משאל העם הפך אותה לחשובה. כי אם היא לא חשובה, מדוע שכל כך הרבה אזרחים יזנחו את עיסוקיהם המועילים, וירוצו לקלפיות. זה מה שקרה אתמול, וההערכות הראשונות מראות כי התוכנית להכנסה בסיסית (BASIC INCOME) בשווייץ נדחתה ברוב גדול של 77% מהמצביעים.
הרעיון עצמו אינו חדש. גירסה מפורסמת שלו הועלתה על ידי מילטון פרידמן ב-1962. גם היא אינה ראשונה מסוגה. רעיונות דומים, ויישומיהם, צצו כבר לפני אלפי שנים. גם היום הסדר ההכנסה הבסיסית נמצא בבדיקה במספר מדינות. נבדק, אך אינו מונהג בקנה מידה נרחב, אולי לא בכדי.
נמחיש את הבעייתיות הגלומה בהכנסה הבסיסית בעזרת דוגמה פשוטה. נאמר שההכנסה הבסיסית החודשית בישראל תהיה אלף שקל לכל אזרח בוגר. אלף שקל לחודש מסתכמים בשנים-עשר אלף שקל לשנה. בישראל, חיים יותר מחמישה מיליון תושבים מעל לגיל עשרים, בסביבות 4.5 מיליון אזרחים בוגרים. בהכפלת ההכנסה הצנועה שלעיל במספר האזרחים, מקבלים הוצאה שנתית של 54 מיליארד שקל.
היקף ההוצאה השנתית הכוללת בתקציב המדינה נאמד בכ-400 מיליארד שקל, משמע, התשלום השנתי עבור הכנסה בסיסית די-עלובה יתפוש כ-13% מההוצאה. לשם השוואה, כל התמיכות החברתיות תופשות היום פחות מ-11% מהוצאת התקציב. ניתן, כמובן, לבטל את כל הקצבאות הקיימות – ילדים, זקנה, דמי אבטלה ועוד – ולהמיר אותן בהכנסה הבסיסית – מה שייצא הוא הכנסה שאין בה די לקיום למי שבאמת שצריך, ומימון נדיב לפיצוחים לשבת למי שלא צריך.
ההתלבטות שלעיל מבטאת דילמה קלאסית במדיניות הרווחה: אוניברסליות או סלקטיביות בקצבאות. ובנוסח טיפה אחר, שיפוט ערכי ומקצועי של הרשויות בחלוקת הכספים, או הענקת שי אחיד לכל. התלבטות זו קונה את משמעותה מהנחת יסוד אחרת, הפעם ממקצוע הכלכלה: המקורות המשקיים הם תמיד מוגבלים, הנחה זו אומרת, תבחרו. מה נבחר? אין נוסחה: תלוי בסכום העומד לחלוקה, תלוי בפרופיל ההכנסה לנפש ובהתחלקות ההכנסות, תלוי במידת אמונם של האזרחים במנגנון הממשלתי, תלוי בערכיו של כל אחד ואחד.
עד כאן, החלופה הנגזרת מתקציב נתון. ניתן, כמובן, לגבות עוד מס ולהגדיל את הוצאת הממשלה בהתאם תוך שמירת היקף הגירעון הקיים, ניתן גם להגדיל את הגירעון. נדמה לי שהדיון הזה נלעס כאן עד לזרא. ובשורה התחתונה, בישראל כבר הרבה שנים מגבילים את הוצאת הממשלה בחוק. בישראל, ניטשת מלחמה על כל תוספת של כמה מאות מיליוני שקלים – אם להקלת העומס בגני הילדים, או להעשרת תזונתם של קשישים במצוקה.
הדיון על הכנסה בסיסית הוא, אם כן, הדיון הנצחי על יכולתה של הממשלה להתערב בחיי אזרחיה, על צדקת התערבותה ועל יעילותה. כידוע לכל, השמאל הקיצוני לעתים מפריז בהערכת כישוריה, הימין נוטה להמעיט בערך הממשלה, והסוציאל-דמוקרטיה מבקשת את הצדק, החמקמק בהכרח.
ולפני שסוגרים את הדיון, עוד הרהור אחד להשלמת התמונה: מודל ההכנסה הבסיסית אינו שונה בהרבה ממודל ה"לחם ושעשועים" של ממלכת רומא בימי תפארתה. תנו לעם מנת מזון חודשית שלא ירעב, פטמו אותו בריאליטי (איש נזרק לגוב האריות) ושטויות. כך הממשלה לא תהיה מעורבת מדי. כך היא לא תיאלץ להיות אחראית. ולא חשוב מאיפה הרעיון הזה בא, מימין או משמאל: מודל ההכנסה הבסיסית אינו מבטא כבוד לחייהם של אנשים. מודל ההכנסה הבסיסית אינו מבטא אמונה בטוב.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה , רכישה באינדיבוק, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
לא ברור הפוסט.
האם כדאי להעלות מיסים כדי לתת משכורת בסיסית ראוייה לכל אחד?
מה הניתוח של מה שקרה בשוייץ ולמה החליטו רוב האנשים לא ללכת לכיוון זה?
בנוסף, הפסקה האחרונה מוצגת כעובדה אבל איננה מבוססת על נימוקים. למה זה דומה לרומא? למה זה לא מבטא כבוד?
אשמח לתשובות מעמיקות.
אהבתיאהבתי
חייב להגיד שהתבלבלתי. הייתי בטוח שמדובר דווקא בהצאה מזרם הסוציאל דמוקרטיה יותר…
אהבתיאהבתי
ברור לי שאת צודקת, ושהצעת הכנסה בסיסית היא שליפה מהמותן של בעלי העניין,שאינם מוכנים בשום אופן להגמיש במקצת את הפריווילגיות מהן הם נהנים.בעלי העניין אינם עוסקים במדיניות הקצאת המשאבים ובאי שיוויון העובד לטובתם.אינם עוסקים בשיטה הקלקלית שבעלי העניין הקימו ,ואשר הם שומרים עליה מכל משמר של שינוי מה .
רובוטים ובינה מלאכותית עומדים לחסל מליוני מקומות עבודה בעתיד הקרוב,(שלא כבעבר,הרובוטים והבינה המלאכותית לא ייצרו מקומות עבודה חדשים ) וכל שיש לבעלי העניין לצייץ,הוא : הכנסה בסיסית.וגם ציוץ זה נעשה בחדרי חדרים.
שוויץ ,באמצעות משאל העם ,היא היחידה שהסכימה לדון בזה באופן רשמי.
Humans Need Not Apply is a call to arms for the age of artificially intelligent machines. The robots are coming, but whether they will be working on behalf of society or a small cadre of the super-rich is very much in doubt.
Without adjustments to our economic system and regulatory policies, entrepreneur and technical innovator, Jerry Kaplan argues we may be in for an extended period of social turmoil. Widespread poverty against a backdrop of escalating comfort and wealth is not just the stuff of science fiction dystopias, but a very real risk for our future. Kaplan proposes innovative, free-market adjustments to our economic system and social policies to avoid an extended period of social turmoil, delivering a timely and accessible analysis of the promise and perils of artificial intelligence.
About the Book
After billions of dollars and fifty years of effort, researchers are finally cracking the code on artificial intelligence. As society stands on the cusp of unprecedented change, Jerry Kaplan unpacks the latest advances in robotics, machine learning, and perception powering systems that rival or exceed human capabilities. Driverless cars, robotic helpers, and intelligent agents that promote our interests have the potential to usher in a new age of affluence and leisure – but as Kaplan warns, the transition may be protracted and brutal unless we address the two great scourges of the modern developed world: volatile labor markets and income inequality.
He proposes innovative, free-market adjustments to our economic system and social policies to avoid an extended period of social turmoil. His timely and accessible analysis of the promise and perils of artificial intelligence is a must-read for business leaders and policy makers on both sides of the aisle.
About the speaker
Jerry Kaplan is widely known in the computer industry as a serial entrepreneur, technical innovator, and best-selling author. He is currently a Fellow at the Center for Legal Informatics at Stanford University and teaches ethics and impact of artificial intelligence in the Computer Science Department.
Kaplan received a Bachelor's degree in history and philosophy of science from the University of Chicago (1972), a Doctorate degree in computer and information science from the University of Pennsylvania (1979), and was a research associate in Computer Science at Stanford from 1979 to 1981.
אהבתיאהבתי
טברדויד,
כן, זה אכן מבלבל. ונכון, ישנם גורמים מתוך הסוציאל-דמוקרטיה שאמצו את ההצעה הזו. קל לאמץ אותה כי היא לכאורה מיטיבה. אבל הצבעתי על הבעייתיות שלה. בראש וראשונה, זו הצעה בזבזנית בעולם שלא סובל משפע. מספיק לראות אצלנו את כל המערכות הציבוריות, כדי להבין זאת. אבל המציעים מתחמקים מלהתמודד עם הצורך בבחירה. נכון, אפשר להגדיל את הכנסות התקציב על ידי גבייה נוספת של מס. אבל התוספת הנדרשת כדי לקיים את המערכות הציבוריות הנוכחיות, בתוספת אימוץ של הכנסה בסיסית מינימלית (רק אלף שקלים לחודש) היא ענקית. ברור שאי אפשר לגייס אותה במגבלת כלל ההוצאה הקיים, וגם אם הוא ישוחרר , היא לא תגוייס ביום אחד. ברור גם שאלף שקלים לחודש, זה תקציב פיצוחים לעשירים, לא תקציב מחיה. גיוס משאבים לתקציב מחיה אמיתי (כמה אלפי שקלים לחודש) הוא, אם כן, בלתי אפשרי בעתיד הנראה לעין.
ועוד לא דיברנו על צדה הערכי חברתי-פוליטי של תעסוקה לכל. לא דיברנו גם על התחמקותן של ממשלות וארגונים פוליטיים מדיון בסוגייה הסבוכה הזאת: הזכות לתעסוקה, מיסודות הסוציאל-דמוקרטיה של הזרם המרכזי.
אהבתיאהבתי
משה,
חושבת כמוך שגרעין הרעיון של הכנסה בסיסית נובע מכוונתם של הנהנים מהשיטה הכלכלית הנוכחית להתחמק מדיון בחולאי המודל הכלכלי הנוכחי. הוא, כמו עוד תרגילים מסוגו, מצליח לבלבל כמה אנשי שמאל רציניים ובעלי כוונות טובות.
מבחינת הבעייתיות בשיטה, אני לא בטוחה אם הרובוטיקה היא לב העניין. שיעור האבטלה במדינות מפותחות רבות הוא דו-ספרתי כבר עכשיו. ושוב, הרובוטיקה נראית לי כעוד דחליל שמטרתו להסיט את הדיון מחולאי המודל הניאו-ליברלי: חופש יבוא מוגזם, תנועות הון לא-נשלטות, התחמקות ממס של הגדולים והעשירים, ועוד ועוד. לגבי הרובוטיקה, אני מראש ספקנית, והעתיד ייתן את התשובה. איך שלא יהיה, מה שמטריד הוא היעדר הדיון רציני בכל הסוגיות האלה, והחלפתו בטריקים ושטיקים תורניים.
אהבתיאהבתי
אכן כך,גב' נכבדה.מעטים מדברים על הנושא,וממשלות ובעלי עניין אינם עוסקים בכל מה שכתבת.
כאילו… שהשיטה אינה משברית,ובסך הכל אלה (המשברים) הם תיקונים,ו… הברבורים תמיד יהיו לבנים.
לא מכיר אף תחום מקצועי אחר ,שאם יוכח שהשיטה הנהוגה בו היא שיטה משברית, ימשיכו באותה השיטה,למרות ה כ ל.
אהבתיאהבתי