עמודי החצב בחצר שלנו עוד לא בקעו השנה, בשנה שעברה הם יצאו גבוהים ויפים כבר בראשית אוגוסט.

ערב החג אנשים בקושי אמרו שנה טובה, אפילו לא שנה טובה ממוסחרת של קניונים. ככה זה מאז צוק איתן, או לפחות ככה נדמה לי, לא בא לי לחשוב.

ואני מנסה לא לחשוב אם סופת החול היא שגרמה לכל השכונה המזרח-תיכונית שלנו לאבד את שפיותה, או שהאי-שפיות בשכונתנו היא מזג מובנה, מזג שמחולל מלחמות, הרס סביבתי  וסופות חול. ואיך יתכן שגם מחוץ לשכונתנו, מחוץ לטווח השגתן של סופות החול, לא מחכים חיים רגועים ויפים למי שנמלט.

יומיים אחרי החג נסעתי באוטובוס ממבשרת ציון לתל-אביב. המזגן לא פעל, תקלת המנוע התורנית. נהגנו המיומן נאלץ לבחור בין השלמה עם החום לרחמים על המנוע. הוא בחר במנוע, ובשמירה על פרנסתו. בדרך חזרה, ישבתי בספסל קדמי ליד המעבר. משענת הצד שלי ושל כולם מסביבי לא התרוממה. ואני השתדלתי לא לחשוב לאן נעוף אם הנהג יבלום פתאום, ואם בכלל בא לי לחשוב על זה.

לחשוב-או-לא-לחשוב למה הנהג הסכים לקבל לידיו אוטובוס שלא סוחב. לחשוב-או-לא-לחשוב למה שתקנו, למה לא ירדנו מהאוטובוס ברגע שנתקלנו בבעיה. לחשוב-או-לא-לחשוב מה יקרה לנהג אם הוא יסרב לנהוג ככה. לחשוב-או-לא-לחשוב מה יקרה לנו אם נרד בלי לעשות חשבון. לחשוב-או-לא-לחשוב אם מישהו יאסוף אותנו מהדרך.

לחשוב-או-לא-לחשוב את המחשבה הטורדנית שלא מרפה: זה הנהג הכנוע שעושה  אוטובוס מקולקל שעושה את הנוסעים לכאלה נדכאים, או זה האוטובוס המקולקל שעושה נהג כנוע שעושה את הנוסעים נדכאים. ואולי אלה הנוסעים אובדי הדרך שעושים נהג כנוע שעושה את האוטובוס מקולקל.

לחשוב-או-לא-לחשוב, או למחוק את מה שצף לי בראש: זה המנהיג שעושה את ההיסטוריה, או ההיסטוריה עושה את המנהיג. ומה זה בכלל משנה איך זה התחיל, למה ומתיי? מה זה משנה איך זה ייגמר? אולי נחשוב רק על ההמשך. אולי נחשוב איך עושים טוב בעתיד הנראה לעין.

חתימה טובה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***