נפתח בהיפוך שעשה השטרלינג הבריטי: מטבעה הלאומי, סמלה הלאומי של בריטניה. לאחר שבשבוע שעבר הוא צנח לשפל העמוק ביותר מזה חודשייים, בבוקר ששי הוא טיפס במחצית האחוז, בעקבות רצח ג'ו קוקס. מהמרי המטבע התארגנו למציאות החדשה בדרכם – אלימות נגד פוליטיקאים תומכי הישארות באיחוד האירופי היא, בתרגום להימורית, סיכוי גובר להתחזקות המטבע הבריטי.
סקרי דעת הקהל גם הם הפכו את כיוונם. מעט לפני ביצוע הפשע, הם הצביע על יתרון קל לברקסיט – ההיפרדות של בריטניה מהאיחוד האירופי (53% ליציאה, 47% להישארות). מיד לאחר הרצח, הם הראו יתרון קל להישארות (45% לעומת 42%).
התיאוריה של חמשת העשורים האחרונים אוהבת להבליט את צדה הרציונלי של הכלכלה. והנה פתאום שתי הצבעות מהותיות ביותר לכלכלת בריטניה מבטאות רגש סוער. ראשונה היא הצבעת כל-רגע על שער השטרלינג בשוק המטבע. היא, על פי התיאוריה הרווחת אמורה לבטא את מצבם של משתני יסוד: צמיחה, יציבות, איתנות פיננסית ועוד נתונים רציניים. וראו מה קורה לה, פתאום הרגש השתלט.
משאל עם הוא סמל
ההצבעה השנייה היא ההצבעה בסקרים לקראת משאל העם שיתקיים ביום חמישי. קרה דבר נורא, רצח נורא. ומחוג הכרעתו של העם הבריטי זז מעצמאות-לבד לאי-עצמאות-ביחד, מצדה האחד של הסקאלה לצד השני.
וקשה בהקשר הזה שלא לתמוה על היגרררותו של קמרון, ראש ממשלת בריטניה, למשאל העם מלכתחילה. אולי כך הוא ביקש להסיר מעצמו אחריות, כמנהג חבריו הפוליטיקאים בעת הזאת. אבל למה משאל עם? מה הביא אותו לתלות את עתידו באירוע סמלי ומיתי מעצם מהותו? ומה אם העם יעדיף ריאליטי, ולא את סוגיית המטבע והסחר של בריטניה? ומה אם משאל העם, כמו משאלי עם בדרך כלל, ישקף את נוסח השאלות, מזג האוויר, ומצב הרוח? זה מה שיקבע את גורלו, את גורל האומה?
האיחוד האירופי הוא סמל
היום, כמעט ששים שנה לייסוד השוק האירופי המשותף, גלגולו הקודם של האיחוד האירופי, חשוב שוב להדגיש את היותו סמל מעל לכל תפקיד אחר שהוא ממלא. ההכרזה על האיחוד, בתום מלחמת העולם השנייה, באה להצהיר על התרחקותה של אירופה ממאוויים לאומיים מלבי אלימות והרס.
כך נולד שיתוף אוטופי, שיתוף שמלכתחילה לא התעמקו ביסודותיו. האם החזקת מטבע אחיד, כדוגמת האירו, אפשרית כשכל מדינה שומרת על ממשלתה הלאומית? או, לחלופין, האם יש סיכוי לאיחוד אמונות ואינטרסים בין עשרות מדינות ולאומים כל כך שונים במקורותיהם ובהיסטוריה שלהם.
מעניין לראות, כי בריטניה היא הראשונה להניף את נס המרד מבין מדינות אירופה הגדולות. דווקא בריטניה, האוחזת בקשר הכי רופף עם האיחוד מאז הצטרפותה אליו ב-1973. היותה מופרדת משאר אירופה במיצר ים, מפרידה אותה מהמהומה הכללית: גלי פליטים, מחפשי עבודה עניים, יבוא בהיצף של סחורות. למרות זאת, ואולי בגלל, בריטניה מאז ומעולם שומרת על נפרדותה. ובמה שנראה כמסר מופגן, היא לא הצטרפה למטבע האירופי האחיד, היא המשיכה לטפח את השטרלינג שלה.
עצמאית ביחס לכולם, ועם זאת, דמות "השרברב הפולני" מרחפת כל הזמן מעל פרנסת המעמד הבינוני-הנמוך בבריטניה. מצטרפות אליה השקעות זרות, שהקפיצו את מחירי הדירות באיזורי הביקוש אל מעבר להישג ידם של תושבי הקבע. הברקסיט – ההיפרדות, יקל על הממשלה לחסום את חדירת הזרים, כך מקווים שרידי הבורגנות המפוארת של הממלכה. מקווים, וכמו הפן-אירופים מנגד, לא ממש יכולים להוכיח.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה , רכישה באינדיבוק, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
ממה שהבנתי קמרון התחייב למשאל העם לפני הבחירות, מסיבות מפלגתיות ואלקטורליות, כדי להתגבר על יריבים במפלגה פנימה ועל יוקיפ האנטי-אירופית מבחוץ. לאחר שניצח הוא נדרש למלא את התחייבותו.
יש להניח שהימר על ניצחון קל לחסידי ההישארות, אחרת לא היה נסחף להרפתקה כזו.
אהבתיאהבתי
דוד,
הימר, זו כנראה המילה הנכונה.
אהבתיאהבתי
תמר,
מהי עמדתך על תוצאות המשאל?
אני לא סתם שואל אותך. כי מחד את סוציאליסטית בדעותייך, והשמאל בעולם נרתם בכל מאודו לרעיון האיחוד האירופאי. מאידך, לפי כתיבתך בבלוג שלך, את מאוד מודעת למחירים ששילמו ההמונים על תהליכי גלובליזציה ואיבוד העצמאות הכלכלית של מדינת הלאום.
אז איך את רואה את תוצאות המשאל?
אהבתיאהבתי
יאיר, תודה על שאלתך, כי היא מכוונת לכיוון התשובה שלי בנושא. התשובה, אכן, היא מורכבת. מעט ממנה, כבר נכתב בפוסט הזה. מחר אוסיף עוד נקודת ראות. גם היא לא תהיה האחרונה.
הערה קטנה, אני לא בטוחה שה"שמאל בעולם נרתם בכל מאודו לרעיון האיחוד האירופי", כפי שאתה כותב. בבריטניה, עצמה, הלייבור חלוק בעניין הזה. גם בעולם אפשר למצוא עמדה מורכבת יותר. אבל כרגיל, תשובתו של השמאל הפשטני והרעשני היא שזוכה להבלטה. הכי כיף לקבל תשובה של עשרים מילה למצב נפיץ שדורש זהירות ואחריות אין-סופית.
אהבתיאהבתי
השמאל בעולם, או לפחות בישראל, נטש את ההמונים ואת טובתם ואת רצונותיהם (ובישראל גם את זהותם היהודית) לטובת חלום אטופי גלובלי.
אולי יש מעטים שמבקרים את המהלך הזה ואולי את בתוכם.
אבל השמאל כתנועה כוללת הפך עורו ותומך בגלובליזציה. לא מטעמים חברתיים או כלכליים אלא מטעמי תרבות וקוסמופוליטיות.
אהבתיאהבתי
יאיר,
אתה מאתגר אותי (באמת). אומר את הדברים בדרכי הישירה. אני לא בטוחה שהשמאל תומך בגלובליזציה. נדמה לי שלשמאל היום אין עמדה מושכלת כלפי הגלובליזציה, כפי שאין לו עמדה מושכלת כלפי דברים חשובים אחרים. זה לא השמאל הדיאלקטי של פעם. נדמה לי שמשהו מתחיל לזוז עכשיו, אני לפחות מקווה ככה, כמי גדלה בקרביים של תנועת העבודה בישראל, ועדיין מאמינה בחשיבותה ובכוח החיות שלה.
אהבתיאהבתי
אני חלוק עליך.
השמאל אכן מפולג, אבל לא בתוכו מבחינת 'שמאל פשטני ורועש' מול 'שמאל אמיתי'. הוא מפולג כי הוא בחר באנטי גלובליזציה מבחינה כלכלית אבל גלובליזציה מבחינה תרבותית.
התכנית לא יצאה לפועל כי הקפיטליזם ניצח והגלובליזציה הכלכלית הפכה לעובדה מוגמרת, כך שנותר לו רק החלק התרבותי.
כל האיחוד האירופאי הוא מין 'דרך שלישית' של סחר בינלאומי וגלובליזציה כלכלית (ימין) וקוסמופוליטיות וגלובליזציה תרבותית (שמאל).
תוצאות המשאל הבריטי הן הסדק בדרך השלישית הזאת. הבריטים בחרו בגלובליזציה כלכלית ללא גלובליזציה תרבותית. כך אני מבין את המשאל.
אהבתיאהבתי
יאיר,
אתה לפחות חלוק עלי בדרך שמעוררת מחשבה. אני מסכימה חלקית עם מה שאתה כותב כאן, אבל נדמה לי מלא-מעט שיחות עם אנשי שמאל (לא רק מישראל) שרוב מפלגות השמאל בעולם בחרו מלכתחילה לא לחדור לעומק הגלובליזציה הכלכלית. זה באמת מסובך להבין את השלכות תנועות ההון החופשיות והסחר החופשי, מסקנות הניתוח הזה גם לא תמיד נופלות במסגרת מה שנראה במבט ראשון כתקינות פוליטית. על כן השמאל, חוץ מאשר שוליים רעשנים שלו, לא הציג עמדה של אנטי-גלובליזציה.
אני גם לא חושבת שהניתוח המושכל מוביל לאנטי-גלובליזציה. הוא מוביל לגלובליזציה פקוחת עיניים, מנוהלת בתבונה ובמקצועיות על ידי ממשלה שאכפת לה. אני יכולה לחשוב רק על מכון מחקר אחד של שמאל בארה"ב (EPI) שגם לפני 20 הציג את העמדה הזו, שהיא גם העמדה שלי מאז ומתמיד בגלל הרקע שלי במשרד התעשייה והמסחר, וגם מוצגת בספרי "ברוכים הבאים לשוק החופשי".
אבל, בכל מקרה, בהמשך הבוקר, אוסיף עוד להסתכלותי על משבר הברקסיט, והכל יתחבר ביחד.
אהבתיאהבתי