כמו סיפורי החסידים, בעונת התעלות הנפש של החגים, כך הסיפור הזה על הרבי הגדול של הכלכלה, ג'ון מיינרד קיינס. וכמו רבני החסידים, גיבור סיפורנו אינו רק גדול בתורה, הוא גם גדול אמונה וגדול רוח.
הסיפור הקטן, שתיכף יסופר כאן, מופיע בספרו של רוברט סקידלסקי "קיינס, חזרתו של המאסטר" שיצא לאור ב-2009, ועוד לא תורגם לעברית. סקידלסקי הוא מומחה גדול לקיינס, ופירסם גם ביוגרפיה פופולרית אודותיו.
וזה מה שסקידלסקי מתאר בפרק הנקרא "חייו של קיינס", בתת-הפרק הנושא בשם המסקרן "ממתירנות לנאמנות". התקופה היא תקופת משבר שנות השלושים. קיינס, ששיחק לא מעט בבורסה בחייו, גם מתוך עניין עמוק בחוקיות הסטטיסטית שלה, החל אז להסתייג מהמשחקים האלה.
בספטמבר 1931, בשבתו בדירקטוריון "חברת הביטוח ההדדי הלאומי" הוא שלל במזכר הצעה שהועלתה שם למכור כמות גדולה של מניות שהחברה החזיקה. המניע למכירה היה כמובן התחתית שאליה הגיעה הבורסה באותם ימים.
קיינס מנה מספר נימוקים פיננסיים לשלילת המכירה. המעניין מכולם הוא הנימוק האחרון ברשימתו, האומר ככה: "מוסדות אינם צריכים להחמיר את המגמה הדובית [בבורסה], 'בהזדרזו של כל אחד מהם להיות מראשוני הבורחים, משום שמטבע הדברים, בריחה [מנפילת הבורסה] של כולם יחד היא בלתי-אפשרית…היא רק תוביל את המערכת כולה למטה'".
את אחריותו הציבורית של המשקיע, קיינס הדגיש גם במספר מקומות אחרים. שוב באותה שנה, 1931, בשבתו בדירקטוריון "קרן נאמנות ההשקעה העצמאית", קיינס שלל את הצעתו של חבר דירקטוריון אחר להמיר הלוואה דולרית של הקרן להלוואה בלירה שטרלינג. ההמרה נועדה למנוע את ניפוח סכום ההלוואה בשטרלינג עקב פיחותו שהיה צפוי אז.
וזה מה שהיה לקיינס לומר על התרגיל: "מה שאתה מציע, בנסיבות הנוכחיות, מסתכם לספקולציה דובית גלוית-לב נגד השטרלינג. אני מודה שלא ברור לי אם היחלשות השטרלינג תפעל נגד האינטרס הלאומי…עם זאת ברור לי, שאין זה מעניינו של מוסד לעשות דבר כזה בימים אלה". הקרן, ששמעה לעצת קיינס, הפסידה בעטיה סכום הנאמד היום במיליוני דולרים, עקב הפיחות שאירע חודש מאוחר יותר.
גילוי דעת כן כזה בדירקטוריון היה נמחק, אם בכלל היה נכתב, בימים אלה. זאת משום שדירקטוריון המעמיד את טובת המדינה, לפני טובתה המיידית של החברה העסקית, ייתבע לדין על ידי מחזיקי המניות, וסביר להאמין שיזכה. חבר דירקטוריון שיעז להשתעשע ברעיון כזה בפומבי, ייזרק מהר החוצה תוך פיזור רמזים על שפיותו. ההתרכזות בתועלת העצמית הצרה, שנראית הגיונית במבט ראשון, אינה בהכרח כזו: התמוטטותה הכלכלית של מדינה, אינה מרעיפה רוב נחת גם על החברות היושבות בתוכה. לא לחינם מדברים היום על "אחריות תאגידית".
קיינס מעולם לא היסס לשלב היבטי מוסר בדיונים שבהם השתתף. עניינו בתכליתה הערכית של הכלכלה – תכליתה בעיצוב "החיים הטובים" – מודגש מאד בספרו של סקידלסקי, כמו גם במאמר הנפלא שפרסם קיינס עצמו לזכר אלפרד מרשל ב-1924.
ובהנגדה לאחריות שקיינס הפגין בכל שעת מבחן, ולסמכות המקצועית שהוענקה לו מתוקף אחריות זו, מתבלטת עמדתם הרפה של הכלכלנים בימים אלה. בראש אותה התחמקות, עומדת ההתייחסות לרבית, שכבר יותר מעשרים שנה מובלת בעקביות אל האפס על ידי הבנקים המרכזיים החשובים בעולם המתועש.
די מהתחלה, היה ברור, שהפחתת רבית זו מנפחת מחירי נכסים ואינה מועילה במאומה לצמיחה היצרנית. ואם זה לא היה ברור, באה קריסת 2008 בשוק ההון, והטיחה את האמת הזו בפרצופו של כל מי שהסתכל.
אבל מנהיגי הכלכלה העולמית העדיפו לעצום עיניים. למה להם לעצבן את הפיננסיירים שלא-אוהבים-להיות-עצבנים. על כן הורידו את הרבית עוד, והתעלמו מהאפשרות לעורר את כוחה המשקם של הממשלה. ועכשיו, על סף משבר פוליטי-כלכלי עולמי, איפה הוא הכלכלן שיקום וימצא בקרבו את העוז להתעלם מהצחוקים של החבר'ה. הכלכלן שיחזיר לז'רגון המקצועי את המילים "מוסר", "אינטרס לאומי".
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
מסכים לגבי הצורך באחריות תאגידית (לפחות להעלות את הנושא לדיון, במיוחד כשמדובר בחברות שהציבור משקיע בהן דרך קרנות פנסיה וכאלה)
לא אוהב את הקטע של סיפורי מעשיות, עד שאני אמכור את נשמתי לרבי – דבר איתי בטיעונים לוגיים
אהבתיאהבתי
שלום, פוסט תמוה ולא ברור מה ברצונך לאמור. אין מדען, משקיע, גנרל, מתאגרף או במאי – גדול ככל שיהיה – שאין לו כישלונות. את "גדולתו/ה" של אישיות מודדים בהישג יחיד לעיתים או במפעל-חיים, לקיינס המפעל חיובי בהחלט; כמשקיע וכתיאורטיקאי. החל מ-1922 עם פרסום ספרו על חוזה וורסאי קיינס נהייה פיגורה לאומית והחלטותיו הושפעו ממעמדו. באותם ימים זה היה מובן מאליו. לא הבנתי את הקפיצה מקיינס להשאפת הריבית ל-0. החלטת נגיד בנק מרכזי אינה שקולה לאחריות דירקטור בקרן ביטוח. המדיניות שננקטה בעקבות משבר 2008 היא הגדלת הנזילות המוניטרית כמסקנה ממשבר 1931-3. אני אמנם חושב כמוך בטענה שריבית נמוכה אינה הרצוי אלא הרחבה תקציבית, אך עדיין סבורני שהפוסט מ"טפס" על קיינס שלא לעניין.
אהבתיאהבתי
תמרי, חג שמח,
בהחלט מומלץ לקרוא לאט יותר בפעם הבאה. איפה אני מטפסת על קיינס? בזה שאני מזכירה שהקרן הפסידה? זה מה שהיה, אבל זה פרט שולי, ונדמה לי שכל הפוסט הזה רק שר את גדולתו. קרא שוב, ותראה את זה. אולי נבהלת מזה שאני משווה אותו לרב חסידי. אני נכדה ונינה של חסידים, רבניה הגדולים של החסידות הם דמויות אהובות ושובות נפש בעיניי.
אהבתיאהבתי
תודה, תמר
אהבתיאהבתי
פינגבק: עבודה שחורה » על שיקולים מוסריים-חברתיים בהחלטות כלכליות
יש סיכוי שתורתו של קיינס תחזור-חוזרת למרכז הבמה
כל הכבוד שבחרת להזכיר את קיינס, למרות שתרומתו הגדולה למקצוע הכלכלה נעלמה מתוכניות לימודים באוניברסיטאות רבות במהלך העשורים האחרונים של המאה הקודמת. אבל טענתך על 'עמדתם הרפה של הכלכלנים' מעידה שלא שמת לב שלפחות מאז "המיתון הגדול" (שהחל בסוף 2007) יותר ויותר כלכלנים מאירים את תרומתו ומציעים מדיניות כלכלית שמבוססת על "התורה הכללית…" שיצא לאור ב-1936 ועל דברים שכתב היקס.
הם גם אלה שתמכו ותומכים בהורדת הריבית שלאחר פרוץ "המיתון הגדול" וגם צועקים נגד הכוונות להעלות את הריבית כעת. זה לא הזמן עדין הם אומרים. מזל שלבנקים המרכזיים יש מעמד עצמאי כך שהתאפשרה הורדת הריבית ושמירתה ברמה אפסית. המדיניות הזאת תרמה למניעת הדרדרות מחודשת של המשקים במערב (ארה"ב והאיחוד האירופי). עובדה היא שבמשקים שהונהגה מדיניות הריבית הזאת נמנעה החרפה של המיתון.
כמובן שהבחירה הראשונה שלהם היתה ונשארה מדיניות פיסקלית מרחיבה, אלא שהמנהיגות הפוליטית חושבת ונוהגת אחרת. במדינות רבות המנהיגות לא שמה לב שהמציאות השתנתה ובוחרת במדיניות צנע מזיקה. המקרה של יוון הוא דוגמה בוהקת לעיוורון הזה.
בקיצור "המיתון הגדול" איננו ההוכחה שמדיניות הריבית לאחר שפרץ איננה נכונה. כנראה שעמדותיו בקשר למדיניות כלכלית חוזרות למרכז הבמה האקדמית. זה קורה משום שהנתונים מאז "המיתון הגדול" טענותיהם של אותם כלכלנים שהסתמכו על שיעוריו הוכחו כנכונות. מכאן שהמתנגדים הוכחו כשוגים.
אהבתיאהבתי
לתמר: "קיינס, ששיחק לא מעט בבורסה בחייו, גם מתוך עניין עמוק בחוקיות הסטטיסטית שלה, החל אז להסתייג מהמשחקים האלה." מהפוסט שלך ניתן להבין שקיינס "שיחק" בבורסה ולא ברור היחס בין הפסדיו לרווחיו בס"ה. לטעמי היה צריך להיכתב "השקיע", אני רואה בקיינס ובבאפט 'משקיעים' ולא 'משחקים'. 'משחקים' היא קטגוריה של מהמרים שלדידם הבורסה היא הרולטה, והם בדרך כלל מצטרפים לבורסה בשלב השלישי והאחרון בגל העולה (הם מעריכים שהרולטה לטובתם), לכן גם מרביתם מחמיצים את היציאה בזמן ומפסידים את כספם שלא כספקולנטים החשים את השוק מקרבתם אליו. לדעתי, מקריאת טכסטים של קיינס, לו היית שואלת אותו על פעילותו בבורסה הוא היה עונה: אני משקיע שלעיתים מבצע ספקולציה.
לדויד: כמי שמתיימר להכליל את קיינס במתודה חדשה סבורני שהבעיה של היום הפוכה מהבעיה של שנות ה-30 שלפתרונה פיתח קיינס את גישתו. אז היה גרעון כרוני בכסף (מלכודת הנזילות) שהתרופה שהציע לה קיינס (אבל נעשתה עוד לפני כן ע"י היטלר ורוזוולט) התערבות הממשלה ביצירת ביקוש מצרפי. ברנינקי עשה ד"ר (אצל סטנלי פישר) על המחסור בכסף בזמן המשבר של שנות ה-,0. ומכאן המונח "לזרוק כסף מהליקופטרים", ואכן זו המדיניות שננקטת עד היום ואנו מצפים לסיומה. / לעומתם אני טוען שהמשבר הנוכחי הוא תוצאה של עודפי כסף ניכרים במערכת – ויעילותו של הכסף, כתוצאה מעודף זה יורדת. זה מקור המשבר לשיטתי ולכן מדיניות מוניטרית מרחיבה היא שגיאה בסיסית.
אהבתיאהבתי
א. למיטב זכרוני ההצלחות של קיינס בבורסה מזכירות את מצבו של הסנדלר היחף.
ב. לא מדובר במתודה חדשה אלא בחזרה לשימוש תורתו של קיינס. הסבר פשוט של התורה יש ב-http://krugman.blogs.nytimes.com/2015/09/15/keynesianism-explained/ . מה שחשוב לענייננו היא העובדה ש"מלכודת הנזילות היא חלק מהמציאות. בסעיף 4 ישנה בעצם ההמלצה מהי המדיניות המועדפת.
ג. סיבה נוספת שנדרשת כעת מדיניות הריבית הנמוכה: היא חלק מהכלים למניעת דפלציה (https://en.wikipedia.org/wiki/Bernanke_doctrine) שנזקים למשק בצידה.
אהבתיאהבתי
שלום תמר, שנה טובה וחג שמח. בינתיים רק דבר טכני: מה שמו המקורי של הספר (באנגלית) ובאיזו הוצאת ספרים הוא יצא?
אהבתיאהבתי
נוגה, הקישור לספר באמאזון
אהבתיאהבתי
תודה לכל המגיבים,
לא הספקתי לענות כי גוייסתי ליום נכדים מפרך (ומהנה). אני רואה שהסתדרתם בלעדיי. זה אומר שאני כאן (בתפקיד הממשלה בבלוג הזה) מיותרת? מקווה שלא תיסחפו במסקנותיכם. בכל מקרה, חזרתי למשמרתי, וחג שמח.
אהבתיאהבתי