיה ( ממש כמו "סמול" בארצנו) נעשתה מילה גסה. בעצם, מדוע? אוטופיה, כפי שיש להבין אותה בהקשר שלנו, היא תקווה למציאות אחרת+ הצעה מגובשת למציאות אחרת שכזאת . היא אינה "פנטזיה"-בעלמא (נא לחזור לכתביו של ההוגה היהודי -גרמני ארנסט בלוך). הגלובליזציה , בנוסח ימינו, היא "מותג" – כלי מניפולטיבי לשירותם של העשירונים העליונים (ובהם , כמובן, כל כוחות ההון-שלטון בעולם, תאגידי-הענק והתעשיות הצבאיות הגדולות). למען האמת, ה"גלובליזציה", ובצמוד אליה גם המותג "כוחות השוק", הם דת. דת של ממש, המשתמשת בכל המנגנונים והמוסדות העומדים לרשותה — ואכן, יש לה יותר ויותר מנגנונים ומוסדות שכאלה – כדי לקבע תודעה (חוקרים רבים מזהים זאת כ"ייצור קונסנזוס") ולפיה לא תיתכן מציאות אחרת בחברה האנושית; רק זאת, ואין אחרת (ובמונחים די דומים : זהו "הטוב עולמות האפשריים" – אולי עם מקצה-שיפורים קטן). ומדוע לא נראה גם את הדת הזאת כסוג של אוטופיה? אוטופיה היפר-קפיטליסטית שניצחה והכריעה – ולא בתחרות הוגנת במיוחד – אוטופיות אחרות, בשלב ההיסטורי שאנו חיים בו?
האיחוד האירופי קם, מלכתחילה, כמסגרת של העשירים יותר ושל בעלי הפריווילגיות, ולמענם. מוסדותיו והממשלות החברות בו – שותפים פעילים להעצמתו של אי-השוויון באירופה, להפרטה
ברוטלית, לצמצום הולך וגובר של שירותי רווחה, בריאות וחינוך, וכידוע , גם לפרויקטים הצבאיים הקטלניים של נאטו (בהנהגת ארה"ב) במזרח התיכון , במזרח אסיה, בתימן. הרעיון של אירופה אחת, כשלעצמו, הוא רעיון נהדר. הומניסטי במקורו. לא כך הוא הוגשם, ולא כך מתכוונים מנהיגיו הרשמיים להגשים אותו. וכמוהו גם רעיון הגלובליזציה: לכאורה – יפה! כולנו עולם אחד !
למעשה: יותר ויותר בני אדם בעולם השלישי ( והשני) עניים , מנוצלים יותר, חסרי ודאות וביטחון
ותקווה – כל זה ב"אדיבותן" של מעצמות המערב ( ארצות הברית ובעלות בריתה באיחוד האירופי)
והמשטרים שהן מסייעות להם, בגלוי או בסתר – והאנושות כולה נתונה יותר ויותר לחסדיהם של תאגידים המובילים את כדור הארץ והטבע שלו לאבדון. גם זה ב"אדיבותן" של ממשלות המערב (לרבות אלה של מערב אירופה) והטייקונים המקורבים אליהן.
נכון שרבים מאוד מהמצביעים בעד הינתקות בריטית מהאיחוד האירופי – לא הדברים שכתבתי כאן היו נר לרגליהם. ההצבעה היתה בעיקרה התרסה די-עמומה , ביטוי למיאוס, ובחלקים מסוימים שלה- תגובה לאומנית. אבל אין זה הוגן לראות אותה כמיקשה אחת, בלי להבין מה היו הגורמים למהלך כזה. ולעומתל זאת, זכותם – ואני חושב שחובתם – של אלה הרוצים לפענח , בלי משוא פנים, את המתרחש עכשיו בעולם (ובישראל – זה ברור) ולהשתדל, לפחות להשתדל, להציע אלטרנטיבות נכונות, מוסריות יותר, מציאות אחרת שבה יוכלו בני אדם בכל מקום, הם וצאצאיהם, לחיות, ולא סתם לחיות אלא לחיות חיים טובים , ככל שניתן – לא לנקוט עמדה של "זה מה שיש, ואנחנו רק מציעים 'לשפר' אותו מבפנים". המבנים הפוליטיים-כלכליים השולטים עכשיו בעולם לא "ישתפרו מבפנים" סתם כך. הההצבעה הבריטית בעייתית מאוד – אני מסכים – וגם השלכותיה עלולות להיות קשות, אבל טלטלה וזעזוע והלם זמני (וזאת, בעיקר, משמעות ה-BREXIT )
– אלה תרופות הומאופאטיות לא רעות בכלל.
אהבתיאהבתי
עודד,
מסכימה עם דבריך, כי זה פחות או יותר מה שאני אומרת כל הזמן. זה נאמר גם בפוסט הזה. יותר מכך, תוכל למצוא בבלוג הזה קטגוריה שעוסקת בגלובליזציה ומציעה מודל גלובליזיה שונה מהנוכחי. עמדה דומה עם הצעות קונקרטיות מוצגת גם בספרי "ברוכים הבאים לשוק החופשי".
ועם כל זאת, העובדה היא שאין היום מודל מוסכם של "גלובליזציה אחרת". מודל שאומץ על ידי האקדמיה, השמאל המאורגן והארגונים הבינלאומיים המובילים. יש ביקורות, טענות, רעיונות, אבל לא המלצה חד-משמעית על דרך אחרת. אני גם חושבת שזה לא בהכרח מסלול אחד, וכל מדינה צריכה לבנות את הגלובליזציה שלה. ולראיה, המבוכה שהשתררה בבריטניה אחרי המפץ – חוסר אונים בימין ובשמאל.
אהבתיאהבתי