זילות המחיה. תרגום לתרגומית

שוב זילות המחיה. הפעם, בתחום העריכה והתרגום. היו ימים שבהם עורך או מתרגם נחשבו לבעלי מקצוע מכובד. היום, רובם מתקשים לגמור את החודש. אווירת זילות המחיה, שחלחלה לכל מקום, מוחקת את ההבחנה בין תרגום איכותי לתרגום סתם, לתרגום רע. כי מי שהתרגל לאכול מלפפונים רקובים ללא טענה, סביר שלא יעקם את אפו בקריאת טקסט שאינו מענג את החיך.

וכמו החקלאים בתחומם, כך אנשי התרגום והעריכה התעוררו לאחרונה. שלושים מהם הקימו את הקואופרטיב שפה משותפת. על יזמתם הברוכה, למדתי ממייל של יו"ר וועד הארגון, יעל סגל. נפתח בכמה עדויות האומרות הכל, שיעל אספה.

"בתור מתרגמת משפטית, אני נתקלת בחוזים של חברות ענק, של מיליוני דולרים, אבל מבקשים ממני לתת הנחה בתרגום. שילמתם כל כך הרבה על העסקה, על עורכי הדין, דווקא אני צריכה לתת לכם הנחה?"

מתרגמת ספרותית זכתה לאחרונה לקבל את ההצעה המרהיבה הבאה מאחת ההוצאות הקטנות: ספר פסיכולוגיה, התקבל ממש עכשיו: 57 אלף מילה, 234 עמודים, לתרגום  תוך 12 שבועות. והשכר? אטרקטיבי במיוחד – 6,000 שקל עבור עבודה של שלושה חודשים.

או, סיפורם של מתרגמי הכתוביות, הנאלצים לעבוד סביב השעון כדי להתפרנס. לפני מספר שנים הם התאגדו ושבתו. ומה קרה? אולפני הסרטים שכרו עובדים פחות מקצועיים. הכל, בשרשרת המוכרת למי שחי את כלכלת ישראל: שכר מביש, איכות תוצר ירודה, ומוסר תשלומים של שודדי דרכים.

קואופרטיב "שפה משותפת", שקם לאחרונה, שואף לברוא מציאות יפה יותר. הוא פועל לאגד את העורכים והמתרגמים הטובים בתחום. אנשים שסיימו בהצלחה את מסגרות ההכשרה הנחשבות, וחותרים לאיכות. בישראל, לעדותם של אנשי הארגון, אין היום מנגנון הסמכה מוכר בתרגום ובעריכה. גופים ממלכתיים ורשמיים אחרים, לא חלה עליהם חובה לבחור במכרזיהם  את מי שיש לו תואר מקצועי או, אפילו, ניסיון מוכח.

במדינות המערב שאנו נושאים עיניים אליהן התמונה שונה. ברוב המקומות, זה אינו עידן פריחתם של הפיקוח הממשלתי או של הטעמים המעודנים, ובכל זאת. בגרמניה, למשל, מוענקים למתרגמים תארים שונים, לא כל אחד יכול לקרוא לעצמו "מתרגם מדופלם". במובילות השוק החופשי, בריטניה וארה"ב, אין הסמכה מחייבת, אבל הנורמות מובילות לאיכות תרגום גבוהה, ולשכר בהתאם. כן, גם בתחום הזה העתקנו, והוספנו את טיפת ההגזמה שלנו.

מטרתו של הקואופרטיב החדש היא להבטיח את איכות השירות של חבריו, ולדרוש תשלום הוגן עבור שירותים אלה. הקואופרטיב יעודד עבודת צוות, וייזום שיתופי פעולה בין חבריו. הוא יגבה דמי תיווך מזעריים בחיבור בין צרכני התרגום והעריכה למבצעי העבודה. והעיקר, "שפה משותפת" ניסח לעצמו חוזה בסיסי שיקל על ההתקשרויות בתחום.

כמה מילים בחזון הארגון מסכמות היטב את המתואר לעיל: "ברוח הסולידריות החברתית, הקואופרטיב החדש 'שפה משותפת' מציע נתיב חדש של הוגנות מקצועית, צרכנית, עסקית וחברתית, ובמילים אחרות: הסטת המשאבים מפערי התיווך לאיכות ושירות".

חברתי, חדש, משותף, הוגנות מקצועית, איכות – אלה המילים שתפשו את עיניי בקריאת החזון. אוסיף להן עוד כמה משלי: תו תקן, תו תקן אמיתי בכל דבר – ממכירת ביצים ועד לעריכה ספרותית, געגוע לממשלה המגדירה קני מידה של איכות ומפקחת על העמידה בהם.

חוזרים לדה-רגולציה, כתבתי עליה כאן לא-מעט. הדה-רגולציה היא הדרך להנמכת קני המידה בכל תחום. היא הדרך להגשמת יעדן הנכסף של כל ממשלות ישראל בשלושת העשורים האחרונים – יעד זילות המחיה. וכמה מעודד לראות, שמכל הכיוונים אנשים מתחילים לקלוט לאן הזילות הזאת מובילה. זילות המחיה – כמה משפיל להביט בעיניים של המציאות – היא זילות החיים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

12 מחשבות על “זילות המחיה. תרגום לתרגומית

  1. תמר, יישר כוחך על הרשומה (אגב – זה התחליף העברי למילה "פוסט" שהציעה האקדמיה) ואני מחזק את דבריך, ומתוך היכרות עם הקואופרטיב מתחילת דרכה, אני באמת מברך על היוזמה ומאחל להם הצלחה מרובה. אכן יש צורך לאזן את השוק ולהתמודד עם בעיות שמשפיעות על כל העוסקים במלאכה בארץ.
    אך אם כל הכבוד לעבודה המבורכת של הקואופרטיב, מי שצריך, בראש ובראשונה, להוביל את המאבק זה אגודת המתרגמים, ולא קואופרטיב פרטי של כמה עשרות מתרגמים ועורכים, שזה רק טיפה בים. כמו כל אגודה מקצועית, שאמורה לעבוד מול רשויות ומשרדי ממשלה, לשתף פעולה עם אגודות זרות, ולפעול בכדי להעלות את קרנו של המקצוע. אנחנו כמתרגמים (יחד עם עמיתינו העורכים וכל המקצועות הדומים) חייבים להפעיל לחץ על האגודה להרים את הכפפה, ויפה שעה אחת קודם, ואם האגודה לא תקח על עצמה את המשימה, שזו האופציה המועדפת, מחובתנו להקים גוף שיעשה זאת. אני פתוח לכל רעיון בנושא.

  2. ורק אני, קולקטיביסט מושבע, רואה בקואופרטיב הזה לא יותר מיוזמה אליטיסטית לתיאום מחירים. להזכירכם, בשוק התרגום לא שולטות משפחות אריסון ותשובה, אלא אנשים שרוצים להשלים הכנסה ולהתפרנס, ומקימי הקואופרטיב פשוט היו רוצים שיהיה חסם גבוה יותר בעבודה כדי למנוע מאחרים לעשות זאת. זוהי ראיית סכום אפס קלאסית שמנוגד לכל ערך פרוגרסיבי שאני מכיר ומזכירה יותר את ההסתדרות מקואופרטיב.

    עם כל הכבוד, כמתרגם אני אומר – תרגום הוא לא מצרך יסוד ולא ראוי להיות בפיקוח ממשלתי. מי שרוצה מוצר תרגום טוב יודע למי לשלם וכמה לשלם, ומי שרק צריך להעביר אינפורמציה בצורה הכי בסיסית ישתמש בגוגל טרנסלייט וישלם לאיזה סיני שיעשה על זה בקרת איכות. הלקוחות לא זקוקים להגנה מפני עצמם, וגם השפה העברית יכולה להסתדר בלי מומחיותם העצומה של ה"עורכים" להתווכח על שטויות ולראות עצמם כאבירי השפה העברית (ולכן כשונאי דובריה).

    קצת שהיה לי בבטן.

  3. שלום יובל,
    אני לא מסכים עם מה שאתה אומר לגבי הקואופורטיב. אני חושב שהם מנסים לקבוע רף איכות גבוה בכך שתנאי הקבלה של המתרגמים גבוהים יותר, ומבטיחים גם למתרגמים תשלום גבוה יותר ממה שייקבלו דרך סכנויות התרגום. אין בכך כל פסול בעיני. מי שרוצה להמשיך לפנות למתרגמים זולים מוזמן. הם מציעים שירות בסגנון אחר. הפרוגרסיביות בעניין היא יותר בהקשר של היחס למתרגמים – במקום שיבוא יזם וינסה להרוויח קופה על גבי המתרגמים, הקואופרטיב מנוהל כולו על ידי המתרגמים עצמם, והאינטרס המשותף שלהם הוא להבטיח הכנסה מכובדת לבעלי המקצוע. די פרוגרסיבי ומבורך בעיני.

    מסכים שהתרגום אינו מצרך יסוד כמו לחם וביצים, אבל זה לא אומר שאי אפשר לקבוע סטנדרטים ותקנים לתעשייה הזו, כמו שיש סטנדרטים בתחום החשבונאות, המשפטים, ההנסדה האזרחית, ועוד ועוד, כמו שיש בהרבה מקומות אחרים בעולם.

    לגבי עריכה – אני לא עורך, אבל מן הסתם, גם את המקצוע שלהם יש לכבד, לא?

  4. אילן,
    כמי שחובשת שני כובעים, כחברת "שפה משותפת" וכיו"ר אגודת המתרגמים, אני מודה לך על הפרגון לקואופרטיב, אך מוחה על טענותיך כלפי אגודת המתרגמים. השלב הראשון בדרישות מהאגודה מצדך היה צריך להיות הצטרפות לאגודה והשפעה על המדיניות שלה דרך החברות. אם אינך טורח להצטרף לאגודה, אינך יכול לבוא בטענות על פעילותה. אגודת המתרגמים פועלת ככל שמאפשר לה תקציבה, שמגיע אך ורק מדמי חבר. אם לא תתגייס מסה גדולה של מתרגמים לחברות באגודה, היא לא תוכל לבצע את השינויים שהצעת, ותמשיך לעשות כמיטב יכולתה לפעול לקידום המקצוע והעשרה למתרגמים במסגרת היכולות שלה.

  5. שלום דנית,
    ראשית הדעות שלי בעניין ידועות ואני עומד מאחורי כל מילה, מה גם שלא מעט אנשים מסכימים עם עמדתי. ואם כבר – האם את מסכימה לדעתי שמי שצריך להוביל את המאבק זה לא הקואופרטיב, אלא האגודה המקצועית?

    אשמח להצטרף לאגודה כשנכון יהיה לעשות זאת, אבל בינתיים, מכל השיחות שהיו לי עם מתרגמים, הן בתוך האגודה והן מחוצה לה, הנושאים שהעליתי אינם בראש מעיינה של האגודה. עד היום לא ראיתי דוח או סיכום מטעם האגודה שסוקר את פעילות העבר של האגודה, בדגש על קידום המקצוע בחברה הישראלית, ולדעתי, מידע כזה צריך להיות פתוח לכל, ולא רק לחברים (אחרת איך מישהו ידע אם כדאי להצטרף?). אם יש לך חומר כזה, אשמח לקבל. זאת ועוד, לא ראיתי שהנושא נדון בכנס אגודת המתרגמים מזה שנים. ולכן, בהיעדר סימן לכך שהאגודה אכן מעוניינת לפעול ביתר שאת בכיוונים הללו, כלומר, שזה באמת הכיוון שהקברניטים מעוניינים להתוות, אין טעם שאצטרף או שאשכנע אחרים להצטרף, משום שאני לא מתכוון להצטרף ולהיכנס לוויכוחים עם האגודה לגבי הדרך, אלא לתרום מזמני ומרצי כאשר אנחנו פועלים להגשמת אותה מטרה.

    לא צריך מסה של חברים בשביל לפרסם הצהרת כוונות או דוחות, תוכניות עתידיות, וכן הלאה, נכון?

    אם זה באמת עניין של תקציב – אז זה מחזיר אותי למה שאמרתי: על מה הולך התקציב? מה הכי חשוב להשקיע בו, ומה פחות?

    כולי תקווה שדברי יילקחו בדרך שאני מיעד אותם, כלומר, כהצעת שיפור וכביטוי לכך שמשהו צריך לקרות באגודה כך שיהיה רלוונטי לכל המתרגמים, ושיש לקבוע ולפרסם חומרים רלוונטיים לעיני כל.

    ושוב, מאחל הצלחה מרובה לקואופרטיב.

    אילן

  6. כקורא ספרים, אני מצטער לא אחת על איכותו הירודה של התרגום. מעולם לא התעניינתי ב"תעשיה" של ייצור הספרים ואני שמח שקראתי את הרשומה הזאת. מאחל הצלחה למתרגמים בשכרם, ולנו, הקוראים, באיכות הקריאה.

  7. התארגנות מתרגמים היא תמיד דבר מבורך. אני זוכרת כמה התארגוניות כאלה (כולל לפחות שתיים במסגרת אגודת המתרגמים ועוד כמה מחוץ לה.)
    הדבר המעניין עבורי, כמתרגמת, היה לראות היכן נתקלו הנסיונות האלה במהמורות: כמעט תמיד בצד העסקי. כלומר, אם אגודת המתרגמים מפרסמת מחירון מומלץ, באו מתרגמים והציעו את מרכולתם ב"פחות ממחירון האגודה" – כאילו מחיר הוא המימד היחיד שאיפשר תחרות. התוצאות היו הורדת רף המחירים הכללי בשוק. או לפעמים נתקלו בבעיות גבייה והמתרגמים ספגו את ההפסדים על ארנקם.
    בנוסף לבעיות הוותיקות האלה, כיום רואה שוק התרגום העולמי שתי מגמות שיקשו על עמדה כזו: האחת, תרגום מכונה (גוגלטרנסלייט ושאר התפלצות המכונתיות) המשנה את הבקשה הראשונית מצד הלקוח מ"תרגמי לי 5,000 מלים" ל"ערכי לי תרגום של 5,000 מלים" – פעולה הדורשת הרבה יותר מאמץ מעריכת טקסט אנושי, אך שהמזמינים אותה מתעקשים שהיא פשוטה יותר (ללא הוכחה או ניסיון); השנייה, הופעת חברות תרגום קיקיוניות במקומות מופרכים, המבצעות צעד לוגיסטי של ניהול פרוייקט מבלי להכיר את החומר (חברה באקוואדור שמתמחה בממשקים מבקשת ממני תרגום לעברית של תוכנה שמיוצרת בהולנד; חברה בלטביה שרוצה לספק לעורך דין אמריקאי – דרך חברת תרגום אמריקאית – תרגום ראיות למשפט. או מה שעוד יותר מוצלח, תרגום של החמישית השנייה מתוך חמש חמישיות של הראיות למשפט).
    בשני המקרים מדובר בחברות שמנסות לתעש את התחום ונכשלות בהפקת מסמכים קריאים, משום שתרגום הוא מטבעו עבודת חשיבה אנושית.

    אם התארגנות המתרגמים הזו מצליחה לבצע תרגומים, מן הסתם היא הצליחה לפני כן *למכור* את התרגומים האלה ואת האיכות שלצידם על אף התיעוש הזה – ואם המשיכה להתקיים, הצליחה גם *לגבות את התשלום* על התרגומים האלה, דבר שאינו ברור מאליו כלל וכלל – לא בשוק הישראלי (שוטף פלוס מספרגדולמאוד) ולא בשוק העולמי (בד"כ הכל בסדר. לא תמיד. ומה עושה התארגנות כזו כשזה *לא* בסדר?)
    זו משימה קשה ומפרכת, אשר דורשת יותר מאמץ מאשר מציאת עבודות שימלאו את זמנו של מתרגם יחיד.
    משום כך, התארגנות מתרגמים, קואופרטיבית או אחרת, שתתמודד עם הבעיות האלה עלולה להפוך במהרה לסוכנות תרגום המשלמת לאלה מהמתרגמים שלא יכולים לתרום להתארגנות תרומה עסקית. לחילופין, אלה מהמתרגמים שטובים בצד העסקי ימלאו זמנם בתמיכה בצד העסקי של ההתארגנות – ויכניסו פחות מאשר הם יכולים להכניס כמתרגמים (תחום שאפשר בהחלט להכניס בו הכנסה נאה, כל עוד המתרגם מדבר "עסקית" ולא רק "לשונית".)

    בהצלחה להתארגנות, שאכן כוללת כמה וכמה אנשים טובים ומתרגמים טובים. זהו שוק חשוב וטוב, עם מקום בו לאיכות בלתי-מתפשרת ומחירים הנוחים לא רק לצרכן אלא גם למתרגם.

  8. תודה לכל המגיבים. אני, במתכוון, לא תופשת צד משום שאיני מכירה את התחום כמתרגמת או כעורכת. מה שכן, וכאן אני מצטרפת ליאיר, אני מכירה את המצב כקוראת. ולא פעם מרגישה נבוכה מהשגיאות מנקרות העיניים המופיעות בספרים איכותיים היוצאים לאור בהוצאות איכותיות. משהו ב"שרשרת הייצור" של ההוצאה לאור השתבש. על כן אני בכל לבי מעריכה את המאמץ של "שפה משותפת" לפעול לתיקונו.

  9. שלום תמר – אני שמח מאוד שישנם כאלה שאינם מתרגמים שמתעניינים בנושא. זה מעיד על עלייה במודעות הציבור הכללי. לדעתי יש כאן מהלך שצריך להתנהל בתקשורת, ברשתות החברתיות, בבלוגים, וכו' שיוכל לאזן את השוק ולמנוע מהמקצוע להידרדר.
    יישר כוח על היוזמה.

  10. הקמנו את קואופרטיב "שפה משותפת" למען יתרונות כלכליים וחברתיים שאנחנו יכולים להפיק משיתוף פעולה וחשוב לנו לבנות לנו שם מבחינת האיכות. אנחנו מקווים שנתבסס, נדלג על מהמורות (כן, יכול להיות שיש מתרגמים שפחות מוכשרים בפן העסקי אבל הם יכולים לתרום בתחומים אחרים כגון פרסום או קשרים), ואולי נצליח לגרום לתזוזה חיובית כלשהי בשוק התרגום (זה לא אומר שזו אחריות שמוטלת על כתפינו). בכל מקרה, לא שמנו לנו למטרה "משחק סכום אפס" כלשהו. תודה על כל איחולי ההצלחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s