כמו בכל יום שישי, חזר אישי מירקן הצמרת באבו-גוש עם שני סלי ירקות ופירות. כמו בכל יום ששי, רחצתי, ארגנתי, הנחתי את האגסים שיבשילו בקערה על אדן החלון. כמו בכל אחרי- יום-שישי, גם הפעם אזרוק חצי מהאגסים המאובנים אחרי ששוב אשתכנע שהם לעולם לא יבשילו.
איני יודעת בוודאות מדוע הם לא מבשילים. לעתים קרובות מוצאים עליהם מדבקה של יצרן ממדינה זרה, פעמים אחרות הם מתוצרת מקומית. אולי קוטפים אותם מוקדם מדי, אולי מקפיאים כדי שיעמדו בהובלה. בכל מקרה, בתור מכורה כבדה לאגס היומי, אני תוהה אם השיטה העומדת מאחרי שיווקם אינה שוב יבוא לא-מתואם עם היבולים המקומיים, הרס הענף, והעיקר, זילות המחיה.
תהייתי גוברת לנוכח הנתונים המקרו-כלכליים המתפרסמים: מדד המחירים לצרכן יורד זו השנה השלישית ברציפות. שיעור ירידתו מאז ראשית 2016 מסתכם ב-1.0%. לאורך 2015 כולה, הוא ירד ב-1.0%, ובמהלך 2014, הוא ירד ב-0.2%. ירידת מחירים כזו כבר ראויה להיקרא בשם הכבוד "דפלציה" – תהליך של ירידת מחירים. ואם אמנם זה התהליך העקבי, הוא, בדרך כלל, מאותת על התקדמות להאטה כלכלית.
נתוני הצמיחה אינם מעודדים יותר מנתוני המחירים. בשנת 2015, גדל התוצר המקומי הגולמי ב-2.5%. זאת, לאחר גידול של 2.6% ב-2014. יוצא מכאן גידול שנתי של כמחצית האחוז בתוצר לנפש בשנתיים האחרונות, ושום בשורה בעתיד הנראה לעין. תחזיתם הרשמית של בנק ישראל והאוצר, שתפקידה המובן מאליו הוא להיות אופטימית, סוחבת את גידול התוצר ב-2016 רק עד ל -2.8%.
בסך הכל, מצטיירת תמונה של משק תקוע. בנסיבות כאלה קשה להבין את הורדת המחירים המכוונת על ידי הממשלה בעזרת יבוא מתחרה.
עצם הורדת המדד תורמת לדחיית קניותיהם של מי שצופים שמחר יהיה הכל זול יותר. עיכוב הקניות בולם עוד יותר את גלגלי המשק.
הבאת תוצרת זולה מחו"ל מפחיתה את מכירת התוצרת המקומית. פגיעתה רעה במיוחד כשהיא נעשית בהצפה אקראית של השוק בסחורות המאותרות בעסקות חיסול שונות בחו"ל. הרסנותה של השיטה מורגשת בעיקר בחקלאות, שבה קשה לתמרן לאורך זמן עם הסחורה הנוטה להתקלקל במהירות. הפסדי החקלאים, וגם התעשיינים הנתקלים לפעמים בשיטות דומות, מובילים לסגירת קווי ייצור בענפיהם ולפיטורי עובדים.
הכי מוזר, להיתקל באלתורים כאלה ביזמת הממשלה. ברוב המדינות המפותחות מקובל שהממשלה, בחסות הארגונים הכלכליים הבינלאומיים, נלחמת יחד עם היצרנים נגד יבוא בהיצף. ומהו אותו יבוא אקראי של סחורה עודפת, במחיר הנמוך ממחיר השוק הרגיל, ובכוונה שאינה ידידותית כלפי הייצור המקומי, אם לא יבוא בהיצף.
במבט מקיף יותר, המסר העולה ממדיניותה הכלכלית של ממשלת נתניהו-כחלון הוא השלמה עם היתקעות התמ"ג לנפש במקומו בשנתיים שחלפו ובשנת 2016. בהיותה מודעת לעיוותי התחלקות ההכנסות, הממשלה מבינה כי קיפאון התוצר-לנפש הממוצע, משמעותו היא קיפאון-אם-לא-נסיגה ברמת חייו של רוב הציבור בישראל.
סיכויי האצת הצמיחה לנפש והעלאת שכר בעתיד הקרוב הינם, כך נראה, קלושים בעיני מעצבי המדיניות. וכמסקנה, הם עובדים על צדה השני של משוואת יוקר המחיה – הורדת מחירים היכן שעוד אפשר. כך הם מובילים את הציבור למעגל מכושף של זילות המחיה. עוד יבוא מחו"ל, פחות תוצר מקומי, יבוא נוסף מחו"ל, פחות תוצר, וכן הלאה. מעגל מכושף של התכווצות. מעגל לא-אופטימי.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
איך, אם בכלל, ישפיע התקציב הדו-שנתי?
אהבתיאהבתי
נעמי,
התקציב הדו-שנתי לא ישפיע ישירות על העניין הזה, ככל שעולה בדעתי ברגע זה.
אהבתיאהבתי
תוכלי לפרט עוד על הטענה ש"קיפאון התוצר-לנפש הממוצע, משמעותו היא קיפאון-אם-לא-נסיגה ברמת חייו של רוב הציבור בישראל"? למה נסיגה?
תודה!
אהבתיאהבתי
אור,
הממוצע קפוא, קבוצה קטנה של מאון עליון או משהו כזה זוכה כל הזמן ברוב המכריע של תוספת התוצר, זוכה ברוב הגדול מחלקה הנוכחי בתוצר או בהתחלקות ההכנסות. יוצא מכאן שרמת חייו של רוב הציבור כנראה נשחקת.
אהבתיאהבתי
חג שמח תמר,
מקריאת הדברים שכתבת נראה לי שיש שלושה פרמטרים שלא מקבלים ביטוי בניתוח שלך:
א. צמיחה ארוכת טווח מבוססת בעיקר על שיפורים טכנולוגיים (שיפורים בפריון) אבל אצלנו בשנים האחרונות הצמיחה נשענת על עבודה זולה ופריון נמוך.
ב. ירידת המחירים מקורה בצד ההיצע – במחירי הסחורות והאנרגיה בשוק העולמי. זו לא הדפלציה שתיארת כל כך טוב ממנה חוששים בדרך כלל. בהודעה לתקשורת של הלמס מה-15.4 הציגו את התוצאה – ירידת מחירי יצרן ביצור לשוק המקומי. זה כמובן משפיע על ירידת מדד המחירים לצרכן בשנים האחרונות.
ג. היצוא שהיה המנוע של הצמיחה נתקע בגלל המצב בשוק הבינלאומי. כך יוצא שהצמיחה נשענת על היצור המקומי המתבסס על עבודה זולה וחסרים בו שיפורים טכנולוגיים. לכן היא נחלשת.
מכאן שאם אדם לא מושפע ממחירי הנדל"ן, דיור רמת החיים שלו עלתה בתקופה הנזכרת.
לאלה כמובן אפשר להוסיף את הנסיונות המצחיקים של כחלון ואריאל להשפיע על מחירי הפירות והירקות (ובדרך הזאת לפגוע בחקלאים) לפני פסח באמצעות יבוא (אינני יודע מה בדיוק קרה בפועל). בכלל נדמה לי שהמובילים במדיניות הכלכלית של הממשלה (כמו ד"ר אבי שמחון היו"ר של המועצה הלאומית לכלכלה) נוטים לחשוב שהמחיר שמקבל החקלאי הוא הבעיה. הם לא לוקחים מספיק בחשבון את ההשפעה של התיווך-השיווק שמשפיע גם הוא על המחיר על המחיר של התוצרת החקלאית לצרכן.
אהבתיאהבתי
חג שמח דוד,
מסכימה עם עיקר דבריך, ויכולה להוסיף על זה עוד. במסגרת הבלוג הזה, אני משתדלת לפרסם פוסטים די קצרים כדי לא להכביד על הקוראים שמתרגלים לקיצור של הפייסבוק וכל השאר.
הפעם, התמקדתי בעניין היבוא היזום על ידי הממשלה. אני מסכימה אתך שהצמיחה (הדי צנועה אצלנו) סובלת מארגון לא-נכון של הייצור, ומעוד היבטים מדכאים במדיניות הממשלה.
לא מסכימה איתך לגבי ההסתכלות על הדפלציה. להשקפתי, לא משנה מה מקורה של הדפלציה. כשהיא מופנמת לתוך המערכת, היא צוברת כוח התמדה משלה (כמו אינפלציה מהצד ההפוך) המושך את המשק כלפי מטה. ואגב, הדפלציה בישראל, הנמשכת זו השנה השלישית, היא אחת הבולטות במדינות המתועשות – מה שאומר, שנוסף לכוחות הבינלאומיים פועלים כאן גורמים ייחודיים.
אהבתיאהבתי
לגבי הדפלציה את טועה. מה שבעצם גורם ל'צבירת התאוצה' זה הצפיות. העובדות הן ש'צבירת התאוצה משל עצמה' איננה (יש צפיות לאינפלציה חיובית).
העובדות הן שראשי בנק ישראל לא מראים סימני דאגה בהקשר הזה אלא להיפך. ההבדל בערכי האינפלציה איננה אסמכתא שיש 'כאן גורמים ייחודיים'.
אהבתיאהבתי
אין לי סיבה או רצון להתווכח לגבי המסקנות, אבל לגבי האגסים דווקא יש לי תובנות.
ספציפית: בחצרי עומד עץ אגס שפירותיו סירבו להבשיל על העץ. המתנתי להם שנתיים-שלוש ואז הלכתי לקרוא מה אומרים בשלוחה המקומית של האוניברסיטה.
הנה מה שאומרים: http://extension.oregonstate.edu/gardening/node/413
הבשלת אגסים היא סוג של אמנות, אבל אין לי מה להמתין שיבשילו על העץ. כלומר, עדיף שאמתין עד שהשכן שלי יאסוף את ערימת הגרוטאות מחצרו או שארה"ב תאמץ תחבורה ציבורית כדרך חיים.
בקישור לעיל יש הפניה לעלון לימודי (פורמט פדף, להורדה ללא תשלום או לרכישה תמורת דולר אחד בהדפסה פורמלית) שכתבו בדיוק בנושא. שני עמודים, המון מידע על אגסים.
ובתיאבון!
אהבתיאהבתי
דוד,
חבל לנהל את הויכוח הזה. אני יודעת שעל פי תחשיב מסויים מגיעים לציפיות לאינפלציה חיובית, ונו, אז מה? זה תחשיב המבוסס על הנחות מסויימות, והמציאות מראה שהדפלציה מתמידה זו השנה השלישית. וזה שראשי בנק ישראל לא מראים דאגה, זה תפקידם – לא להחצין דאגה. אם הם באמת לא דואגים, אני מתחילה לדאוג.
אהבתיאהבתי
שונרא,
את באמת אנציקלופדיה מהלכת. ואם הבשלת אגסים היא עניין כזה עדין, אולי עדיף שהם יגדלו ויבשילו כאן, וגם שהממשלה לא תכניס להיסטריה את המגדלים המקומיים. זה, לפחות, מה שניסיוני הלא-מדעי מלמד אותי. פעם כן הצלחתי לאכול חלק ניכר מהאגסים שקניתי.
אהבתיאהבתי
תמר,
הביקורת שלך על בנק ישראל לא לעניין.
הנתונים מראים שגורמי ירידת המחירים אינם אלה שאת מניחה. והתנהגות מדד המחירים איננה זו שאת מניחה. הדפלציה איננה 'צוברת כוח התמדה משלה', הרי הצריכה המשיכה לעלות במקביל לירידת המחירים והמשמעות שהמנגנון הזה שאת מניחה לא פועל.
אהבתיאהבתי