שיר נפלא של המשורר היווני, איש אלכסנדריה, קונסטנדינוס קוואפיס. מתוך הקובץ "כל השירים" בתרגומו של יורם ברונובסקי.
שיר פסימי למי שמחפש את הפסימיות. שיר אופטימי למי שמבין שעדיף לראות את העולם מצדו האופטימי. ובעיקר, שיר האומר שאין לאן לברוח. אדם תמיד נושא איתו את מקום הולדתו. מדכא? לטעמי, קבלת הקביעה הזו היא תחילת המסע לחירות.
עידן השוק החופשי 
תודה
אהבתיאהבתי
לקסי,
תודה לך ולקוואפיס. חג שמח לכולנו.
אהבתיאהבתי
קיים לשיר גם לחן וביצוע של שם טוב לוי, נדמה לי בתרגום אחר. בכל אופן, שיר מיוחד ויפהפה. ותודה על הפרשנות האופטימית שלך, אף פעם לא חשבתי עליו מהכיוון הזה…
חג שמח
אהבתיאהבתי
מנוס,
תודה, ושמחה להוסיף אופטימיות לעולמנו.
אהבתיאהבתי
תודה, וברשותך אאמץ את הפרשנות האופטימית. הרי נסיבות החיים עקרו אותי עוד בילדותי מההקשר המקורי שלי – ואחרי כמה עשורים של עיבוד, כל האדמה הזו היא גם זרה וגם שלי, באותה המידה.
והתובנה הזו היא החירות שלי להיום, להשנה.
אהבתיאהבתי
שונרא,
(בעיכוב, הייתי בחופשה מחוץ לבית). שמחה להוסיף היבט אופטימי. אולי אופטימיות טיפה מפוכחת, אבל אופטימיות בכל זאת.
אהבתיאהבתי