כוחה של סיסמה

לא הייתי זוכרת את הבוקר שבו ישבתי עם רוני להכין את הפלקט לקן התנועה, לולא הסנדויצ'ים של אמא שלה. עד היום, לחם שחור מרוח בחמאה ועליו פרוסות עגבניה מקפיץ לראשי לחם מרוח במרגרינה בזוקה במלח, בוקר קיץ, גיל עשר, שמחה ילדותית. מה כתבנו על הפלקט ההוא? מי זוכר. אני כן זוכרת איך הוא מילא את חיי בוקר קיץ אחד.

לא הייתי זוכרת את סל המחיה של ישראל, לולא הפך לפלקט יום אחד. סל המחיה הוא בסיסם של כמה ממדדי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ובראשם מדד המחירים לצרכן. כמה שהוא חשוב, ככה הוא משעמם וטכני, והוא לא היה קופץ לראשי בוקר חורף אחד, אילמלא הפיכתו לסיסמה. בוקר חורף אחד לפני ארבע שנים, העליתי לבלוג שלי מאמר בשם בואו נפרק את יוקר המחיה. לא אדקלם אותו כאן מחדש, רק אציין כי לא חזרתי ליוקר המחיה בעטיים של זיכרונות ילדות מתוקים.

חזרתי אליו בגלל הפיכתו לסוגייה אקטואלית. לא בטוח שבטובתו, כי איך מדד יבש כל כך, קשה כל-כך להבנה, הופך פתאום לסיסמה? תשאלו את נתניהו, הוא יודע להפוך כל דבר לסיסמה. כך קרה גם בעקבות מחאת קיץ 2011. נתניהו, כדרכו, הסיט את מסריה למה שנוח לו. לא תסכולם של הצעירים מהיעדר תעסוקה נאותה, לא מחירי הדיור הגבוהים. נתניהו קפץ לקוטג', מהקוטג' לגבינות מיובאות, מהגבינות לסל המוצרים, ומהסל ל"יוקר המחיה", ולמסקנה הבלתי-נמנעת לכאורה: לפתוח עוד את היבוא הפרוץ על-פי-כל קנה-מידה-סביר של ישראל.

במניפולציה שהוא עשה, נתניהו כיווץ את מרחב הדיון הכלכלי בישראל – רדוקציה, קוראים לזה בפורומים גבוהי-מצח, ראש קטן, קוראים לזה בפורומים אחרים. כך, במענה על מצוקה אמיתית, נתניהו הנפיק ניתוח לא-אמיתי. הוא שוב הוביל למה שהוא חותר להשיג באמת: פתיחה ועוד פתיחה של מגזרי ייצור מוגנים, ובעיקר מגזר החקלאות, ליבוא מתחרה.

את דפוס הפעולה הזה ניסיתי להסביר במאמר מלפני ארבע שנים, שאותו פתחתי בקריאה "בואו נפרק את יוקר המחיה, נפרק אותו כדי להבין את משמעותו, נפרק אותו כי יוקר המחיה הוא סיסמה ריקה". עברו ארבע שנים, הסיסמה הריקה עדיין מובילה את הדיון הכלכלי בישראל. מסקנה ראשונה, נכ-שלתי. מסקנה שנייה, וחשובה יותר, השמאל-מרכז נכשל. הוא אימץ לעצמו את סיסמת הצד השני. הוא לא מקדיש תשומת לב מספקת לייצור סיסמאות משלו, בניגוד למנהגו בילדותי.

וכדי לא לחזור על הטעות, לא אכנס שוב לכל דקויות יוקר המחיה. אציג רק היבט אחד שלו: יוקר המחיה הוא תמיד יחס הכנסתו של העובד במטבע מקומי לעלות הסל שלו באותו מטבע. או, במילים אחרות, יוקר המחיה הוא המספר המראה כמה סלי צריכה מייצגים אפשר להביא כל חודש הבייתה בהכנסה מייצגת. יוקר המחיה, אם כן, נקבע בראש וראשונה על ידי השכר, ולא על ידי הוזלת כמה מוצרים בסל הצריכה.

וככה, בתרגיל פשוט, הגענו למשהו שכדאי לדבר עליו. הגענו לסיסמה. מה ייצא לנו מזה? ייצא לנו מסר מנהיגותי. ייצא לנו דיבור מעורר תקווה.

אתמול, כשסרקתי את הדף הראשון של "הארץ", נפלתי על ידיעה קצרה במרכזו: "שישה פועלי בניין נהרגו בתאונות עבודה בינואר, אף חקירה לא נפתחה". הלב נשבר, ומערכת הארץ משתמשת בשבירת לבבות כדי לומר על הדרך: "אני חברתית". כי להיות "חברתי" מוכר עיתונים לאחר מחאת 2011. והעיתון-לאנשים-חושבים המציא גירסה מעוררת מחשבה משלו: להיות חברתי-וגם–נגד-וועדים-נגד-ההסתדרות-נגד-כל-התערבות-ממשלתית.

אחרי כל אלה, אם אנחנו השמאל-מרכז במדינה הזו, אם אנחנו רוצים להיות מזוהים עם מסר שלנו, זה הזמן להתעורר. לא דיבורי קשקוש על יוקר המחיה. לא סיפורי מצוקות עובדים, קורעי לב כשלעצמם, אך מוטים לשימוש גנרי וציני. רק סיסמאות שלנו. סיסמאות שכר הוגן. סיסמאות כבוד האדם העובד.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

6 מחשבות על “כוחה של סיסמה

  1. 'יוקר המחיה' מתואר ע"י מדד שהוא יחס בין שני גדלים. וכמו בכל יחס חשבוני, תוצאתו נקבעת הן ע"י הגודל במכנה והן ע"י הגודל במונה. יש בעיה אם כן בטענה כי "יוקר המחיה […], נקבע בראש וראשונה על ידי השכר, ולא על ידי הוזלת כמה מוצרים בסל הצריכה.

    כי אמנם, כשם שלהוזלת כמה מוצרים [בודדים] בסל אין השפעה על יוקר המחיה, כך גם שינוי מינורי בשכר אינו משמעותי, אבל מזה, בשום אופן, לא משתמע שאין משמעות להוזלה (בממוצע משוקלל) של סל המצרכים כולו.
    יש מאבקים בתחום, ודי להזכיר את פער המחירים בין החקלאי לסיטונאי ולקמעונאי, את הריבית על האובר דראפט, או בכלל את המאבק בריכוזיות.
    אגב, יש להביא בחשבון שגם בסל עצמו יכולים לחול שינויים ראליים בערכו הכספי.

    עוד שאלה מעניינת היא, תלות הגומלין בין הרכב הסל לגוכה השכר. כי מרכיבי סל המוצרים עצמם, ומשקלם היחסי בתוכו, נקבעים מצידם, בין השאר, על ידי רמת השכר של השכבות הכוללות את מירב האנשים. אני מתכוון לעשירונים הנמוכים ושכבת הביניים.

    אן ספק כי נתניהו מסיט את דעת הציבור מן השאלה העיקרית, הרי החסרון העיקרי בעיסוק במצרכים בלבד, הוא כמובן ההתעלמות המוחלטת מאי השוויון המחפיר בהכנסות, במדינת ישראל.

    במה אם כן עלינו להתמקד, בשכר או במחירי המצרכים? זאת כבר שאלה פוליטית: למה לתת משקל יותר, לטווח הבינוני –ארוך: לעקור משורש את אי-השוויון, או לטווח הקצר יותר – שינוי מחירי מוצרי היסוד.

  2. נגה,

    משקל כל מוצר בודד בסל, חוץ מהמוצר "דיור", הוא מזערי. לכך התכוונתי. על כן שינוי קטן בשכר הוא משמעותי יותר ליוקר המחיה, מאשר אישור ליבא גבינות עזים, שגם הורס את החקלאות על הדרך, וכך מייקר מחירי מוצרים אחרים בהמשך.

  3. גזור ושמור תמר, בידיעה שאת לא אוהבת סופלטיבים ומחמאות אסתפק ואומר שלאורך הקריאה עלו בי כמה וכמה כאלו. גזור ושמור. אם יש דבר שבאמת מדאיג אותי לגבי מדינת ישראל, זה לא בטחונה ושגשוגה וצדקת הדרך שלה וכן הלאה, אלא עומק השטחיות אליו הגיע השיח הפוליטי מכל הסוגים בכל הנושאים מכל הצדדים. ראי את הדיון העלוב והמשמים על תכנית הלימודים באזרחות; התכניות המדיניות של מפלגת העבודה; הסוגייה התרבותית; ועוד ועוד. קרן אור באפלה הבלוג שלך. תודה

  4. אנונימי,

    מי אמר שאני לא אוהבת מחמאות? מי אמר שאני לא אוהבת סופרלטיבים (במחמאות)? אני ישר גוזרת ושומרת, וממסגרת, ומעלה על הקיר (איזה, של הפייסבוק?).

    וחוץ מזה, תודה, באמת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s