שמונה ושלושים בבוקר, יום א'. בדקתי באינטרנט מה מזג האוויר הצפוי בירושלים. באתר הראשון ראיתי טמפרטורת מקסימום של 40 מעלות, בחדשות מוצ"ש ערוץ 1 אמרו 37 מעלות. הלכתי הלאה: 37, 38, 39, 40, ולא נכנסתי לכל האתרים.
אתרי חיזוי מזג האוויר, ותחנות החיזוי העומדות מאחריהם, הם עכשיו עסק כלכלי פרטי. לא כמו השירות המטאורולוגי הממשלתי, שאגב לאתמול, יום א', חזה טמפרטורת מקסימום של 37 מעלות בירושלים. ובשוק החופשי כמו בשוק החופשי, יש תחרות, לא-חשוב-התוכן-העיקר-שתכתבו-את שמי-בלי-שגיאות. ומי, לדעתכם, יככב יותר בקפה של הבוקר – זה שהוא זהיר וסולידי, או זה שמושך לתחזית הכי פרועה שאפשר?
כמובן שגם אמינות חשובה. אבל מי יודע מראש כמה אמינות – כמה יחסי ציבור צריכים לתבשיל. מנסים, ואז יודעים.
מזג האוויר הוא לא ה-חדשה של השבוע הנורא הזה. אבל הוא בלתי נפרד משאר החדשות, בלתי נפרד מהמחשבות על 'אמינות'. אמינות כערך מסחרי, לעומת אמון ואמונה כערכים רגשיים, דתיים.
החמסין של הימים האחרונים מתקשר גם לעובדות חיים לא-נוחות, ולקבלתן או דחייתן. נכדתי בת השבע-עשרה חזרה בשבת מהדרכת קייטנה בשכונה חביבת הטלוויזיה בדרום הארץ. הקייטנה שאורגנה על ידי אחת מתנועות הנוער, התקיימה בכיתות בית ספר לא-ממוזגות, בטמפרטורות כמו אלה המוזכרות למעלה. הילדים בכל זאת שמחו לבוא. הם שמחו במיוחד – שמחו יותר מדיי – על הכריכים של ארוחת עשר בבוקר. אבא שלהם עובד מהערב עד הבוקר בשמירה, אמא שלהם עובדת מהבוקר עד הערב בניקיון.
חם במקום ההוא, נפלו שם קסאמים. בימים האחרונים אני פוחדת לשבת בבית קפה בירושלים, או לצעוד במסלול ההליכה בהר איתן על יד הבית שלי.
על הבוקר, ראיתי בדף הראשון של הארץ את כותרתו של דוד גרוסמן "האם הימין יתעשת סוף-סוף?" גרוסמן, סופר רגיש ונבון, איך הוא לא חשב לכתוב "האם אנחנו נתעשת סוף-סוף"?
חם נורא בבית שלי, אנחנו שונאים מזגנים. חום שנושא את המחשבה עד לסף ההזיה. ואולי בחום הזה יתעשת גם השמאל-הצודק-תמיד מהרציונליות הקרה שלו. מהרציונליות לכאורה שמובילה עכשיו את מפלגת העבודה 'להתמרכז'. להתמרכז במקום החם הזה? עם ההורים שעובדים מהבוקר עד הערב ולא מצליחים להביא אוכל הבייתה? להתמרכז ולא לראות איך רעב גורר אחריו זעם, דתיות חשוכה, שנאה ואלימות? תתמרכזו לכם. ישר לצנטרום של הערכים הגלובליים-המערביים המיופייפים. המדינה המזרח-תיכונית הזו הולכת למקום אחר.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
פינגבק: כלב השמירה של ההון – כשלים מובנים בתקשורת מסחרית בבעלות פרטית | עמדת תצפית