העושר והאושר של המהפיכה התעשייתית התורנית

כותרת ועידת הפורום הכלכלי העולמי, שהתכנסה בשבוע שעבר בדאבוס כרגיל, נפוחה מחשיבות עצמית כרגיל, וריקה כרגיל. "לשלוט במהפיכה התעשייתית הרביעית", ככה היא אומרת. רצתי לחפש איך הגענו למהפיכה מספר ארבע.

המהפיכה הראשונה היא זו הידועה של אמצע המאה השמונה-עשרה. עיקרה הוא מעבר מעיבוד ידני למיכון, פיתוח טכנולוגיות חדשות, והעברת הייצור מהמרחב הפרטי לאולמות בתי החרושת. המהפיכה השנייה, שראשיתה באמצע המאה התשע-עשרה, מתמצית בפיתוח נוסף של תוצרי המהפיכה הראשונה: מנוע קיטור משופר, רכבות מהירות, תחבורה ימית מתקדמת, גשרים ומבנים מחוזקים בפלדה.

המהפיכה השלישית, כבר פחות ברור מי היא ומה היא עשתה לנו. היא מיוחסת להשלכות המיחשוב של עשרים-שלושים השנה האחרונות. והמהפיכה הרביעית, כולה פרי מוחו הקודח של קלאוס שוואב, יו"ר ומייסד פורום דאבוס. וכך הוא מגדיר אותה בקידום לספרו החדש שכתב אודותיה: "מהפיכה תעשייתית זו היא בכל מקרה שונה ביסודה. היא מאופיינת במגוון טכנולוגיות חדשות המתיכות יחד את העולמות הפיזיקליים, הדיגיטליים והביולוגיים, משפיעות על כל הדיסציפלינות, הכלכלות והתעשיות, ואפילו מאתגרות רעיונות הנוגעים למשמעות של להיות אנושי".

הבנתם בדיוק מדוע הוא קורא לזה מהפיכה, אני בטוחה, ועוד יותר הבנתם איך ה"מהפיכה" הזו מתקשרת לתעשייה. במונח "תעשייה" נהוג להשתמש במובן צר ובמובן רחב יותר, אך זה בהחלט חידוש יצירתי של שוואב להשתמש בו באופן רב-ממדי ו"מותך" כל כך.

מעניין לראות, כי ככל שהדבר עצמו – התעשייה המייצרת מוצר שאפשר להחזיק ביד –  הולך ונעלם בעולם המפותח, כך יותר ויותר מגזרים מנכסים לעצמם את התואר "תעשייה" – תעשיית התיירות, תעשיית התוכנה, תעשיית השירותים (פעם, חילקו את התוצר במשק לתעשייה לעומת שירותים), והכי מצחיק: תעשיית הפיננסים. מצחיק, אבל חושף איזשהו בור תת-הכרתי: עסקי אוויר מבוקר עד ערב, אז בואו לפחות נשים את המילה "תעשייה" בתור עציץ בחזית.

ומהקוטב הנגדי, אני נזכרת עכשיו בדיבור המלא חשיבות על "העידן הפוסט-תעשייתי" בישראל של שנות השמונים, לפני ואחרי תוכנית ייצוב המשק של 1985. אנחנו – אנשי התעשייה צרי המוח – העזנו לתהות מה יהיה עם התעשייה-תעשייה. מה יהיה איתה בשער חליפין מוקפא, מה יהיה איתה בחשיפה מוקצנת ליבוא. מה יהיה עם צמיחת המשק בכלל. די, מה אתם דואגים, אמרו לנו התיאורטיקנים בעלי החזון, העידן הפוסט-תעשייתי כבר בפתח.

מה קרה לתעשייה בישראל באותו עידן, אנחנו יודעים: חלקה בתמ"ג שעמד על כ-22% בשנות השמונים, התכווץ לכ-12% היום. מה קרה לצמיחה לנפש? קצב גידולה מואט  בעקביות מעשור לעשור, בשנים 2010 עד 2015 הוא עומד על 1.3% לשנה. עד שנת 2000, הוא לא ירד מ-1.8% לשנה.

ומה קרה לכלכלת העולם ממהפיכה למהפיכה? המהפיכה הראשונה והשנייה הפכו את חייהם של תושבי ארה"ב ומערב אירופה. רמת חייהם עלתה בקצב מואץ. עריהם הגדולות הפכו לבירות העולם. אך ממתישהו בשנות השמונים-תשעים, התמונה שוב התהפכה. מדינות כגון סין והודו מגדילות את חלקן בתוצר העולמי, ובהתאם הן גורפות לעצמן עוד ועוד הגמוניה.

זה מה שקורה – הסטה של כוח מהמדינות המפותחות למתפתחות. שוואב וחבריו לועידה – מצליחני העולם התורנים של אותו רגע – מסרבים לראות את התהליך. כל שנה, באותה עונה, הם שולפים את מעילי הפרווה מהארון, ומעפילים לשלגי דאבוס. שם, בפסגת ההר, הם טובלים למספר ימים בעושר ואושר של המהפיכה התעשייתית שהמציאו באותו רגע.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

4 מחשבות על “העושר והאושר של המהפיכה התעשייתית התורנית

  1. אין שום הגיון להכתיר תמורות טכנולוגיות בשם 'מהפכה' כשם שאין טעם להתעלם מהמשמעות מרחיקת הלכת של התמורות הטכנולוגיות. העניין הוא תודעתי כמובן. דיבורים על 'מהפכה רביעית' נכונים לגבי מיעוט קטן של מדינות אבל הם נכונים. ובדיוק מהסיבה הזו – שהם נכונים למיעוט קטן של מדינות – הם אינם נכונים. כי מהפכה תעשייתית שלא לדבר על עוד כמה מהפכות היסטוריות ישנות (הרנסאנס, המדע, האמנה החברתית הסובלנית), הן עניין שרוב מדינות העולם עוד לא חוו. ורק במובן הזה הביקורת שלך על הנהנתנים של דאבוס נכונה תמר. לא כי היקף התעשייה בישראל ירד בדור האחרון (אני מקווה שאת לא מבכה את ירידת היקף העוסקים בחקלאות בדורות שקדמו להתכווצות התעשייה! שאם כן אין אלא להספיד את דבריך כרומנטיקה תלושה…), אלא כי מוסדות הכלכלה העולמיים במקום לדאוג להעמקת והרחבת שלוש המהפכות הראשונות ברחבי רוב העולם, עסוקים בפיטפוטי 'שווקים' ובמשיחיות א-לה-שימון. בקיצור: כדאי מאד לדייק בשרטוט התמורות ההיסטוריות וכלל מרכזי במאמת זה הוא ההבחנה בין מקום למקום, בין מדינה למדינה, בין חברה לחברה, בין מקרה למקרה. אכן יש תמורות טכנולוגיות דרמטיות ואי אפשר להפריז בחשיבותן, אבל רוב העולם עדיין מחכה למהפכה תעשייתית ולדמוקרטיה יציבה.

  2. אנונימי,

    אני מקבלת את תגובתך (אשמח יותר אם תזדהה בשם). עניין "המהפיכה" הוא שקרי בעיניי לא רק בגלל מיעוט המדינות. הוא שקרי בעיניי, בגלל תוצאות שתי "המהפיכות" האחרונות. השתיים הראשונות לווו בעלייה מרשימה ברמת החיים במערב. שתי המהפיכות האלה, אלוהים יודע מה בדיוק הן עושות, ולמי. אכן, כפי שכתבת, יש כאן עירוב בין פיטפוטי שווקים ומשיחיות א-ל-שימון וא-ל-שוואב (שניהם באותו סטייל) לבין ניתוח רציני של תוצאות השינויים הטכנולוגיים האחרונים. המשיחיות הקשקשנית הזו של פורום דאבוס היא שהקפיצה אותי.

    ואגב, שלא כמוך, אני לא מתביישת להיות רומנטיקנית תלושה (תלושה ממה?). משהו השתבש בתפישת הכלכלה של ארבעים השנה האחרונות. היא תלושה מרגשות, מהתייחסות לצרכים האנושיים העמוקים. על כן, צריך לחשב מחדש גם על הויתור של מדינות המערב על החקלאות, על ארטיזנליות, על עסקים מקומיים קטנים עם נשמה. זו לא רומנטיות תלושה. מספיק לפקוח עיניים ולראות איך אנחנו חיים. עקרות רגשית ואינטלקטואלית אינה מתרכזת רק בתחום אחד.

  3. אינני יודעת למספר אותה, אבל אבל הכלכלה שאנו נתונים בה, ושתחילתה אחרי שיקום הנזקים של מלחמת העולם השנייה, היא המעבר מכמכלה שמציירת בהתאם לביקוש או לצרכים לכלכלה שמייצרת את הביקוש עצמו כדי שתהיה לה סיבה להמשיך לסובב את הגלגלים – כלכלת הצרכנות והמותרות. ולא הייתי מלגלגת על המונח "תעשיית הפיננסים", כי חלק נכבד של הכלכלה העולמית אכן מייצר פיננסים, או בעברית פשוטה עושה כסף מכסף. לא צריך להיות רומנטיקן תלוש כדי לראות ולומר שהכלכלה תלושה מרגשות ומהתייחסות לצרכים האמיתיים של בני האדם, אבל זה לא קרה רק בארבעים השנים האחרונות. כזו היתה גם הכלכלה הקולוניאלית שצמחה יחד עם המהפכה התעשייתית, ואם נבדוק לאחור נראה שמובילי הכלכלה הדורסנית הם אותם כוחות מאז.

  4. תמר,

    תודה על תגובתך, ומסכימה עם רוב הניתוח שלך. איני מלגלגת על אבחון ענף הפיננסים כענף "שעושה כסף מכסף". כתבתי על הענף ברוח זו לא מעט. אבל הביטוי "תעשיית הפיננסים" בדרך כלל לא מכוון לזה. הוא צורם לאוזניי, משום שהוא הופך ענפים של עסקי אוויר לענפים יצרניים כביכול. הוא מקנה להם את ההילה של "תעשיינות" של "יצרנות", ובכך תורם ליחס חיובי אליהם. נדמה לי שגם את לא בעד "הסיבוב" הזה שעושים על הביטוי. זה סיבוב לשוני מניפולטיבי ניאו-ליברלי. אם הורגים את התעשייה והייצור האמיתיים, למה שלא נדביק את השם "תעשייה" לכל דבר, כפי שמפורט בפיסקה החמישית של הפוסט.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s