עצמאות פוליטית, עצמאות ביטחונית, עצמאות כלכלית. כולנו, לכאורה, חולמים על אותו דבר. האמנם? נחזור למה שהוא עצמאות בעיניי נתניהו וחבריו. נחזור להכתרת השקל למטבע בר-המרה.
טקס ההכתרה אירע ערב יום העצמאות התשנ"ח, 1998,חמישים שנה לקום המדינה. נתניהו,פרנקל,נאמן – ראש הממשלה, נגיד בנק ישראל, שר האוצר – הכריזו במסיבת עיתונאים על הפיכת השקל לבר-המרה.
מטבע בר-המרה הוא מטבע סחיר, מטבע שאפשר לקנות או למכור בכל מקום שבו מטבעות נסחרים. האם השקל הפך לבר-המרה כבמטה קסם? תהיתי על הקביעה הזו בשיחה עם סילביה פיטרמן, מי שהייתה אז מנהלת מחלקת מטבע חוץ בבנק ישראל. פיטרמן, כלכלנית הגונה, ניסתה לייצג את הממשלה בכבוד. אבל בתום השיחה הרגשתי שאני לא לגמרי מבינה מה זה מטבע בר-המרה.
עברה תקופה עד שהבר-המרה הסתדר לי בראש. בנסיעותיי לחו"ל התחלתי לבחון מי מחוץ לישראל מוכן להתעסק עם שקלים. והמסקנה הייתה שקשה למצוא שקלים אצל חלפן כספים מזדמן. הם מוחזקים רק בבנקים גדולים בערים גדולות. גם הפעולה ההפוכה של המרת שקלים למטבע מקומי, אינה מתקבלת בברכה. גובים עליה עמלה גבוהה יותר מאשר על המרת דולרים למטבע כלשהו. שקל בר-המרה, אם כן? התשובה על כך אינה בכן או לא. יכולת ההמרה נמדדת על פני סולם. השקל בוודאי לא קפץ אז לראשו, ולא ניצב שם היום.
מה הצדיק את החגיגה, אם כן? אולי אמירתו של פרנקל לקראתה: "במקום שהכל יהיה אסור חוץ מרשימה מותרת, הכל יהיה מותר חוץ מרשימת איסורים מסויימת". פרנקל כיוון לסגירת המהלך ארוך הטווח לשחרור תנועות ההון, דהיינו, כניסה חופשית של כסף אל המדינה, ויציאתו החופשית ממנה. המהלך החל כבר בסוף שנת החמישים, אך לאחר תוכנית ייצוב המשק הוא הואץ מאד, ובאביב 1998, נוספו אליו עוד הקלות. מבחינת נתניהו-פרנקל-נאמן, שם הגיע המהלך למיצויו.
בר-המרה–כן-או-לא, חשוב יותר לשים לב לזיהוי שהוכתב, מעצם קיום האירוע, בין בר-המרה לעצמאות. בין חופש אישי לעצמאות מדינית. בין החופש לקנות ג'ינס באמזון לחופש הלאומי שאליו התפללנו אלפיים שנה. זיהוי זה הוא נשמת אפו של המודל הניאו-ליברלי: החופש לקנות-למכור-כל-דבר הוא על פי המודל עצמאות, הוא ריבונות של עם במדינתו.
אבל יש גם צד אחר לקביעה הזו. סיום פתיחת המשק לתנועות הון התרחש בסמוך ליציאת הממשלה מניהול שער החליפין של השקל. באמצע 1997, נעזב השער לכוחות השוק, לאחר החלת מספר שינויים על רצועת הניוד האלכסונית. משם והלאה, נקבע שער החליפין של השקל על ידי הביקושים וההיצעים שהוזרמו בכל רגע למספר חדרי עסקות, בעיקר בבנקים הגדולים.
המעבר לקביעת שער חליפין כזו הוא אכן מעבר לשוק חופשי. אך הוא לא בהכרח מסמן את הגברת עצמאותה של מדינה. שער המטבע משמש כאחד מסמני הכלכלה המרכזיים. די לומר, שהייצוא והיבוא תופשים בישראל יותר מ-60% מהתוצר השנתי (התמ"ג). שער החליפין, אם כן, נכנס כמעט לכל תחשיב. הוא משפיע על רמת המחירים, על הפעילות הכלכלית ועל התעסוקה.
מוזר, על כן, לראות את שער החליפין מקופח לעומת מדד המחירים לצרכן. המדד, המתפרסם כל חודש, זוכה לפרשנות ולתגובות. הוא בפירוש נתפש כנתון שאליו הממשלה צריכה להתייחס. ואילו המשתנה המקביל לו מבחינה מושגית מופקר ככה לכוחות אקראיים.
במיוחד שאותם כוחות שוק לא באים רק מתוך המדינה – אלה הם תנועות הון בינלאומיות, גחמות של מהמרי מטבע מקומיים וזרים, גחמות של שחקני בורסה בלי אמא ובלי אבא. איך עזיבת השקל לידי גיבורים כאלה זכתה לטקס חגיגי ביום העצמאות? איך היא מתיישבת עם גאוות הדגל והלאום של הליכוד? זו, ללא ספק, אחת מאותן חידות מבית מדרשו של המודל הניאו-ליברלי.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
תודה על הרשומה.
זה שהיצוא והיבוא תופסים יותר מ- 60% מהתמ"ג, זה דבר אחד. זה שהסחר במטבע זר לצרכי מימון עסקאות יבוא ויצוא תופס פחות משליש מהסחר במטבע זר בכלל – זה דבר אחר, שנוסף על הדבר הקודם. רוב הסחר במטבע זר איננו קשור כלל לעיסוק בקניות בלונדון או בכל מקום אחר. רובו גם איננו קשור לקניות באמזון. אין לו שום קשר לאיזושהי פעילות שמישהו מאיתנו עוסק בה.
לגבי עצמאות, נאמר כבר כי אנו חיים בעידן בו לסוחרי מטבע כוח רב יותר מאשר לראשי ממשלות, ומי אני שיערער על קביעה זו..
אהבתיLiked by 1 person
א. ההגדרה של התוצר מקומי הגולמי היא: GDP = C + G + I + NX.
NX = יצוא פחות יבוא.
לכן לא נכון לטעון שיצוא פלוס יבוא הוא חלק מהתמ"ג…
ב. עיסוק הממשלה במדד המחירים נובע מהחוק על פיו הממשלה קובעת את גובה האינפלציה והשגת היעד מוטלת על בנק ישראל. הציבור והתקשורת עוסקים במדד כי יש לו השפעה על השכר ולכן על רמת החיים.
ג. השפעת שער החליפין היא יותר עקיפה ולכן פחות מעסיקה את הציבור. עם זאת את צודקת ששער החליפין הוא משתנה חשוב ומשפיע על המשק ולכן ראוי שקובעי המדיניות יכירו את הנתונים. נדמה לי שבהקשר הזה את מתפרצת לדלת פתוחה כי התקשורת מדווחת על נתוני שער החליפין והוא מוזכר בהודעות בנק ישראל שקשורות לאינפלציה ובדוחות של האוצר.
אהבתיאהבתי
ערן,
מסכימה איתך.
אהבתיאהבתי
דוד,
1. תן לי קצת קרדיט. נדמה לי שאני מכירה היטב את הגדרת התמ"ג, אם חברות בוועדת ההיגוי של החשבונות הלאומיים מספיקה לצורך זה.. אבל נהוג להסתכל גם על חלקו של סחר החוץ כולו בתמ"ג, כאינדיקציה לפתיחות המשק ולרגישותו לשער החליפין. ככלל, אין נכון ולא-נכון בזווית הסתכלות, תלוי מה אתה רוצה לראות.
2. גם לשער החליפין יש השפעה רבה על השכר ועל רמת החיים.
3. שער החליפין בהחלט מדווח, אבל כאמור אצלי הוא לא מנותח מספיק, והנקודה באמת היא שאין מחוייבות של הממשלה כלפיו, ביגוד למחויבותה ליעד האינפלציה.
אהבתיאהבתי
תמר,
עצם הערתי נובעת מכך שמבחינתי יש לךהרבה קרדיט.
אבל אם כבר נכנסנו לפינה הזאת אודה לך אם תבהירי הנימוק כי המדד הזה מהווה "אינדיקציה לפתיחות המשק".
אהבתיאהבתי
דוד,
במקום הצירוף של יבוא פלוס ייצוא, אפשר להסתכל על היבוא או על הייצוא בנפרד כאחוז מהתמ"ג. חלקם בתמ"ג גם די דומה. אבל כשרוצים להרחיב את המבט על פתיחות המשק, לפעמים מצרפים את שניהם יחד. ההסתכלות הזו רלוונטית במיוחד כשאתה רוצה להבליט את חשיבות ניהול שער החליפין על ידי הממשלה. שער החליפין משפיע על היבוא ועל הייצוא – גם על היקפם הכמותי וגם על תרגום הכמויות שלהם מדולרים לשקלים. והטיעון שלי רוצה לומר שאם מחירי הצריכה הפרטית, המהווה כ-60% מהתוצר, עומדים במרכז תשומת ליבה של הממשלה כל חודש, גם שער החליפין צריך להיות שם, וההתעלמות ממנו, שמאד נוחה לממשלה, היא שמיטת אחריות.
ואגב, גם את ההסתכלות על הצריכה הפרטית כאחוז מהתמ"ג אתה יכול לבקר כפי שביקרת את חיבור היבוא והייצוא (שהוא לגמרי לא המצאה שלי). אולי נכון להסתכל על חלק הצריכה מסך המקורות. אבל נהוג יותר להביא את הנתון על חלקה בתוצר.
אהבתיאהבתי
תודה.
אהבתיאהבתי