"ששי השחור" בשווקים: חשש ממיתון עולמי. כותרתו הראשי של וויי-נט מאתמול פונה אל כו-לם. כולם יודעים ש"שווקים", הם שווקים פיננסיים. כולם יודעים שה-שווקים הם השווקים הפיננסיים של כולם. כולנו מושקעים בהם, כולנו, וכלכלתנו.

כולנו קוראים ושומעים את הפרשנים – את אלה שאומרים שהכלכלה תמשיך ליפול, ואת אלה שאומרים שהיא תתאושש. והאמת היא שיום ששי שחור אחד לא מוסיף הרבה, גם קודם ידענו שאו שהיא תיפול או שהיא תתאושש. לכן, אולי כדאי דווקא שנשמח על יום ששי שחור אחד. אולי הוא יעורר את מי שחייב להתעורר.

כי העובדה המטרידה באמת אינה עוד נפילת בורסה אחת, אלא תחזית האינפלציה ל-2015 של ה-OECD בארה"ב ובאיחוד האירופי. אפס פה ואפס שם. העובדה המאיימת באמת היא ירידת מדד המחירים לצרכן בישראל לאורך 2014, והקיפאון בו בשבעת החודשים הראשונים של 2015. העובדה שכבר עכשיו מפחידה היא הנפילה החדה יותר במדד המחירים לצרכן ללא דיור בישראל, ב-2014 וב-2015. מה שאומר שבניכוי בועת הדיור, מגמת הדפלציה היא עוד יותר ברורה וחדה.

דפלציה – תהליך של ירידת מחירים – היא התבטאות של כלכלה שנמאס לה. כלכלה שלא מצפה לטוב. דפלציה היא שלב מקדים בהתנהגות כלכלה שתיכף תמחיש לנו כמה נמאס לה. כי אם כולם יודעים שהמחירים לקראת ירידה, מדוע שיזם כלשהו יתחיל משהו עכשיו, יקנה חומרי גלם עכשיו, ישלם שכר עכשיו. הרי יש סיכוי סביר שהתמורה שהוא יקבל – במפלס המחירים הנמוך יותר – לא תכסה את מה שהוא הוציא.

הדפלציה העולמית החלה להסתמן בבירור בסוף 2014. גוש האירו הקדים מבחינה זו את ארה"ב. אבל התחושה, כפי שביטאתי בינואר 2015 הייתה שהדפלציה כאן, על הסף וחייבים להיערך לקראתה.

בשבוע שעבר קיבלתי בדואר את תצפית OECD מיוני 2015. פתחתי את דף מדד המחירים לצרכן, ועיניי נחתו ישר  לסיכום השנתי: אפס אינפלציה באיחוד האירופי ב-2015. אפס אינפלציה בארה"ב. סיכום זה אמנם נערך על סמך נתוני מחצית השנה הראשונה בלבד. אבל הוא מבטא תחושה, ובעיקר הוא מבטא שינוי בתחושה. בתצפית נובמבר 2014 של ה-  OECD ל-2015 עדיין נחזתה עליית מדד של 0.6% בגוש האירו ב-2015, ו-1.4% בארה"ב.

עיינתי במאמרי המערכת של שני הדו"חות מאת כלכלניתו הראשית של הארגון, קתרין מאן. גם בהם ניתן לקלוט פסימיות הולכת וגוברת. מאן, בתפקידה הבכיר לא יכולה להרשות לעצמה לומר את כל מה שהיא מרגישה. במקום זאת, היא מתנסחת בטון מתחכם המעורר תחושת אי-נוחות.

"הכלכלה העולמית סוחבת איכשהו עם ציון  ממוצע של B מינוס, אומרת מאן. "אך אם לא יוכנו שיעורי הבית, ובצירוף מזל גרוע מהממוצע, ציון נכשל לכלכלה העולמית הוא ממש אפשרי". וכדי לא לחתום את דבריה במסר שלילי מדי, מאן שוב מתיילדת בשורה האחרונה "מצד שני, הדרך לציון A גם היא מוכרת ובטווח השגה".

להתחכמותה של מאן ניתן לצרף כמה מהתבטאויותיה המרומזות של יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, קריסטין לגארד. ניתן היה להתרשם שהיא לגמרי לא מרוצה מההסכם המחמיר שנחתם לאחרונה בין יוון לאיחוד האירופי. יוון אולי קטנה, אבל גורלה משרה על האווירה הבינלאומית.

ואחרי כל אלה, אי אפשר שלא לשאול איפה הוא שוטה הכפר כשצריכים אותו. איפה הוא האידיוט שיטיח את האמת ישר לפרצופינו התוהים. מה יהיה עלינו, אם הוא לא יופיע בקרוב.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***