התיאוריה וההיסטריה של זילות המחיה

נתחיל בהיסטריה, כי היא העיקר בהקשר הזה. מישהו מלבה היסטריה סביב יוקר המחיה או זילותו. אותו אחד שמלבה היסטריה סביב כל דיון פוליטי רציני. ואחרי שקיבלנו את הנחת היסוד הזו, נפנה לעשות סדר בביטוי שהפך למוקד ההיסטריה הכלכלית בישראל.

יוקר המחיה הוא מושג כלכלי מוגדר. הוא מתייחס לעלותו של סל מוצרים ושירותים יציג, בדרך כלל סל הצריכה הממוצע הנמדד בסקר הוצאות המשפחה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדד המחירים לצרכן נקרא בעבר מדד יוקר המחיה – מדד המחירים המצרפי של הסל המייצג.

עלותו של סל, בשקלים או בכל מטבע אחר, היא חסרת משמעות כשלעצמה. היא קונה את משמעותה בהשוואה לעלות סל ייצוגי אחר. כך, למשל, מדד המחירים לצרכן משתמש בסל לצורך השוואת מפלס המחירים בחודש אחד למפלס בחודש אחר או בקבוצת חודשים אחרת. אפשר להשתמש בסל גם להשוואת ההוצאה על סל הצריכה להכנסה, דהינו, לענות דרכו על השאלה: כמה סלי צריכה יציגים ניתן לקנות בהכנסה אישית או משפחתית יציגה. ברוב ההשוואות משתמשים בשכר הממוצע למשרת שכיר לצורך זה. אפשר להשוות את כוח הקנייה המחושב ככה במדינות שונות.

ומנגד, אפשר להשתמש בסל לצורך התרגיל ההיסטרי שעושים עכשיו: להמיר את עלות סל הצריכה המלא (או, גרוע יותר, סל חלקי שנבחר באופן שרירותי) ממטבע המקומי למטבע אחר – תחשיב מפוקפק ביותר, בהתחשב בתעתועי שער החליפין, גם זה המתוקן – ולזעוק חמס כי ככה כדאי או ככה מתחשק.

נבדוק לרגע מה כל אחד מהמשתנים הקריטיים לתחשיב – עלות סל הצריכה הממוצע, והשכר הממוצע – מכיל בתוכו.

עלות סל הצריכה הממוצע משקפת את הרכב המוצרים והשירותים שבתוכו. סל הצריכה של העשירון התחתון אינו זהה לסל הצריכה של העשירון העליון: בסל העני יותר משקל המזון גבוה יותר. סל צריכה איטלקי שונה מאד מסל צריכה רוסי. כלומר, הרכב הסל משקף טעם מקומי או עדתי. הרכב הסל משקף גם הסדריים מוסדיים ייחודיים לאותו איזור או מדינה: פרישה גיאוגרפית של רשתות שיווק וגופי מסחר אחרים, פיקוח ממשלתי בכל תהליכי הייצור והשיווק, תמיכת הממשלה במגזרי הכלכלה השונים. ובנוסף, הרכב הסל משקף את יחס המחירים בין שוק מקומי לשוקי חוץ, שהוא פועל יוצא של מדיניות סחר החוץ ושל שער החליפין בין השקל למטבעות האחרים.

והחצי השני של יוקר המחיה – מה הוא משקף? ברור לגמרי שהוא משקף את מה שמכונה פיריון העבודה, דהינו, התמ"ג לנפש. וממה זה מושפע? אה, ספר ארוך. השכר הממוצע מושפע מהתחלקות ההכנסות – התחלקות התוצר בין העובדים בדרגים השונים, ובינם לבין בעלי ההון. השכר מושפע מכושר התחרות של המשק בשוקי חוץ. כושר זה נגזר לא רק מהפיריון, אלא גם ממדיניות הסחר הבינלאומי, ומשער החליפין בין השקל למטבעות האחרים.

ובקצרה, יוקר המחיה או זילותו הם תמונת ראי של כל הכלכלה מתחילתה ועד סופה. כל הכלכלה משתקפת בסל סקר הוצאות המשפחה ובשכר. ועל כן הדיון החשוב הוא איך הגענו עד הלום, איך זה שסל המוצרים והשירותים הבסיסי הולך וחומק מהישג ידו של מי שמשתכר שכר ממוצע. תשובה חיובית לשאלה תמשוך את השכר כלפי מעלה. תשובה היסטרית תוביל את עלות הסל  לתחתית.

את הסל מובילים לתחתית על ידי פתיחת המשק למוצרי יבוא באיכות נחותה. כמו, למשל בשר וביצים מופחתי פיקוח ומוגברי סלמונלה. את הסל מוזילים על ידי העלמת עין ממשלתית משחיקת תנאי השירות בכל תחום: ניקיון החנויות, הסדר במדפים, ההיענות לבקשות או לתלונות הקונים. את הסל מוזילים על ידי הורדת מיסוי החברות, שבתורה מתבטאת בקיצוץ תקציבי החינוך, הבריאות והתחבורה. את הסל מוזילים על ידי גרירה נוספת של השכר ושל תנאי העבודה למטה.

הפיכת זילות המחיה ליעד לאומי, שהיא ציר מדיניותו של נתניהו, היא אם-כן תפישה חברתית משפילה. תפישה שמושכת את איכות החיים ואת המצב רוח הלאומי לתחתית. תפישה שמנציחה כניעות, והיעדר יזמה. ומה שהכי מדאיג הוא אימוץ סיסמת יוקר המחיה (זילות המחיה) בשמאל-מרכז הפוליטי. לאמור, השמאל-מרכז גם הוא במרכז ההיסטריה. השמאל-מרכז אינו מציע צמיחה ועליית שכר. השמאל-מרכז, אינו מציע תקווה. השמאל-מרכז נשאר במרכז האופוזיציה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

10 מחשבות על “התיאוריה וההיסטריה של זילות המחיה

  1. תודה על הפוסט המעניין.

    בכל זאת, ע"פ הנתונים של הלמ"ס, השכר הריאלי לא ירד בעשור האחרון (גם אם לא עלה מספיק), וכנ"ל לגבי ההכנסה החציונית הריאלית למשק בית. אם כן, איך אפשר לומר ש"איך זה שסל המוצרים והשירותים הבסיסי הולך וחומק מהישג ידו של מי שמשתכר שכר ממוצע"?

  2. תודה על המאמר. כי נמאס כבר באמת מהמסז' שמקבלת כל הזמן רגל ימין, כאילו רגל שמאל אינה קימת.

  3. תמר,

    לא רבים מסוגלים להסביר, כפי שעשית, בשפה פשוטה ובהירה מהו מדד המחירים ואיך הוא מחושב.

    נכון שהיסטריה לא עוזרת דווקא כאשר דרוש שיקול דעת. עם זאת כדאי לבדוק מה קרה עם השכר הממוצע הריאלי. אז נכון שלפי נתוני הלמס הוא לא ירד בעשור האחרון ולפי בנק ישראל הוא ירד בכ-0.2% (הירידה הזאת מוסברת, בין השאר, בכך שהגידול בפריון העובד הואט.

    אבל אם מנסים לפרק את הממוצע למרכיביו הסיפור משתנה. ראשית, בעשורים האחרונים השכר הממוצע (נומינלי) עלה מהר יותר מזה החציוני. המשמעות היא שהעליה התמקדה ברמות השכר הגבוהות, הפערים התרחבו ויתכן שבחצי התחתון (מתחת לשכר החציוני) של הסולם היו גם ירידות בשכר הריאלי.

  4. תמר, מסכימה לגמרי. מאמר כזה אולי יזיז כמה אנשים ואולי אני סתם אופטימית.

  5. אנונימי,

    תודה על תגובתך, ומסכימה איתך. לא נכנסתי לפירוקים, גם ככה היו אנשים שלא עמדו באורך וב"כובד" של המאמר הזה. אבל רמזתי עליהם כשדיברתי בטקסט על התחלקות ההכנסות, בפיסקה על השכר הממוצע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s