שלושים שנה למהפיכה הניאו-ליברלית בישראל – סיבוב נוסף

שוב תוכנית ייצוב המשק של 1985, שוב המהפיכה שהיא חוללה. כנס פוקח עיניים ומחמם לב, אתמול, באוניברסיטת באר-שבע. פוקח עיניים בשלל ההיבטים שנשמעו בו. מחמם לב, בהשתתפות הערה והאכפתית של הקהל. מאחורי הכנס עומדים מרכז אדווה, המחלקה לפוליטיקה וממשל, והמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת באר-שבע.

הנה תקציר הדברים שאמרתי שם. וידאו של הכנס יופיע בקרוב.

אינפלציה היא סימפטום למחלה פוליטית-מוסרית. פשיטת רגל של השלטון. האינפלציות  הידועות ביותר מזוהות עם משברים פוליטיים גדולים: המהפיכה הצרפתית, המהפיכה האמריקאית, המהפיכה הרוסית, והמשבר בגרמניה בין שתי מלחמות העולם.

מבחינה מקצועית-טכנית, יודעים איך לרסן אינפלציה. מיותר לומר, שכמו בכל ריפוי, גם הפעלת האמצעים נגד אינפלציה כרוכה בתופעות לוואי לא-נעימות, לעתים אפילו קשות. הבעייה, אם כן, היא שלטונית – היכולת לגייס את הכוחות הפוליטיים הנחוצים, ולעמוד בכל מה שיקרה.

דוגמא טובה לגיוס יעיל של כוחות כאלה מתקבלת מפרק האינפלציה הקצר בישראל בשנים 1952 ו-1953 (66% ו-19%).  את האינפלציה הזו ריסנו מיד, בעזרת קיצוץ ניכר בתקציב. צמיחת התמ"ג הואטה ב-1952, ונסוגה מעט ב-1953. האבטלה זינקה ל-11.5% ב-1953. הכל שב למקומו כבר ב-1954: הצמיחה הואצה מחדש, האינפלציה התכנסה לקצב חד-ספרתי. הישג זה נתמך בשליטתה האבסולוטית של מפא"י בכל היבטי החיים במדינה באותה עת – שליטה פוליטית ומוסרית. שליטה שנשענה על הישגי מפא"י מאז קום המדינה, וטרם קומה.

שליטה זו עורערה בסוף שנות הששים תחילת שנות השבעים. ב-1970, זינקה האינפלציה לשיעור דו-ספרתי של 10%. היא לא נעצרה שם, ועל סף המהפך הפוליטי, ב-1976, היא הגיעה לשיעור שנתי של 38%.

שליטתה המוחלטת של מפא"י עורערה על ידי הגורמים הבאים:

– שתי מלחמות מעוררות מחלוקת: מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

– חילופי דור, בעצמת טרגדיה יוונית, במפלגה: מאשכול-ספיר-גולדה וחבריהם, לפרס-דיין וחבריהם.

– חילופי דור במדינה: ילדיהם של עולי שנות החמישים, הגיעו לבגרות בשנות השבעים, והשמיעו את קולם..

מאי 1977 הוא חודש המהפך הפוליטי – זכייתו המפתיעה של הליכוד בבחירות. הליכוד היה איחוד של סיעת "חירות", שהתמקדה כמעט אך ורק בביטחון ובענייני מדינה, עם סיעת הליברלים, שהתרכזה בענייני כלכלה, מנקודת ראותם של סוחרים ואנשי עסקים קטנים. השילוב הדו-סיעתי הוליד מפלגה נטולת חזון כלכלי-חברתי בדרג של מדינה. הוא העלה לתפקיד שרים כלכליים, אנשים חסרי ניסיון בניהול מערכות גדולות. זאת, בניגוד למפא"י ההיסטורית, ששיבצה בתפקיד אנשים עתירי ניסיון כמו אשכול וספיר, מקימי חברת העובדים.

בסוף אוקטובר 1977, הכריז שר האוצר החדש, שמחה ארליך, על תוכנית כלכלית משלו. עיקרה היה ליברליזציה בשוק מטבע החוץ, דהיינו, שחרור כמעט מוחלט של ההגבלות שנותרו על תנועות ההון וקביעת שער החליפין של השקל בשוק החופשי. נוספו אליה, עוד מספר צעדים מלבי עליית מחירים. התוצאה הייתה קפיצה לאינפלציה דו-ספרתית – 111%- ב-1977. משם והלאה, טיפסו במדרגות תלולות לאינפלציה שנתית של 445% ב-1984.

ביולי 1985, הוכרזה התוכנית לייצוב המשק. לפניה, היו מספר ניסיונות קודמים לייצוב. הכשלונות הקודמים, ויציאת האינפלציה משליטה מסבירים את ההגזמה בתוכנית. מעצבי התוכנית לא יכלו להרשות לעצמם להיכשל, הן בהיבט האישי, הן בהיבט הציבורי – גורל המדינה היה נתון בידיהם. על כן הם הגזימו בכל המינונים – מינון העלאת הרבית, מינון קיצוץ התקציב, מינון הקפאת שער החליפין. הם הגזימו גם במינון השינוי המבני – פתיחה מוגזמת של המשק לתנועות הון, יבוא והשקעות זרות. דה-רגולציה מוגזמת, הפרטה מוגזמת.

מעל לכל, הם הגזימו בשינוי התרבות השלטונית: מחשיפה של מידע לציבור לחשאיות. מחילופי דיעות בין משרדי ממשלה שווים, לריכוז מוחלט של כוח בידי האוצר ובנק ישראל. משיתוף בין הממשלה להסתדרות ולמעסיקים, לכוחנות ממשלתית חד-צדדית. וכך הגענו עד הלום.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

4 מחשבות על “שלושים שנה למהפיכה הניאו-ליברלית בישראל – סיבוב נוסף

  1. תודה על הרשומה,
    באשר לתוכן הרשומה: היא נשענת לא מעט על דימויים, במקום על מהויות.
    דוגמאות: הדימוי של מפא"י. זו לא היתה קיימת מאז הקמת מפלגת העבודה. אמנם דימוי זה רווח, אבל על מנת לנתח נכון את ההתרשחויות הפוליטיות, יש לדייק.
    זאת ועוד: הקמת המערך, על אפם וחמתם של חלק ממי שברשומה זו נכנסו תחת הדימוי "דור קודם" ("חילופי דורות בעוצמה של טרגדיה יוונית" – מה שעלול לעורר רושם מוטעה כאילו הנושא הוא הצגות, סרטים וסיפורי עם ולא מאבק פוליטי על פני החברה) היוותה מהלך פוליטי רב משמעות, דווקא לחידוש דרכה של תנועת הפועלים – וביתר תוקף המערך השני אחרי מלחמת ששת הימים, והראייה הטובה ביותר היא המהלך שכנגד – הקמת רפ"י.
    האופן שבו נערכה מלחמת ששת הימים, האופן שבו טופלו תוצאותיה, אלה והתרחשויות הסטוריות אחרות הם מצד אחד תוצאה של מאבקים פוליטיים, ומצד שני הם גם שדה קרב שעל גבו נערכים שוב, מאבקים פוליטיים.
    להפוך את ההסטוריה המרתקת הזו לאיזה מין ציור נוגה של דגה, במבטם הסטואי של "הסטוריונים של ערב שבת" – זה מאוד מאכזב.

  2. ערן, לדעתי נקודת המוצא שלך שגויה. ראשית, כאשר מנסים להכניס תיאור היסטורי של תקופה בת כ-30 שנה למאמר קצר, אין מנוס אלא לתארה בקווים מאד כלליים. התוצאה היא שפה טלגרפית דומה מאד לראשי פרקים. שנית, וכאן העניין המרכזי: התאורים העובדתיים שנפרסו במאמר הם במידה רבה נכונים. שלישית, מפלגת העבודה איחדה את פלגי מפא"י ההיסטורית ומאפייניה ולכן בהחלט סביר לכנותה מפא"י (במיוחד שמדובר בתיאור מאד תמציתי). לבסוף כל זה הוגש לנו מנקודת מבטה הפרטית של הכותבת שללא ספק מכירה טוב מאד את ההיסטוריה של התקופה.

    מכאן שמחאתך נגד הדימויים לא במקום אם כי גם היא מבוססת על מבט מאד אישי…

  3. ערן ודוד,

    תודה, בפתח המאמר שלי רשום בפירוש שזה תקציר. ההרצאה במלואה תופיע בוידיאו, וגם שם זה מוגבל בזמן: 15 דקות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s